מאת: נדב לוי
2007
קוראים לתוכנית היומרנית "הסרנגטי של הדקוטות". ישנם בארצות הברית ובעולם חובבי טבע מושבעים, חוקרי מדע מיומנים ואלה אינם מהססים להציג לציבור ולמדענים בכתבי העת המדעיים החשובים ביותר, את הרעיונות הנשמעים תחילה כאילו נלקחו מכנפי הדימיון של אותם אישים. ואולם, אותם מדענים אינם מהססים להציג את הרעיונות הבאים החורגים משחיקת/תיאור המעשים הרגילים שלנו בחיי היום יום. 'חורים שחורים', חיים חוצניים', כל דבר הכרוך במלה 'פיזיקה', 'פיזיקת הקוונטים' או הנחות לפיהן 'ההשקעה של האנרגיה אינה גודל רציף אלא מורכבת ממנות קצובות של קוונטים' (Quantum), ועוד כהנה וכהנה. אחרים מעדיפים לדבר על כיבוש החלל גם מבלי לגלות חוצנים, וישנם רבים המשוגעים לפרקטלים או רעיונות פרקטיים דוגמת מחשבים, מכוניות 100-MPG ?, רפואה שלמה למחלות חשוכות מרפא, ועוד.
כיצד והיכן נמקם בצורה חיובית ככל האפשר את הרעיון להשיב את "הפאונה (והפלורה) המקורית שהיו בצפון-אמריקה בתקופת הפלייסטוקן" (Pliestocene Rewilding)? נראה כי הרעיון שלפנינו הוא לכאורה משוגע, ואולי בעצם הוא בכלל אינו מטורף כפי שהוא נראה במבט ראשוני חטוף?
הרעיון החדש הוא לשחזר מחדש את "פארק הפלייסטוקן" או "הסרנגטי של דקוטה", הוצע לראשונה עוד לפני למעלה משנתיים בשבועון המע היוקרתי "סיינס", הגם שלאמריקאים תקוות גדולות לשחזר את נדידת הביזונים באזורים העשבוניים שם הם שעטו לפני למעלה מ-100 שנה בעדרים של עשרות מיליונים.
והנה, בכתבה מעמיקה, צבעונית ורצינית, שבים ודשים בנושא המורכב והבעייתי בעמ' 78-70, בגיליון יוני האחרון של כתב העת המדעי היוקרתי של Scientific American. בכתבה הססגונית דן המחבר C.Jose Ounlan בנושא שהוצג על-ידי ביולוגים, אקולוגים ומשמרי סביבה בולטים כאחד מרעיונות העתיד שעלולים, לעניות דעתי, לחבל לאמתו של דבר קשות בתיירות האקולוגית המגיעה למזרח-אפריקה, אם אכן הוא ייושם בהצלחה. הפרוייקט השאפתני מוצג כחזון לטווח של כ-10 שנים, אם יתחילו בו במהרה, וינסו לייסד מחדש את הפאונה הצפון-אמריקנית שנעלמה מהיבשת. אם אכן ינסו לשחזר את הפאונה הנעלמת, בעזרת שנטוע מדורג של הפלורה הרצויה, שאז מתכוונים ליישם זאת בתכנון אופרטיבי הלכה למעשה בדקוטה הצפונית ובדקוטה הדרומית תחילה. לאזור המוגן החדש ישיבו בעלי-חיים בולטים שחיו בצפון אמריקה בעבר הרחוק דוגמת פילים, אריות וברדלסים, ואולי אף ישובטו וישיבו אליה בעתיד כמה בעלי-חיים בולטים אחרים דוגמת הממותות. כל אלה הם רק סיפתח לכתבה אחרת על גילוי הסרנגטי הסודני שתובא באתר בעתיד.
רקע קודם
התחזית האופטימית האחרונה בגישת שימור המגוון הביולוגי פורסמה לפני כשנתיים וחצי לראשונה. ואמנם, לפי ההצעה, לראשונה מזה אלפי שנים, מקווים משמרי סביבה וטבע כי בעתיד נוכל לצפות באריות שואגים בגרנד-קניון(Grand Canyon) שבארצות הברית. בקרבתם ישוטטו גמלים ופילים באזורים מיוערים ויכרסמו שם מכל הבא לפה או לחדק. ברדלסים שצפון אמריקה היא מעוזם הקדום, שאז שוטטו שם חמישה מינים לפחות, ימהרו וירדפו שם עד חורמה אחרי טרפם המבועת במדרונוות, בגאיות ובעמקים, צבים מהמין בולסון (Bolson tortoises) יתגנבו בינות לצמחי היוקה המְחֻדָּדים (Spiky yucca) במדבר צ'יהואהואן (Chihuahuan) בניו מקסיקו. ומעל כולם, אולי האקטואליים בינתיים מכולם, הבז הנודד שהצליחו לשקם עוד לפני כ-40 שנה בהצלחה אדירה, ובעיקר הקונדורים הקליפורניים לעשרות מהם שכבר הושבו לטבע בהצלחה, שידאו מעליהם, כשהם מבחינים בקלות בנטרפים הרבים שיימצאו בשטח ויעוטו על הפגרים.
הצעה מקורית מפתיעה זו מתייחסת בעיקר לבעלי-חיים ששכנו בעבר בצפון-אמריקה, ו"הגיעה השעה להשיבם אליה ויפה שעה אחת קודם", קבע מייסד התוכנית ג'וש דונלן (Josh Donlan) מאוניברסיטת קורנל (Cornell) בארה"ב. הצוות בראשותו שמוביל את "ההצעה הצנועה הזו", מתמקד ברצון להעביר בעלי חיים השרויים בסכנת הכחדה מאזורים שבהם הלחץ של בני אדם על בעלי החיים גדול מדי, למקומות שבהם תוכל החברה לדאוג לקיומם. התוכנית היומרנית כונתה "פארק הפלייסטוקן המשוחזר" (Pleistocene rewilding). לפי ההצעה, סבורים כי אזורים בלתי-מיושבים במערב ארצות הברית יהיו היעד המועדף להשבה זו. אלה רק מקצת מהרעיונות והרצונות המקוריים בהחלט שעשויים להביא להקמת "פארק הפלייסטוקן" (Pleistocene Park), התקופה שבה נכחדו רוב בעלי החיים הגדולים בעולם החדש. אם הכל יילך כשורה, יוכלו בעלי החיים מושבים לייסד מחדש מערכות אקולוגיות שלמות שתשגשגנה כפי שהיו בשיאן בזמנים קדומים, בטרם הגיעו שמה בני-אדם שהשפיעו לרעה על הסביבה. צוות החוקרים מקורנל העלה גם את האפשרות "לייבא" את המינים החיים בסביבות ממוזגות וקרירות יותר מהסוואנה באפריקה לאזורים בקנדה.
זוהי רק אחת מהקבוצות המובילות והשאפתניות ביותר של ביולוגים המחוייבים לדבריהם לשמירת-טבע מודרנית שהציגה ופרסמה לראווה את דימיונה הפרוע אודות תמונת המצב המתוארת לעיל. כך הם מדמיינים מזה כשנתיים וחצי לפחות את המגאפאונה האדירה ששוטטה פעם במערב הפרוע של ארצות הברית, ולדעתם זה עשוי להתממש כבר לקראת המאה ה-22. הם מתכוונים להחדיר או להשיב לטבע הפראי (תלוי מהי נקודת המבט שלנו) טורפים ונטרפים ככל העולה על רוחם שיגיעו לשם מאפריקה, אסיה וחלקים אחרים של העולם. בעלי-חיים אלה יתרבו באזור, מאחר ושכנו בו עד לפני כ-13,000 שנים, שאז הגיעו לשם בני-אדם, אותם ציידים-לקטים ראשונים, שהובילו את בעלי החיים הגדולים להכחדה מוחלטת מצפון-אמריקה.
מדענים אמריקנים, ביולוגים פעילי שימור, יזמו עוד במהלך שלהי קיץ 2005 את התוכנית המקורית והמהפכנית להצלת בעלי-חיים גדולים שמקורם באפריקה ואסיה, הנמצאים בסכנת הכחדה - העברתן לשמורות בצפון אמריקה באריזונה למשל, ובמערב הפרוע. פילים, צ'יטות, אריות, סוסי-בר וגמלים יועברו לפי התוכנית משטחי המחייה המקוריים שלהם, שהולכים ונעלמים, אל שטחים נרחבים שיוכשרו לכך בארצות-הברית וקנדה, ואולי כבר בעתיד הקרוב. לא יאומן, אך כך פורסם בשעתו בהמלצתו הנלהבת של עורך כתב העת המדעי היוקרתי "נייצ'ר" מה-18 לאוגוסט 2005, שלא היסס לתמוך ביישום הרעיון המסובך, הגם שברור לכל כי מדובר בהקעת משאבים ומימון דימיוניים.
בני אדם וחיות בר לא תמיד מסתדרים טוב במיוחד, אף כי הסוואנה האפריקאית מוכיחה כי אפשר לטעון גם להיפך. מי שסובלים קשות מנחת זרועם של בני האדם הם לרוב בעיקר היונקים הגדולים ודורסי היום, שמ-400 מהם רבים המינים השרויים בסכנת הכחדה מוחשית או סכנת הכחדה.
שטחי המחיה הצפון-אמריקניים של מינים בולטים ומרשימים הפכו זה מכבר לחוות, את בשרם מבשלים לארוחות וראשיהם נתלים כקישוט על קירות. ככל שגדלה אוכלוסיית בני האדם גובר הלחץ על בעלי החיים, שפוחת רק בסביבה שבה לאנשים יש זמן להתמקד ביופי ולא רק בתועלת הכלכלית של חיות הבר. לעתים קרובות, הערכת היופי מתפתחת במסגרת הביטחון שמציעות הערים, ולא במרחבים בלתי מיושבים.
לאחר שהצעת התוכנית היומרנית לראשונה הציתה את דימיונם של עיתונאים ומדענים מכל צפון-אמריקה וכבשה את העיתונות היומית הצבעונית. הפליאו אולם בתיאור המרשים הצפוי מבלי שדנו בבעייתיות המתלווה לכך מבחינת עתידן של מדינות מתפתחות באפריקה שכל יהוון לעשות כל שלאל ידם לקרב את התיירות האקולוגית למדינותיהם. ואולם, אפילו מגזין הניו יורק טיימס הזכיר בהתלהבות את הרעיון במסגרת הגיליון המיוחד שהקדיש ל"רעיונות השנה". איש מכל אלה, לא העלה על דעתו כי העלאת התוכנית לאוויר שנחשבת בעיני כמה ביולוגים נודעים שעוסקים אף הם ביישום שמירת טבע, לרעיון-עיוועים שגרם להם ולכשכמותם למצבי-רוח קשים. אולם, יוזמי התוכנית המוצעת לא הקלו ראש בהצעתם, לא היססו ולא התרשמו מהתנגדויות רפות ככל שיהיו לרעיונותיהם, ואף הגדילו לעשות ופרסמו במהדורת נובמבר2006 של כתב העת המדעי החשוב, ה- American Naturalist, היוצא לאור מטעם אוניברסיטת שיקגו, את תוכניתם המתגבשת והמשודרגת בטענות כי יש לממשן במהירות האשפרית. כחלק מהדגשת רעיונותיהם ביתר רצינות, ואולי לנוכח סימני הכרסום שחלו בינתיים ביישום הרעיון - או אולי משום שחדלו לעסוק בו באמת, יש לזכור את תוכניתם היומרנית הקודמת של האמריקאים לשחזר את נדידת הביזונים בדיוק באותם אזורים עשבוניים המיועדים לכלול את פארק הפלייסטוקן המתוכנן. הם טוענים שיישום פארק הפלייסטוקן יסייע הלכה למעשה לשמר אקוסיסטמות עשירות ועסיסיות, ירסן את מחלת ה- ,Lymeויספק אלטרנטיבה נועזת לקריסת המודלים של שימור המינים מסביב לעולם. היבטים אלה באים לידי ביטוי בפחת מתמיד במגוון המינים, הוא "השונות הביולוגית" (biodiversity), ובעיקר בקרבמיני החולייתנים (בעלי-חוליות) הבולטים והמרשימים אותנו הידועים כ'מיני דגל', 'מיני מטריה' או 'מיני-מפתח' המעידים על מעמדם העדיף בהשוואה לבעלי-חיים ירודים ופחות בולטים מהם דוגמת חסרי החוליות או בעלי החוליות הקטנים. במאמרם החלוצי מ-2005, הדגישו החוקרים את "החשיבות בשימור קבוצות טקסונומיות שאבדו, בתנאי שיתפקדו היטב מבחינה אקולוגית פונקציונאלית, ויצעדו עמם שכם אל שכם", ציין הארי גרין (Harry Greene) , אף הוא מאוניברסיטת קורנל, ואחד ממחברי המאמר.
לסיום
ואנחנו הקטנים רק נותרים תוהים אם אכן נכון לעשות כל זאת, אם יצלח, למדינות המפתח האמתיות בתיירות האקולוגית המתמקדת בצפייה במגוון בעלי החיים הבולטים, דוגמת קניה, אוגנדה, טנזניה, בוצואנה, נמיביה, זמביה, דרום-אפריקה, צ'אד, מאלי, ואולי בעתיד אפילו בסודן, שבה התגלתה מה שכונה "הסרנגטי הסודני האבוד של ביצות הסוד" או ריכוז בעלי-חיים מרשים שלא ידענו על קיומו עד לפני כמה חודשים, אך על כך ברשימת המשך לכתבה זו בעתיד.