מאת: נדב לוי
12.2007
זהו סיפור עצוב היכול להוכיח לכולנו עד כמה קשים חייהם של הרועים הנומדיים האמיצים במזרח אפריקה, ולצורך העניין, בעיקר בני הסמבורו, הטורקנה והמאסאים מקניה ועמיתיהם בני הדטוגה והמאסאים מטנזניה. הרועה הסמבורו התנהל בשטח כנראה לבדו, ולמרות אומץ לבו ויכולתו להישאר בחיים גם לאחר שהותקף ונפצע קשות, הוא לא נשאר עמנו לדווח על הסיפור עד תום.
מוזס לייקאלאו (Moses Lekalau 35)' שביום ו', ה-16 לנובמבר, הרג אריה בפארק הלאומי שמורת סמבורו, כ-260 ק"מ מהבירה ניירובי, בהטלת חנית, נתקל לאחר שהתגבר על האריה בלהקת צבועים שהגיחה מהבוש, נפצע קשות בעיקר בגללם, ורופאים קנייאתיים באזור ניירובי לשם הועבר לטיפול, לא הצליחו למרות מאמציהם להציל את חייו. הרועה האמיץ נפטר לבסוף מפצעיו.
בראשית הדרך, דווחו כי "שתי זרועותיו שנקטעו ופניו שהושחתו, טופלו בניתוח שנערך ביום א' ה-18 לנובמבר השנה", אמר הרמן וואבומבה ,(Herman Wabomba) דובר "בית החולים הלאומי על-שם ג'ומו קנייאטה" בבירה. המידע על הסיפור, פורסם באותם ימים רק בחלקו, על-ידי גורמים רשמיים בקניה שדווחו עליו לראשונה ביום ב' ה-19 לנובמבר. והנה, עתה לאחר ספארי עם מטיילים שהדרכתי בקניה מה-3 עד ה-11 לדצמבר השנה, התבררו כמה פרטים נוספים על האירוע המעציב, ולפיכך העדכון לכתבה שפורסמה באתר כדי להביא את המקרה ביתר דייקנות לידיעת המשוטטים באתר במלואה.
בראשית המחצית השניה של חודש נובמבר השנה, עוד נמסר בתקשורת בקניה כי מנתחים קנייאתיים נאלצו לקטוע את זרועותיו של רועה שהותקף על-ידי אריה ואף שיקמו את פניו, לאחר שהלה הרג מצדו קודם לכן את האריה שתקף אותו בהטלת חנית. האירוע מסמר השיער התרחש כאשר הרועה האמיץ ששב עם כבשיו לכפרו באמצעות מכות אלה (רונגו) חוזרות ונשנות באריה כדי להבטיח את מותו של טורף העל. ואולם, הרועה התשוש מהעימות המתמשך עם האריה סבל מתשישות ולא היה מסוגל להתמודד עם להקת צבועים מנומרים שהגיחה מהבוש ותקפה אותו. הרועה נפצע אפוא קשות יותר מכל בגלל תקיפת הצבועים שהסבו לו נזקים נוספים.
סיפור המעשה היה כדלקמן: לייקאלאו הטיל את החנית באריה שתקף אותו בדרכו למאנייאטה שלו באזור היישוב וומבא (Wamba)שם מתגוררים כ-4,000 בני-אדם. וומבא ממוקמת כ-30 ק"מ מצפון-מערב לארצ'ר פוסט(Archer-Post) , עיירה בסדרי גודל דומים מצפון לשמורות סמבורו ובופלו ספרינגס, שם ידועים מחקרים על עורבים שחורים קצרי-זנב שנצפו בעבר עם תגי-כנף. כ-10 ק"מ ממקום האירוע המשוער ידוע לנו מזה שנים על כמה בולדרים גדולים, שם מקנן הרחם המצרי, דורס אוכל שיירים שחקרתי בעצמי ואף נהגתי להגיע לקנו שם עם קבוצות מטיילים כשהזדמן לנו להגיח באזור זה. לאחרונה חלה ירידה גדולה במספר הרחמים באפריקה כמו גם בישראל, כך שאינני יודע מה מצב הקינון שם בשנים האחרונות.
ואולם, אם נשוב לעובי הקורה של הרועה בן הסמבורו, כאמור לעיל, נגלה כי לייקאלו הוביל את עדר הכבשים שלו, באזור שבו ידוע לנו על חיות-בר לרוב, המשוטטות כהרגלן באזורים הפתוחים של נופי הסוואנה המדברית למחצה. ברוב חודשי השנה האזור כולו יובשני למדי, אך בדרך-כלל עיקר הגשמים יורדים בו בחודש אפריל ונובמבר, ומאחר ואז האזור ירוק למדי וחיות בר בו לרוב, קשה להבין מדוע ניסה האריה ביש המזל לתקוף את הרועה בעוד שמסביבו חיות-בר לרוב, ביניהן התאואים וזברות הגרווי האהובות עליו יותר.
לייקאלאו שנפטר מפצעיו מאוחר יותר למרות הטיפול המסור שזכה לו, הוא רק אחד מבני הסמבורו ובני-אנוש אחרים החיים באזור דוגמת בני הטורקנה, הרנדילה והבוראן. הסמבורו, כחבריהם בני המאסאי, הטורקנה, ולאמתו של דבר, במקור גם בני הנג'יימס בימת ברינגו, נמנים על הניילוטים המזרחיים שהיגרו מדרום סודן ואתיופיה מלפני רק כמה מאות שנים, ויש האומרים עתה שההגירה הזו החלה אולי רק לפני כ-200 שנה בלבד. בני הסמבורו וחבריהם, משתייכים לקבוצות המכונות "הניילוטים המזרחיים" שהיגרו מדרום סודאן ואתיופיה דרומה החל מהמאה ה-13 ועד ימינו, כשהם מנצלים להתקדמותם את הזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי ונעים בקרבתו או בתוכו.
הם משתייכים לתרבויות רועים שעוברים ממקום למקום עם עדריהם, אך באחרונה נוטים להתגורר בכפרים (מאנייאטות) קבועים יותר ומתפרנסים גם מתיירות.
במהלך התבגרותם של בני הסמבורו כחבריהם האחרים, הם עוברים טקסים אחדים, וביניהם שלב הלחימה באריות ולביאות, ובשלב זה מתחייב הלוחם הצעיר" לבצע קטל אריה או לביאה. רק לאחר מכן מותר לו להינשא ולעבור לשלב הלוחם הבוגר, שאז מותר להם, לפי עבודת מחקר מקיפה על המאסאים, להצטרף לפשיטות על בני אנוש אחרים. בעתיד, אם נשיג תמונות מתאימות, אעביר לאתר כתבה גדולה על טקס חשוב זה בדברי ימי המאסאים והסמבורו.
באזור סמבורו שכיחות טורפי העל האלה אינה גדולה, והם ניזונים שם בדרך-כלל מראמי-באייסה, ובמהלך השנים ראינו כמה וכמה פעמים התנהגות ציד פעיל עליהם, ובעיקר על עגלים, אך הם נוטים גם לגזול את טרפם של נמרים המחביאים אותם על ענפי עצים, וככל הנראה גם מתקיפים זברות גרווי. בעונות גשומות יותר ניתן לראות גם תאואים אפריקאים וזברות גרנט בקרבת "מעיינות הבופלו", וסביר להניח כי בשעה שכזו גדל במקצת מספר האריות והלביאות באזור שאינם מסתפקים רק בזברות גרווי או ראמי באייסה. ואולם, חיות הבר משוטטות כהרגלן גם מחוץ לתחומים המוגנים, ואינם מהססים להתקרב לבני-אדם המשוטטים שם אף הם. לא הרחק מהשמורות, אף כי מעבר לנהר, קיימים כפרים גדולים של בני סמבורו שמתפרנסים בעיקר מתיירות. ובכל האזור מסמבורו בואכה מרלל, עיירת מחוז נוספת מצפון-מער לסמבורו ואף הלאה לעבר אגם טורקנה, מתגוררים עוד ועוד בני סמבורו שאורח חייהם אינו שונה מאלה שהורגלנו לראותם באזור השמורות שאליהן אנו מגיעים ביתר קלות.
בביקורי האחרון באזור לפני כשבוע, שוחחתי על המקרה עם כמה נהגים, ביניהם נהגים מהחברה עמה אנו עובדים עתה - כמה נהגים אחרים המוכרים לי - ועם סגן מנהל לודג' סמבורו ששמו רוברט. האחרון אף אמר לי כי ייתכן והעדר איזכורו של המקרה בפרוטרוט בעיתונים הגדולים והמוכרים יותר בקניה דוגמת הDaily Nation- וה-Standard, אינה מובנת לו, ואולי בגלל קנאה בפרסום המקרה לראשונה בעיתון או מקומון באזור העיירה מרלל (Maralal, שאף היא עיירת מחוז חשובה של בני הסמבורו באזור.