נמיביה - סיפור ארץ

כתב: ד"ר טל כץ 

מרחבים עצומים של חולות אדומים נודדים ברוח, הרים קרחים ומחודדים, מישורי עשב זהובים, חופיו של אוקיינוס קר ומרוגז, וכאילו לא די היה לו למתכנן בכל הטוב הזה, שהעניק לנמיביה גם את הפילים החסונים, את הג'ירפות הענוות, הקודו המשורטט, את חיות הטרף ואת הציפורים הצבעוניות כל כך. בינות לכל אלו זרע ופיזר את הבושמנים הנודדים צדים ומלקטים למחייתם, את ההימבה אדומי העור המקושטים ועוד ועוד....

דומה כי לא רבים הם המקומות בעולם בהם יכול לעמוד אדם על ראשו של הר גבוה - לצפות אל האופק 360º סביב סביב ולראות את עוצמתו של הטבע ללא שמץ של מגע אדם. נקייה מכבישי אספלט, מבנייני בטון, מעמודי חשמל, צנורות וגדרות. כך נגלתה אלי נמיביה - נוף נקי, נוף נטו!

נמיביה היא יעד נפלא למוקירי המדבריות והמרחבים, גן עדן לחובבי תרבויות ועמים ואתר חובה לאוהבי הצומח והחי.

פחות מ-2 מליון תושבים חולקים את מרחביה האינסופיים של נמיביה, מה שעושה אותה לאחת הארצות בעלות צפיפות האוכלוסין מהנמוכות בעולם - 1.5 תושבים לקמ"ר.

כ-26 שמורות טבע, חלקן מהגדולות בעולם. Etosha היא הידועה והבולטת שבהן. 22000 קמ"ר בהם ניתן לצפות במעל 100 מיני יונקים ולפחות 300 מיני ציפורים. Etosha בתרגום חופשי - "מקומם של המים היבשים". למבקרים בעונה השחונה מתבהרת משמעות השם. כ-1/3 משטח השמורה מוצף בעונה הגשומה ע"י שלולית אינסופית רדודה, אך תוך זמן קצר השלולית מתייבשת ומה שנותר הוא מישור מלח עצום, ובמבט אל עבר האופק בצהרי יום חם רואים את עדרי הראמים צועדים כבמקסם שווא. ביקור בבורות המים בעונה השחונה מקנה הזדמנות לצפות בג'ירפות, פילים, ראמים, קודו וצמחונים אחרים המגיעים להרוות את צמאונם. עם מעט סובלנות וטיפת מזל יופיעו גם אריות, צבועים, נמרים, צ'יטות ואף קרנפים שחורים. בלילות השמיים זרועי כוכבים, שמיים שרק המדבר יכול להציע. צחוק הצבועים הרעבים ושאגותיהם של האריות המכריזים על נחלותיהם - מהווים מעין תפאורה לכל הקסם הזה.

מרשים הוא המגוון האנושי של עמים ותרבויות, של פרצופים, צבעים ובליל של לשונות. הבושמנים, או הסאן, נמצאים בדרום היבשת מזה כ-30000 שנים, וכהוכחה לכך ניתן לראות את העושר בציורי הסלע במקומות שונים בנמיביה. לרוע המזל אורח החיים המקורי - צייד ולקט כמעט שנעלם. הבושמנים נהגו לנדוד בעקבות המים, בעקבות הצייד ובעקבות צמחי המאכל. מעולם לא החזיקו בחיות משק או ניסו לגדל תבואות משל עצמם. המתיישבים הבורים הראשונים ב-cape טבחו בהם משך דורות מפני שראו בהם תתי אדם חסרי זכות קיום. ראייתם הצרה של הבורים לא אפשרה להם להכיר במסורת המופלאה והמורכבת הזו אשר מלחמה לא היתה מושג בלכסיקון התרבותי שלה. באזורים בודדים בנמיביה ובבוצואנה אפשר עדיין להפגש עם תרבות עתיקת יומין זו.

‏Twyfelfontein הנו אתר ציורי סלע בושמנים שמחזיר אותך בזמן כ-6000 שנים לאחור. חרוצות בסלע דמויותיהן של כל חיות הבר הקיימות באזור ולצידן צורת העקבות המאפיינת אותן. נראה כי היה זה בי"ס לבושמנים מתחילים, בו למדו את עקרונות החיים ב-bush ואת רזי הצייד, ואחר כך פשוט לא טרחו למחוק את הלוח.

שמורת skeleton cost (חוף השלדים)...

נסיעה של שעות ארוכות בין דיונות חול זהוב מחד לבין המשברים הגבוהים של האוקיינוס האטלנטי מאידך. אלו מתנפצים בשצף על החוף, גועשים ומלטפים מזה מאות בשנים את שרידיהן של אוניות מסחר טרופות השקועות בחול. שלדי האוניות המחלידות מונחים שם כמצבות לאותם יורדי-ים ספרדים עזי מצח שניסו להקיף את היבשת השחורה אך הוכרעו ע"י מזגו הסוער של האוקיינוס, וליעדם לא הגיעו.

‏Cape cross....

על אף שראית תמונות בכאלף ספרים, על אף ששמעת מיליון סיפורים וצפית בכל סרטי הנשיונל-ג'אוגרפיק הרלוונטיים - אתה עומד מול cape cross מוכה בתדהמה. מקהלה אדירה של צווחות וגל צחנה אדיר. על החול שרועים מאות אלפים של דובי ים שמנמנים, רוחשים וחסרי שלווה. גורים צעירים מדלגים מתוך המים אל הסלעים, מדדים על רגליהם האחוריות, גועים בבכי ומנסים לזהות את אמא מבין אלפי האמהות היושבות וממתינות על החוף. מפגש מרגש בין אם לגורה - האם גועה ומלקקת את ראשו, והגור המורעב מגשש ומוצא פטמה, יונק ונרדם. תנים שחורי גב מאגפים את המושבה, זנבם שפוף והם מרחרחים ומחפשים "אימוץ" גורים צעירים שאיבדו את דרכם.

‏Swakopmund....

למרות שנמיביה הייתה קולוניה גרמנית לזמן קצר בלבד, למתיישבים הגרמנים הייתה ועדיין קיימת השפעה רחבה, בייחוד על אספקטים אורבניים: מסחר, תעשייה ובניין.

האוכל ברב המסעדות הנמיביות הוא בעל ניחוח וארומה גרמניים. העיר swakopmund, שוכנת בין חוף האוקיינוס לבין שולי מדבר נמיב, הוקמה ע"י הגרמנים ב-1892. לולא התושבים שחורי העור, יכול היית לחשוב שאתה נמצא בעיירה בווארית של אמצע המאה שעברה. אין להחמיץ את ההזדמנות לשטרודל אמיתי, יער שחור או סטייק עסיסי.

‏Kaokland...

בקצה השמיים ובסוף המדבר, מרחק קילומטרים רבים ממה שמזכיר את פלישת האדם הלבן ליבשת, כאן - הזמן עצר מלכת. חבל ארץ פראי וכה מיוחד המשלב נופים של רמות סלעיות משוננות, גאיות עמוקים עם מישורי עשב רחבי ידיים ושבט ההימבה רועי הבקר הנודדים.

בני ההימבה עטויים בפיסת עור מינימלית לגופם, מושחים את עורם באוכרה אדומה מעורבת בשומן בקר להגנה מנזקי השמש ובעיקר לקישוט. תכשיטיהם עשויים ברזל או צדף והם מתגוררים בבתים כיפתיים קטנטנים העשויים עצי דקל,בוץ וצואת פרות(!). מעת לעת עוקרים ההימבה את בתיהם ונודדים בעקבות המרעה. חנייתנו על שפת נהר ה-kunene מהווה אטרקצייה מופלאה לילדי ההימבה הצעירים המגיחים מכל פנה. לא כל יום מזדמנים לאזורם אנשים מוזרים הנראים כאילו לא נאפו די זמן במדורה.

‏Sossusvlei...

כאן השקט מדבר יותר מאלף מילים...מהדיונות המרשימות בעולם, כ-400 מטרים גובהן. כמשחק אהבה מפסל לו הרוח בדיונות החול האדומות בקווים של רוך ועדנה, של שקט והבנה. מדי פעם עובר כאן ראם בודד מחודד קרניים, מבוסס את רגליו בחול הטובעני. עד מחר ימחו עקבותיו, וגם עקבותינו - ביטוי לעוצמת המקום.