כתב וצילם איתי שביט
מעטים שמעו על ממלכה זו, ועוד פחות הגיעו לטייל בה. במשך שנים רבות היתה מוסטנג סגורה ואסורה לתיירים מערביים. היא סופחה לנפאל בסוף המאה ה-18, וחדלה להתקיים כממלכה שנשלטת על ידי מלך רק בסוף שנת 2008.
ממלכת מוסטנג הוקמה במאה ה-14 על ידי המלך אמה פאל (Ame Pal), שאיחד כמה טריטוריות של מנהיגים מקומיים, ששכנו לאורך נהר הקאלי גנדאקי, לממלכה אחת קטנה. בשל מיקומה ושליטתה על נתיב המסחר בין טיבט להודו, הממלכה התקיימה בעיקר ממסחר במלח שהופק מאגמי המלח שנמצאים בטיבט ומשם הועבר בשיירות פרדות אל תוך תת-היבשת ההודית. זו הסיבה לכך שהממלכה הקטנטנה שגשגה והתפתחה כלכלית, הצלחה שהגיעה לשיאה במאות ה-15 וה-16.
הממלכה היתה עצמאית עד המאה ה־18, אז איבדה את כוחה הכלכלי והמדיני וסופחה לנפאל, אך הושארה כאוטונומיה עצמאית בשליטתו של המלך המקומי. ב-1962, בשל לחצים מצד סין (שנאבקה בדיכוי התקוממות העם הטיבטי), סגרה נפאל את אזור מוסטנג לזרים כדי להקשות על הטיבטים את הכניסה לטיבט בדרכים עוקפות, ומאז נשאר אזור מוסטנג סגור ומסוגר במשך 30 שנה. רק ב-1992 נפתח האזור שוב לזרים. המלך המקומי שימש בתפקידו עד שנת 2008 וחי בארמון צנוע בעל ארבע קומות בעיר הבירה לו מנטנג. ב-2008 שללה ממשלת נפאל את זכויותיו האחרונות כמלך, אך התושבים המשיכו לראות בו את מנהיגם והתייחסו אליו באהבה ובכבוד רב. בדצמבר 2016 הלך המלך לעולמו ובכך איבדה מוסטנג את מלכה האחרון. בנו של המלך החליף אותו בשלטון ובנהגת התושבים, אך ללא התואר מלך.
נזירים בתלבושות צבעוניות רוקדים צ׳אם
השפעה טיבטית בכל מקום
אזור מוסטנג מחולק לשני מחוזות עיקריים: מוסטנג תחתון (Lower Mustang), מהכפר קאגבני ודרומה, ומוסטנג עליון (Upper Mustang), מהכפר קאגבני וצפונה. מוסטנג עליון הוא האזור היותר מעניין. זהו אזור מרוחק שנמצא מצפון לעיירה ג'ומסום. רכסי האנאפורנה והדהאולגירי הגבוהים (מעל 8,000 מ') מונעים מגשמי המונסון להגיע אליו, ובכך יוצרים סביבה מדברית וצחיחה, בדומה לזו שבטיבט השכנה ("מדבר בצל גשם"). כמות המשקעים שיורדים במוסטנג היא כ-250 מ"מ בשנה, בעיקר בתקופת המונסון - בין יוני לסוף ספטמבר.
בשל קרבתה של מוסטנג לטיבט, ההשפעה הטיבטית ניכרת בה בכל מקום - בתרבות, במנהגים וגם בדת, שהיא בודהיסטית מהזרם הטיבטי (לאמאיסטי). אפילו השפה דומה מאוד לזו המדוברת בטיבט. אפשר לראות כאן מנזרים בודהיסטיים שבהם משומרת התרבות הטיבטית העתיקה, ואת העיר היחידה בהרי ההימלאיה המוקפת חומה גבוהה (לו מנטנג, בירת מוסטנג). המסורת הדתית מושרשת בקרב התושבים וכמעט כל משפחה שולחת את אחד מילדיה להתחנך במנזר. הסיבות לכך טמונות גם בשיקולים כלכליים, שכן במנזר זוכים הילדים לאוכל, בגדים וחינוך.
עד לפני זמן קצר ניתן היה להגיע לבירת מוסטנג, לו מנטנג, בטרק רגלי בלבד, אך ממש לאחרונה נפרצה דרך לכלי רכב, וזו הזדמנות מיוחדת עבורנו המטיילים להציץ לאזור קסום, מיוחד ומסתורי זה ולטייל בו. אזור מוסטנג הוא אזור גבוה, המתנשא לגבהים שבין 3,500 ל־7,000 מטר מעל פני הים. לו מנטנג נמצאת בגובה 3,810 מטר מעל פני הים.
את הדרך למוסטנג חייבים לעשות בג׳יפ
רק 20 אלף תושבים
בשל בידודה של מוסטנג בעקבות איסור כניסת זרים ומעמדה הייחודי, היא שמרה על אורח חיים מסורתי ונותרה בעלת מספר תושבים מצומצם. לפי מפקד התושבים האחרון בשנת 2001, אוכלוסיית מוסטנג מנתה אז כ-15 אלף תושבים. היום חיים במוסטנג קרוב ל-20אלף איש, שמפוזרים ב־31 יישובים קטנים.
רוב האוכלוסייה משתייכת לבני שבטי לובאס, גורונגים וטאקלים. בכפרים המרוחקים קיימת עדיין פוליאנדריה - נישואי אישה אחת לכמה גברים במקביל (בדרך כלל אחים) - וזאת כדי למנוע פיצול קרקעות חקלאיות לחלקות קטנות בעת חלוקת הירושה, בדומה למתרחש בטיבט ובלאדאק.
שלושה ימים של ריקודים ותפילות
את הטיולים שלנו ב"עולם אחר" למוסטנג אנו מכוונים כך שנגיע למקום בזמן פסטיבל טיג'י (ובעברית: פסטיבל "מגרשי השדים") - הפסטיבל העיקרי והמעניין ביותר שנחגג בה. הפסטיבל מתקיים אחת לשנה, בדרך כלל בחודש מאי. זהו פסטיבל צבעוני ומרתק, שריד לפולחן עתיק יומין בן מאות שנים. הפסטיבל מבוסס על אגדה עתיקה המספרת על שד רשע ומרושע שכעס על תושבי ממלכת מוסטנג, וכדי להענישם הוא עצר את הגשמים והביא בצורת קשה מאוד על עמק מוסטנג.
מאה קאלה
דורג'ה ג'ונו, בנו של השד, לא הסכים עם מעשיו הרעים של אביו, ויצא להציל את הממלכה. הוא נלחם באביו ולבסוף הרג אותו, ובכך הציל את ממלכת מוסטנג מהבצורת הקשה.
הפסטיבל נחגג במשך שלושה ימים בבירת מוסטנג, לו מנטנג. נזירים במסכות ובתלבושות צבעוניות, מחופשים לאיילים, לשדים ולדמויות מפחידות אחרות מהמיתולוגיה הבודהיסטית, מספרים את הסיפור בריקודים, בשירה ובתפילות. הריקודים מלווים במוזיקה אותנטית, המבוצעת גם היא על ידי הנזירים, בחצוצרות ארוכות, בכלי נשיפה, בתופים ובמצלתיים. הפסטיבל מסתיים בהריגתם של השדים הנוראים ובמיגורם.
פסטיבל טיג'י מסמל גם את ניצחון הבודהיזם על הבורות והרוע ואת ניצחון הטוב והנכון על הרע והשגוי. נראה שהתפילות בפסטיבל, המתקיים בדרך כלל בחודש מאי, "מצליחות", שכן בחודש יוני כבר מתחילים לרדת גשמי מונסון באזור... הנזירים כנראה מבינים משהו בעונות השנה.
עוד על הטרקים והטיולים בנפאל אפשר לקרוא כאן