מאת: נדב לוי
30.11.2007
המחקר על הצבועים המנומרים (Crocute crocuta), אחד מארבעת מיני הצבועים במשפחתו (הצבוע המפוספס במקומותינו, כמו גם המינים האפריקאים, הלוא הם הצבוע החום והצבועון), אינו חדל מלספק לנו הפתעות מרתקות. מחקר חשוב ומתמשך על טורף העל ואוכל הפגרים הטיפוסי הזה באפריקה מתנהל מזה שנים רבות באזור טאלק בשמורת המאסאי מארה בקניה. לא פעם גילינו פרטים ממושדרים עטורי קולר עם משדר בין אנטילופות טופי, גנו וזברה וצבאים לרוב.
והנה, מתברר לאחרונה, כי כאשר נולדים לצבועה המנומרת תאומים, יכול הצאצא הבכור או התוקפני מביניהם למצוא את עצמו בתִּגְרָה הדדית, שמטרתה לקדם את מעמדו הדומיננטי, כשהוא גורם בתוקפנות היתר שלו למות אחיו התאום/אחותו התאומה. אחת התגליות בשטח זה היא שאם נולדים תאומים, אחד מהם משתלט עד מהרה על תאומו, בין אם מדובר בזכר ובין אם מדובר בנקבה. הפרט השני מבין השניים, מתפקד ביחסי הגומלין ביניהם כצבוע נחות הנשלט על ידי אחיו הפרוע, ולרוב, בכל קְטָטָה שמתפתחת ביניהם הוא או היא יוצאים ממנה ומלתעותיהם/ן על התחתונה. כעת התגלה שגם האם הביולוגית של התאומים יכולה להתערב בעצמה במתרחש ביניהם ולהשפיע בעליל על עתידם לטובה. חוקרת הצבועים פאולה ווייט (Paula White) מהמוזיאון לזואולוגיה של חולייתנים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מתמחה בחקר צבועים אלה מזה שנים רבות. המחקר עליהם בטבע זוכה לגיבוי גם בחקר מתמשך של צבועים אלה גם בתנאי שבי למחצה גם בקליפורניה. ואולם, ד"ר ווייט אינה מסתפקת בחקר צבועים בשביה או בעבודתה במוזיאון, והיא יצאה לשטח והתבוננה במנהגי 26 תאומים שנולדו ל-16 קבוצות שונות של צבועים אלה בשמורה המפורסמת של המאסאי-מארה בקניה. היא גילתה כי כאשר הקונפליקטים בין התאומים יוצאים מכלל שליטה, מתערבת אמם במתרחש, אך בוחרת להעניש דווקא את הגור הדומיננטי. המחקר הנוכחי הוא נדבך נוסף בגיבוש התיאוריות האבולוציוניות אודות "ברירת קרובים" (Kin Selection) מיסודו של ביל המילטון משנת 1964.
מדוע וכיצד היא עושה זאת?
מתברר כי האם נוטלת את הגור הצעיר יותר בדרך-כלל, וגם ככל הנראה החלש יותר במלתעותיה, ומעבירה אותו למאורות אחרות ממאורת הרבייה הרגילה שלה, ואפילו אוחזת בו בחוזקה במסגרת הנקה פרטית שהיא מקנה לו, כדי לוודא, מבחינתה, כי היא מבטיחה את עתידו של הגור החלש וחסר הישע בהשוואה לאחיו. ייתכן והאמהות משקיעות מאמץ-יתר בגוריהם הנחותים כדי להבטיח את עתידם ביתר שאת, במדה ופעלתנות היתר של הגור הדומיננטי, הנוטה ליטול סיכונים רבים יותר בחיים, תוביל דווקא למותו של הגור החזק יותר בטרם עת, מגמה שנחקרת באחרונה גם בקרב ברדלסים. הייתכן והאם המבינה כי התנהגותו הפוחזת של צאצאה הצבועי הבכיר יותר, מסכנת את עתידו, נוקטת בטקטיקה אסטרטגית זו באם וכאשר ברור כי מקורות המזון הזמינים בסביבת חייהם מספקים להם די משאבים לקיום. היא עושה זאת קודם כל כדי להבטיח עתיד ורוד יותר לתאומים, ובדיעבד, הייתכן והיא נוקטת בגישה זו כדי לקדם את העברת הגנים שלה עצמה לדורות הבאים? המחקר החביב פורסם לא מכבר און ליין בכתב העת ההתנהגותי המצויין לבעלי-חיים, ה-Behavioural Ecology & Sociobiology.
רקע קודם
אכן, הצבוע המנומר הוא טורף מיוחד במינו, שהמחקרים אודותיו שופכים באחרונה אור חדש על חייהם הפרטיים, כפי שעולה מהידיעה המרתקת האחרונה. המחקרים האחרונים מלמדים שצבועים נהנים לשהות בנחלתם, אינם ממהרים לשנות את גבולותיה, הם ערניים כל העת לתמונת המצב בשטחם ולהרכבו המשתנה. המחקר המתחדש אודותיהם מפריך חלק גדול מהדימוי השלילי שלהם כפי שהשתקף בסרט "מלך האריות", שם הוצגו כאוכלי פגרים רשעים נבזים, ומאוסים. אחת החוקרות המובילות בחקר התנהגות הצבועים המנומרים באפריקה היא הזואולוגית האמריקאית קיי הולקמפ מאוניברסיטת מישיגן, שיחד עם מספר חוקרים נוספים מתחקה אחר הצבועים באפריקה קרוב ל-20 שנה באזור טאלק (Talek) שבשולי שמורת מסאי-מרה בקניה. הולקמפ, וחוקרים אחרים דוגת אן אנג, פאולה ווייט ואחרים, טוענים שאורח חייהם החברתי של צבועים מנומרים מעיד על איכות-חיים יוצאת דופן בטיבה. הם לכדו ועקבו עד השנים האחרונות אחרי כ-70 פרטים מכרים מסומנים וממושדרים. הולקמפ חיזקה את הקביעה שהצבועים הם טורפים אינטליגנטיים ובעלי יכולת מנטלית וכישורים חברתיים המזכירים לא פעם את כישוריהם ויכולתם הגבוהה של הפרימאטים. המחקרים מבהירים כי הם טורפים מיומנים, המעדיפים לאכול מזון חי ולא להסתפק רק בפגרים וגוויות. מחקרים אחדים הראו כי יכולת הציד, והרגלי הקטל והטריפה שלהם אפילו אינם נופלים מאלה של אריות ולביאות, וכי הם לרוב גם דומיננטיים בתחרות על המזון. ואמנם, לאחר שמבחינים בסיורי ספארי בעדינות שבה מעבירה הצבועה את גוריה ממקום למקום – כשהם אחוזים במלתעותיה – משתנה בעליל הדעה הכל כך שלילית אודותיהם.
הצבועים המנומרים נחשבים לטורפים הגדולים הנפוצים ביותר במערכת האקולוגית של הסרנגטי והמאסאי-מרה, שבשתיהן גם יחד נאמד מספרם בשנת 1996 בכ-7,000 פרטים. משך כ-15 שנים נערכו ומתקיימים מחקרים מעמיקים ביותר על הצבועים המנומרים בעיקר באזור המאסאי-מרה בקניה. המחקרים האלה הם לאמתו של דבר המשך למחקרים החלוציים שנערכו עליהם בטנזניה על-ידי ד"ר האנס קרוק (מתמחה כיום בבריטניה בחקר גיריות מצויות) שחקר אותם בשעתו בעיקר במכתש הנגורונגורו. הוא פעל במקביל לעמיתו האמריקאי פרופ' ג'ורג' שאלר, שנחשב חלוץ חקר האריות והלביאות בעולם בשעות היום ואולי חוקר השדה הנחשב ביותר בעולם בחקר יונקים גדולים ומרשימים. המחקרים החדשים אודות הצבועים המנומרים מתמקדים בחברת הנקבות, במעמדה של "הנקבה הזכרית", בחשיבות התקשורת הכימית ובטיפולן האמהי של הנקבות בצאצאיהן.
מקורן של האגדות בדבר יכולתו של הזכר הצבוע להפוך מינו לנקבה מצוי בעובדה שאיבר מינה הבולט של הנקבה, אף על פי שמבחינת חלקיו האנטומיים הוא נקבי לחלוטין, זהה בצורתו ובמיקומו לאיבר המין הזכרי. גם איבר המין הנקבי מסוגל להגיע לזקפה. שפתי הערווה של נקבות הצבועים מקופלות ויוצרות מעין כיס אשכים שדומה לכיס האשכים של הזכר במיקומו ובצורתו החיצונית. גם באזורנו האמינו שהצבוע מסוגל להחליף את מינו, כפי שנזכר בתלמוד (ירושלמי, שבת, a, 3), שנאמר: "צבוע זכר נעשה נקבה". במציאות, נקבת הצבוע המנומר כבדה מהזכר בכ10% אחוז לפחות. משקלן הממוצע של הנקבות הוא כ-55 ק"ג בעוד משקלם הממוצע של הזכרים הוא כ-50 ק"ג בלבד.