מאת: נדב לוי
01.2008
מסע של שמונה שנים בעקבות העגבניה המושלמת הסתיים בראשית ינואר השנה בישראל.
מדענים מאוניברסיטת "ראטגרס" בניו ג'רזי ערכו מבחני טעימה בהשתתפות שפים וחובבי עגבניות, אשר היו צריכים לבחור את זן העגבניות הטעים ביותר מתוך 154 זנים. עגבניית הרמאפו זכתה בתואר הנכסף, וגידולה בניו ג'רזי ישוב לתחייה עם תחילת הייבוא של זרעיה מישראל.
העגבניות, מהטעימות שגודלו אי פעם בניו ג'רזי, פותחו לראשונה באוניברסיטה בשנת 1968, אולם גידולן שם הופסק לפני עשרות שנים לאחר שהועברו לאזורים חמים יותר. בקיץ הקרוב יוחזרו גידולי העגבניות לאחר שהופסקו למשך למעלה מ-20 שנה, ויותר מ-500,000 זרעים של עגבניות מזן רמאפו הועברו מישראל לניו ג'רזי, אחת מיצרניות העגבניות הטובות והמובילות בארה"ב. "היבוא החדש מאפשר לתושבי ניו ג'רזי לחזור לטעם הישן והטוב", אמר ג'ק רבין, ממנהלי הניסוי,
בתחילה תמכור האוניברסיטה כ-8,000 שקי זרעים לגננים ביתיים, שביניהם אלה שאמרו כי "יש משהו בטעם שקשה להסביר." מכירה לחקלאים מסחריים תחל מאוחר יותר. "הביקוש אליהן יהיה ענק. זה יהיה יום גדול לחובבי העגבניות" אומר פול וויגסטן, המספק סחורות למוסד הקולינרי האמריקאי, "אני שמח שהאוניברסיטה התמקדה בטעם יותר מבכל מרכיב אחר".
בנוסף, מחקר ישראלי חביב וחדש גילה לא מכבר כי בדיקת אולטרסאונד חדשה איפשרה למדוד במדויק את התכונות של העגבניות. לכך יש חשיבות מאחר ופרי (או ירק) העגבניה, תלוי את מי שואלים, "מאבד ממתיקותו אם הוא זמן ממושך מדי על המדף", אמר ד"ר עמוס מזרח במעבדתו במכון להנדסה חקלאית במרכז וולקני שבקרבת בצומת בית דגן. במאמרו בנושא שהתפרסם בכתב העת המדעי Postharvest Biology and Technology, קבע שגם עגבניה אקראית נראית אדמדמה, קשה להעריך עד כמה טעימה היא למי שיאכל אותה. ד"ר מזרח טען כי אם ניגע בה בחיישן אולטרסאונד, יעברו דרכה גלי הקול, ייקלטו על ידי חיישן נוסף בצד השני, וכתוצאה מהמגע, תופיע רמת המתיקות המדויקת של העגבנייה, וכן מידת המוצקות שלה על המסך.
כך התגבר הד"ר מזרחי על אחת הבעיות המטרידות ביותר מבחינתו של כל קונה במכולת או בסופרמרקט, ובטח אדם ואשה בעולם השלישי המשווע לדייקנות-יתר בבחירת פירות וירקות.
מאחר והמשאבים אינם מצויים בידיהם כמו בקרב תושבי המערב, נשאלת השאלה: כיצד לדעת אם העגבניה שלפניו היא מתוקה או חסרת טעם, נרקבת מדי או בשלה בדיוק כפי שמתבקש, וכיצד לדעת אם היא בשלה מדי. "על פי עוצמת השדר הקולי, מחשב המכשיר כמה מהגל נבלע בתוך רקמת הפרי. התכונות האקוסטיות של הגלים משתנות בהתאם למצב הפרי. הרעיון הוא ליצור מכשיר שיחליף את החושים של האדם, וימדוד את התכונות של העגבנייה באופן אובייקטיווי עם מספרים מוחלטים, בלי להרוס את הפרי, וכך לעקוב אחרי מה שקורה לעגבנייה בודדת כל יום", אמר.
מאז כתב ד"ר מזרח על כל אלה את הדוקטורט שלו, ואף פרסם כ-20 פרסומים על פירות שונים, ופיתח מכשירי אולטרסאונד למלונים, שזיפים, תפוחים, אבוקדו ותפוחי אדמה. לפני כמה שנים, הוא המציא מכשיר דומה לאבוקדו, וחברה פרטית פיתחה על בסיס זה מכשיר קטן וקומפקטי שיכול לשמש בסופרמרקט. "הקונה יוכל לשים את האבוקדו, והמכשיר יגיד לו כמה זמן ייקח עד שהאבוקדו יהיה רך". אלא שעד כה, הפיתוח לא הגיע לשלב מסחרי.
באחרונה מתמקד ד"ר מזרחי גם בתפוחי אדמה, מהגידולים החשובים בעולם השלישי ובטח באפריקה שם אנו מתמקדים. "אנחנו מנסים לעקוב אחרי תפוח אדמה ולהבין מה קורה בתוכו כשהוא מזדקן", אמר. "הרעיון הנוכחי הוא לפתח מכשיר שיוכל לחזות מראש כמה תפוח האדמה יזדקן, עוד כשהוא צעיר וחלק". על סמך ניסיונו רב השנים בבדיקות סוכר של עגבניות, ושל פירות וירקות אחרים, מעניק הד"ר מזרח תוקף מדעי לתחושה הרווחת שהעגבניות הנמכרות היום מתוקות פחות מאלה שנמכרו לפני כמה עשרות שנים. "העגבנייה איבדה את המתיקות על מזבח חיי המדף", הוא אומר. "עגבניה מתוקה תחזיק מעמד פחות זמן על המדף, לכן פיתחו עגבנייה מוצקה שעומדת לאורך זמן - אבל כמעט אין בה סוכר. גם בפירות אחרים זה ככה, למשל בתפוחים. הדרישה של המשווקים היא תפוחים מבריקים ואדומים, כי הצרכן מרים את התפוח לפי היופי. הטעם בכלל לא חשוב. אבל עכשיו במכון וולקני אנחנו מנסים להחזיר את הטעם לעגבנייה".
לדברי הד"ר מזרח, צבעה של העגבנייה אינו מדד טוב לרמת הבשלות שלה. "אתה מסתכל בעגבנייה בחוץ והיא נראית בסדר לפי הצבע, אבל היא תחזיק מעמד יומיים", הוא אומר. עם זאת, לדבריו, אין תחליף למישוש ידני. " הסנסור האנושי זה הדבר הכי משוכלל שיכול להיות. בסופרמרקט יש כאלה שמועכים, אבל יגיע היום שגם בישראל לא ירשו יותר לגעת בפירות, ואז יצטרכו בדיקה אובייקטיווית", מבלי שנבדקו כיאות ההקשרים החשובים בין העגבניות לבין צמחים הכרוכים אחריהן, או להיפך.
רקע מאוחר קודם והקשר לריח
לא מכבר נחקרו קנוקנות הגפנים הכתומות המסתרגות לאחר שהתגלה כי פושטים עליהן תדיר צמחים המנסים להגיע לנוטריינטים, וכי לשם כך הם מאצילים עליהן את ריחם. כך דווחו מדענים שחקרו צמחים טפילים הידועים בשמם כ"צמחים רוטטים" (dodders), המגיבים למרכיבים הנדיפים וההֲפַכְפַּכים הנישאים ומרחפים באוויר של "צמחים קרובים, ומראים את העדפותיהם לצמחים מסויימים", צוטט חוקר בשם Consuelo De Moraes מאוניברסיטת פנסילבניה ב-פארק האוניברסיטה .(University Park) החוקרים טענו שם כי מחקרם החדש חשף זו הפעם הראשונה שמישהו כלשהו הראה אי-פעם כי צמח יכול לגדול לעברם של כימיקלים מוּטָסים המגיעים מצמחים אחרים.
עד לאחרונה, הוצגו רעיונות מעין אלה, בעיקר בענייני תקשורת בין עצי שיטת נמלי הלבובית (הלוא הן נמלי הקרימטוגסטר), שכונו במזרח-אפריקה גם 'שיטי הרמות הלבנות', 'שיטי הרוח השורקת' או 'שיטת העפצים' הנמוכה. הרעיון המרכזי המסתתר כאן, כפי שפרסמנו לאחרונה, הוא שהחומרים הנדיפים נישאים באוויר כחלק מאופני התגוננותם של העצים הנמוכים האלה מפני פרסתניים ובראשם הג'ירפות. אולם, במקרה של הסימביוזה הזו כמקרה הקלאסי בתחום, זיהו זאת כמטאפורה של חיזוי קדימה שעושים העצים עוד בטרם מגיעים אליהם אויביהם, הנמלים החוסות בעפצי השיטים, ויוצאות בשצף קצף למאבקן האלים באוייב המתקרב. כאמור, עוד בטרם הגיע זה לנשנש על עלוותם. (למידע נוסף, ראו ברשימת הספרות האחרונה בתחום מרתק זה}.
ואולם, בניסוי אחר משנים עברו, כך התגלה, זוהו לבסוף גם הריחנים השונים שגורמים לרטט המתבקש בתגובה לקורבנות מעין אלה, ציין החוקר מארק משייר (Mark C. Mescher), מאוניברסיטת פנסילבניה, המובילה ב-20 השנים האחרונות, אם לא יותר, את חקר תפקידי הריח בעולם. עד-כה סיווג משרד החקלאות הממשלתי של ארצות הברית את העשבים הטפילים האלה כאחד מעשרת העשבים הרעים ביותר בארה"ב.
כאשר העשב הטפיל הזה נובט, הוא אינו מגדל שורשים והוא חסר-עלים. כל האנרגיה שלו הולכת לתוך הקְנוֹקֶנֶת ששורשיה מסתרגים לכל עבר בחיפוש אחר צמחים אחרים שעליהם העשב הטפיל חוגג את ניצחונם של מרכיבי המזון, הנוטריינטים, הנחוצים לו, ומתנהל בחייו בעקבות המים הדרושים לקיומו. אם הצמח הטפיל מצליח לשרוד, פירושו של דבר שהוא חייב להטיל סגר על קורבנו במשך כשבוע ימים. הגפן גדלה ומסתבכת במעין 'פלונטר של ספגטי', ויכולה לתקוף מגוון רחב של צמחים אחרים, מלהטטים על חשבון גידולם, אך לא הורגים אותם. לאלה חשיבות עליונה במדינות אפריקאיות המבססות את התוצר הגולמי שלהן על חקלאות ושואפים לגדל עגבניות
קיימים כ-150 מינים של העשבים הטפילים האלה, אך החוקרים בחרו להתמקד רק במין אחד מהם, צמח ששם הסוג שלו כשות (Cúscuta) ושמו המדעי המלא Cúscuta pentagona, והמשתייך למשפחת החבלבליים(Convolvuláceae) , ציינה אחת החוקרות הריחות בתחום, אף היא מאוניברסיטת פנסילבניה ששמה גאסטין רוניון .(Justin Runyon)
וכאן אנו מגיעים לעיקר ולקשר המתחייב עם העגבניות שעמו התחלנו את הכתבה, כדלקמן: נמצא כי הכשות הזו מענה, מייסרת או מבלבלת את העגבניות הגדלות בקליפורניה, ולאור זאת טפילות עשבי הכשות שם מצמצמת את יבול-תפוקת העגבניות, ומזיקה לחקלאים בשיעור של לא פחות מ-4 מיליון דולר לשנה. צוות המחקר ואחרים העריכו בהתאם את המרכיבים הנדיפים המשתחררים על-ידי הצמחים האלה, שזחלים ושאר מרעין-מזיקים אחרים מתעללים בהם בגסות. במחקר חביב זה, שדווחו עליו בכתב העת המדעי היוקרתי "סיינס עוד ב-29 לספטמבר 2006, הציע הצוות כמה נקודות ראות חדשניות בנוגע לתופעה, תוך שהחוקרים מתבוננים בקפדנות כיצד המינים התוקפניים, עשבי הכשות למיניהם, זוכים ליתרונות ניכרים בקליטת החומרים הנדיפים, ומתבייתים באמצעותם ביתר קלות על טרפם, העגבניה למשל.
תחילה הציבו החוקרים כמה וכמה מטרות במרחק כמה סנטימטרים בודדים מהעשבי הכשות. הם גילו כי לא די בקרקע רטובה או לחה כדי להרשים ולמשוך אליה את הזרעים, וגם לא כמויות מים משתנות סייעו בנדון, אלא אם וכאשר צירפו לכל אלה שתיל צעיר של עגבניה. יתרה מזאת, די היה בכמות מסויימת של ניחוח שהתבסס על חומר בלתי-יציב או הפכפך משהו של העגבניה., והיה די בכך כדי למשוך אליו את הזרעים. [בשעתו אף פרסמו על כך סרטון חביב המתאר את הניסוי, וראו ברשימת הספרות למידע נוסף].
על מנת להימנע מהשפעות-לוואי כלשהן דוגמת צל ו-או אור, החליטו החוקרים להציב סדרת ניסויים בחללים שקשורים אלה לאלה על-ידי צינורות מסובבים, ושוב פעם הוכיחו כי הזרעים גדלים לעבר ניחוח העגבניה. החוקרים אף בדקו את הנושא בניסויים אמפיריים שבהם נבדקו כמה מינים שונים המשמשים כקורבנות, וגילו כי הכשות עדיין צומחת לעברן של העגבניות, וכאשר החוקרים בדקו בשעתו 7 מרכיבים בבושם העגבניות באופן אישי, שלושה מהם הוכיחו בעליל כי הכשות אטרקטיבית ביותר עבורם, וגם אם אחד מהם הגיב לחטה, עדיין נמצא בה חומר שדחה את הזרעים. לכך היתה חשיבות גדולה באשר החוקרים סבורים כי ייתכן בעצם כי הם גילו במקרה זה מסלול-נתיב חדש שאולי די יהיה בו כדי להילחם בעשבי הכשות בעתיד לאחר שימצו את החומר הדוחה את הכשות עצמה ויקדמו את גידול העגבניות.
המחקרים האחרונים, שכאמור לעיל, לא הפתיעו אותי במסקנותיהם, משמשים כבר עתה כתמרור-אזהרה על ההשלכות מרחיקות הלכת והבלתי צפויות מצדו של האדם על מערכות אקולוגיות מורכבות. לפי המחקר, ככל שמעורבותנו במתרחש תלך ותגדל, כך נגלה בשלב מסויים עד כמה הרחקנו לכת, ואולי אפילו בנוגע לעגבניות. בהתאם, הגיעו באחרונה מדענים בראשות ד"ר טוד פאלמר מאוניברסיטת פלורידה, ועמיתיו מקליפורניה, למסקנותיהם, כי יש להבטיח כי מאמצי שמירת הטבע, חקר החקלאות ושימור הסביבה יתמקדו יותר בהבנת יחסי הגומלין המגוונים בין האורגניזמים הנוטלים חלק במערכות האקולוגיות הן בין הצמחים דוגמת הכשות והעגבניה, והן מבין בעלי החיים והצמחים דוגמת המחקר בקניה.
ולבסוף, חוקר החרקים ריק קרבאן (Karban) מאוניברסיטת קליפורניה בדיוויס הגיב על מחקר הכשות והעגבניה בדרכו כדלקמן: "מובהקות מחקר [הכשות המשפיע על העגבניה] מצביע על כך שללא מערכת העצבים המרכזית, הצמחים היו יכולים להיות בעלי יכולת התנהגותית בדרכים שנראות עתה מתוחכמות מעבר לכל מה שידענו עד-כה", ולראייה, המחקר החביב על הסימביוזה האובליגטורית (המחייבת) שבין ג'ירפות, פילים וומיהם, נמלי הלבובית ועצי שיטים נמוכים שפרסמנו עליו זה עתה.