"המרגלים הישראלים המעופפים" ודורסים אוכלי-פגרים במזרח-אפריקה

כתב: נדב לוי

יוני 25, 2007

 * נדב לוי, מוסמך לזואולוגיה באוניברסיטת ת"א, חוקר, מרצה ומדריך טיולים באפריקה בחברת "עולם אחר". בשעתו ביצע עבודת מסטר על הביולוגיה, הדינמיקה של האוכלוסיות והאקולוגיה של הרחם בישראל משנת 1990-1986 במחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב.

פתיחה ורקע

באוקטובר 1989 נלכד 'המרגל' הישראלי הראשון בגבול צ'אד/סודן, באזור הסהל שבאפריקה, מרחק של כ-4,000 ק"מ מהמדינה. כך דיווח המגזין הצבאי האפריקני African Defence בגיליונו מדצמבר 1989. תחילה הוגדר 'המרגל' "בז" כהה גדול שמקורו בפלשתינה. האם יתכן שמטוס F-15 שכינויו בחיל האוויר 'בז' הוא 'כוונת המשורר'? האם היה זה 'ברווז עיתונאי' של סוף 'עונת המלפפונים' כלשונם המתלהמת של כתבי הספורט? עובדה! כל הסימנים והסימונים שנמצאו על 'המרגל' אומנם העידו כי "מוצאו ישראלי" לכל דבר. האם הסיפור בדיוני? האם דמיוני? לא ממש! לאחר שהגיע המגזין הצבאי האפריקני לידינו היה ברור במשך כמה שנים כי הפרט שנלכד חייב להיות אחד הרחמים המסומנים שנלכד במחקר הרחם בישראל 1, וכי נדד לאזורי החריפה המשוערים של הרחם באפריקה5,3,1. על מנת לברר את הידיעה נשלח למנהל גן החיות של חרטום מהולנד שבאירופה סיכום מורחב במיוחד של המחקר (בהיעדר יחסים דיפלומטים עם סודן), וגלויה נוספת שנשלחה מניירובי שבקניה. למותר לציין כי שום תגובה לא הגיעה מחרטום. בינתיים נכנס לתמונה חוקר גרמני מהמבורג בשם ד"ר דיטר ארנסט Dieter) (Ernst שמשמש מרצה במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת חרטום בסודן.

הוא כתב לנו בינואר 1993 (לאחר יותר מ3- שנים מפרסום הידיעה) כי שמע סיפורי "'אלף לילה ולילה' על 'המרגל'" ("alf leila wa leila on the spy"), והחליט לאתרו בכל מחיר, אף שניסו למנוע ממנו את הדבר. התמונות המצולמות ששלח לנו על הרחם "החשוד כמרגל" ("highly suspicious spy") שנלכד לדבריו בפרובינציית דאפור ((Dafur בסמוך לאל-גטיינה ((El Geteina במערב סודן, העידו לבסוף שאומנם מדובר ברחם המצרי ((Egyptian vulture, Neophron percnopterus. במכתבו הוא גילה התעניינות מיוחדת "בתוכנית המחקר המיוחדת על נדידת נשרי העולם הישן שמבוצעת בישראל" (ציטוט במקור). הרחם היה אחד משלושה רחמים בוגרים (מתוך 7 פרטים שוני גיל) שנלכדו, טובעו, סומנו, מושדרו ושוחררו ברמת-הנגב (בסה"כ נלכדו, סומנו ושוחררו כ30- פרטים שוני גיל שנעקבו במחקר8-6,2-1. הרחם ששמו במחקר היה לט (טבעת פלסטיק לבנה ברגל ימין וטבעת אלומיניום שמספרה K-3053 ברגל שמאל) תוייג בסוף יולי 1987 בתג כנף ימני ירוק שמספרו 01 בצבע שחור ומושדר במשדר רדיו סולרי שחובר לגבו עם ריתמת גב, בטרם שוחרר לטבע (בתמונה בסודן, ניתן לראות כי בינתיים הוסרה או נפלה טבעת הפלסטיק הלבנה, הסירו את המשדר שהועבר "לבדיקה מעבדתית", ואפילו הצבע השחור של תג הכנף דהה...)3. למעשה, הרחם 'המרגל' לט שב לאזור המחקר במשך כשנתיים; בקיץ 1988 נצפה ב'מזבלת אשלים' (כ20- ק"מ מערבית לאזור המחקר) שכמעט ולא נסקרה באופן מכוון משום שהיתה מחוץ לטווח השוטטות הרגיל של הרחמים ברמת-הנגב. בקיץ 1989 נצפה לט באזור תחנת ההאכלה בקרבת הר צרור במזרח שדה-צין ברמת-הנגב. רק לאחר כשנתיים נלכד באפריקה כ'מרגל ישראלי' המשתייך ל'אינטליג'נס המקומי' שלנו, והובל אחר כבוד, חשש ופחד לגן החיות בחרטום, שם הוגדר בטעות כ'בז'4. עד היום אין הסבר טוב מדוע פרסמו על הרחם מידע מוטעה של טבעת האלומיניום שהיקשה על זיהויו במשך כ3- שנים לאחר שנלכד. המדען הגרמני ששלח לפרופ' היינריך מנדלסון ז"ל, מנחה המחקר שלי, את המכתב, לא העלה על דעתו כי מדובר בסה"כ במחקר על אוכלוסיה מקננת של רחמים השוהה בישראל מדי שנה אחר שנה באותו בית גידול, וחוזרת לקנן באותם אזורי קינון. למעלה מכ50%- מהרחמים שנלכדו ושוחררו שב ארצה במשך השנים6 עד לקיץ 1993, אך אף אחד מהם לא הצטרף לאוכלוסיה המקננת בארץ8-7,1. כעת משחלפו למעלה מ-10 שנים מאז, ולא התקבלה ידיעה נוספת, החלטתי כי מן הראוי לפרסם את הסיפור במלואו, ובעיקר לנוכח הקידום הנוכחי של חקר הדורסים אוכלי הפגרים במזרח אפריקה (להלן, 12).

ביחס לרחם, נשאלה השאלה (בלצון), האם יתכן שהיה מדובר בשיתוף פעולה של המודיעין הישראלי והמצרי כנגד המשטר העויין בסודן? המחלוקת על המידע כאילו מדובר במרגל ישראלי או במבצע עלום נוסף של המודיעין ארוך הזרועות שלנו נמשכה מאז הפירסום הסנסציוני הזה במשך שנים אחדות גם בין שפע הדורסולוגים (חוקרי הדורסים) הישראליים שלנו. לכידת 'המרגל' הכתה גלים בכל העולם, ובעיקר באפריקה ובאירופה. בהיעדר קשרים דיפלומטיים עם סודן נמשכה אי הודאות וכמעט שכחנו מן הרחם. גם פעילותה של ישראל באזור בעת "מבצע שלמה" לא פתרה את התעלומה. והכי מתסכל מהכל היה שכל העת הרחם זוהה כ'בז' ותו לא ע"י מנהל גן החיות בחרטום שאיש אינו יכול לחשוד בו שאינו מכיר דורסים עד כדי טעות פטלית בזיהויים. לא הייתי מתחיל כתבה זו אלמלא נשמע הסיפור האמיתי לא פחות מרתק. לכידה וטיבוע קונוונציונלי של דורסים נודדים החל בישראל עוד באמצע שנות ה70- ע"י יגאל סלע שסקר לראשונה את מעמדם בישראל והחל במחקר מקומי על עקבים עיטיים. בתחילת שנות ה80- הגיע ארצה ביל קלרק מארה"ב שנחשב אחד מלוכדי הדורסים הטובים ביותר בשטח. ביחד עם עדנה גורני-לבינג'ר ומתנדבים אחרים הם לכדו בתוך 5-4 שנים יותר מ2,000- דורסים בשיטות לכידה מגוונות; הם ערכו מדידות שונות, טיבעו בטבעות אלומיניום סטנדרטיות, ושיחררו את הדורסים מאוחר יותר להמשך המסע. עדנה ביצעה במקביל לפרוייקט את עבודת המסטר שלה על "האקולוגיה של נדידת האביב של הדורסים באילת". מאוחר יותר החלו בישראל לנסות ללכוד ולטבע דורסים חורפים (שמבלים פה את החורף). מבצעי לכידה וטיבוע בעת נדידות הסתו נכשלו בדרך כלל. מחקר הדורסים בישראל שינה כיוון ולאחרונה התמקד המאמץ בעיקר בהשבה לטבע של נשרים ובזי צוקים בכרמל במסגרת פרוייקט "רמת הנדיב" במימונה של 'קרן רוטשילד והחברה להגנת הטבע. כמו כן השיבו ועקבו אחרי נשרים בנופים אחרים בארץ ועד לסעודיה בדרום ולבנון טורקיה בצפון, ירדן במזרח.

עיקר המאמר בדגש מזרח-אפריקה

והנה, אם מדובר היה עד-כה באזורנו באחרונה בעיקר בחקר נשרים מקראיים (Gyps fulvus), וגם אם אצלנו לא מסוגלים להבין עד תום מדוע מספרם בירידה דרסטית, כך גם התברר במחקרים רבים שנערכו על קריסת הנשרים האוריינטליים בפקיסטן, נפאל והודו, שדיווחו על פחת מתמשך של עד לכ-95% מכלל האוכלוסיות בהשוואה לשנים קודמות בעיקר בגלל הרעלות ב-Diclofenac. התחושה המדאיגה כי גם במזרח אפריקה מתמעטים מיני הדורסים אוכלי הפגרים ובראשם מיני הנשרים, ומאותן הסיבות, הובילה את שני החוקרים להתמסר לחקר הנשרים בקניה, טנזניה ועד אתיופיה בעזרת משדרי לוויין ואף מעקב אחריהם בעזרת מטוסים קלים. השניים החלו מחקר כזה בדיוק ממש לא מכבר, במקביל בעיקר בקניה כשעיקר הלכידה נעשית על הנשר הדרומי (Gyps rüppellii) המגיע לעתים נדירות ביותר אפילו עד אילת. נשר זה בדומה לנשר שלנו ולנשר הכף (Gyps coprotheres)בדרום יבשת אפריקה מקנן על מצוקים, וידוע בהיותו גדול יותר ומסיבי יותר מהנשר לבן הגב האפריקאי (Gyps africanus)השכיח ממנו בהרבה והמקנן על עצים במזרח היבשת.

שני החוקרים הפועלים בעיקר בשמורת המאסאי-מארה בקניה, הם סימון ס'ומסט(Thomsett Simon) שרק לפני כמה שנים החליט ללמד את עצמו לטוס ואף בנה מטוס קל בכוחות עצמו, וד"ר מוניר ויראני (Munir Virani) ביולוג וחוקר דורסים שנטל חלק חשוב במחקרי הנשרים האוריינטליים עד לאחרונה. השניים החליטו להתמסר לחקר שמירת הטבע הביולוגית של הדורסים אוכלי הפגרים, בדגש הנשרים בשלוש המדינות המזרח-אפריקניות. ס'ומסט אף התרסק עם מטוסו פעם אחת במסגרת שיטוטיו בסוואנות האפריקאיות ונחלץ בעור שיניו (12).

בשעתו, חוקר הדורסים אוכלי הפגרים המיומן, פרופ' דיוויד יוסטון (Houston) הסקוטי מאוניברסיטת גלזגו, היה הראשון שחקר את הרכב הדורסים אוכלי הפגרים בסרנגטי ובנגורונגורו בטנזניה עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20. הוא הציע כ-20 שנה לאחר שהשלים את הדוקטורט שלו במזרח-אפריקה, כי ההסטה המתמשכת בעיתוי קינוני הנשרים שם, קשורה בחיזוי שהם מסוגלים לעשות ביחס לרצונם לקצר את מרחקי שיחור המזון בעת שהעדרים של הגנו והזברות מתרחקים מהקנים, וכי לאור זאת, הוא אף דיווח על שינוי בעיתוי הקינון שלהם עד כדי שמונה חודשים בפרק זמן של כ-20 שנה, לדעת יוסטון מדובר במין של נשר שבגלל אתרי הקינון שלו חייב להיות נשר שאיננו מחוייב לעונת קינון ברורה, אלא מכתיב את הקינון שלו בהתחשב במרחק של עיקר המסה המקננת מעיקר המסה הנודדת של היונקים המתרחקים. (ציטוט 11). הצעתו אמנם פורסמה בכתב עת מדעי נחשב, The Ibis, אך לא התקבלה באהדה רבה, בלשון המעטה, על-ידי חוקרי נשרים אחרים ביבשת (10, ושיחה אישית עם ד"ר פרט מנדי - Mundy).

שני המדענים הנוכחיים התמסרו בכל מאודם לקידום שמירת הטבע בקניה, אך גם הם לא בחרו בטורפים שכולנו 'מתים' לראות, אלא של אותם 'פושטים' שנדמה כי התיירים אינם מתמקדים מטבע הדברים בהבנת תפקידם החשוב בחיסול הפגרים בשטח. מצד אחד, הבין ויראני את חשיבות התמסרותו לחקר הדורסים במסגרת קידום פתרונות לבעיות שמירת הטבע בקניה מכיווני המחקר המדעי, ומצד שני, הוא זכה לפרטנר נלהב כס'ומרסט שאינו יודע פחד מהו, ועבר כבר כמה סכנות בחייו, תוך כדי זה שלמד בכוחות עצמו לטוס. השניים לא רק שרק עתה מתחילים ליישם את ניסיונם בחקר הדורסים, הם כבר פעלו בעבר בהשבת הפרסים (Gypaetus barbatus) לקניה, חקר מעמדו המשתנה לרעה ולטובה של העיטם הקולני(African Fish Eagle) בימת נאייבשה ובניסיונות לבחון את הביולוגיה של אוכלוסיות עקב אעגור(Augur Buzzard) בקניה, ועוד.

שמורת המאסאי-מארה הוגדרה כ"אתר מורשת בעל חשיבות עולמית" (World Heritage Site) רק לאחרונה, אך היא אזור מוגן שיש בו בעיות קשות של שמירת טבע, לחצים מצד חברות הרועים של המאסאים על שולי השמורה, וחדירתם פנימה עם עדריהם בשנות בצורת קשות, והחכרה ומכירת שטחי מרעה להפיכתם לשטחי חקלאות שמגדלים בה חטה. הבעיה קשה מאחר ומאסאים קונים ברווחים העצומים מהתיירות וממכירת שטחים עוד ועוד בקר, ואין להם לאן לצאת עמו למרעה בהעדר די עשב. את אורח חייהם המסורתי קשה עדיין לשנות, אך הדורסים אוכלי הפגרים נהנים מן ההפקר. יש להם יותר אוכל, ולכן, משונה מדוע נדמה כי מספרם בירידה. מטרת המחקר החדש היא לנסות לבחון בדיוק שאלות אלו. הואיל והנשר הדרומי חייב לקנן על מצוקים, ולעתים לוקח להם לגדל גוזל (כל זוג נשרים מטיל ביצה אחת) במשך כחצי שנה עד לעזיבת הקן בהצלחה, מקווים החוקרים כי המעקב שלהם יצליח לראשונה לתעד כיצד נעים מדי יום אותם פרטים מוכרים וידועים ממושבות הקינון שלהם עד לעיקר הביוסמסה הנודדת בסרנגטי-מארה.

סיכום

במזרח-אפריקה ידועים 83 מינים של דורסים ו-21 מינים של דורסי לילה, והם מתקיימים באחד האזורים שבהם גידול האוכלוסייה האנושית הוא המהיר ביותר בעולם. בקניה ובעיקר בטנזניה ידועים לא פחות מששה דורסים אוכלי פגרים שאפשר לראות באותה מערכת אקולוגית (ציטוטים 9-10), כך שמלאכה לא קלה צפויה לחוקרים, מה עוד ששמורות הטבע והפארקים הלאומיים באזור הם מהעמוסים ביותר בתיירים, שכמובן עלולים לקלקל להם את המעקב או הניסיון ללכוד את הנשרים במלכודות רגל וליפופי חוטי-ניילון, שהם מטמינים בתוככי גוויות הפגרים שניצודו זה עתה בלילה הקודם או מתו מסיבות שונות. יהיה עליהם למצוא פגרים שהתיירים והנהגים של חברות הספארי אינם מתקרבים אליהם מיד, ולנסות לשמור על פרופיל נמוך פן יתנכלו לניסיונותיהם ללכדם אותם התיירים הרוצים לראות אקשן בספארי.

המדהים מכל הוא שהחוקרים יכלו לצפות כי עיקר הנלכדים שלהם יהיו נשרים לבני-גב, אך להפתעתם, לאחר שזה קרה, והם שחררו אותם לטבע, בתוך פרק זמן קצר ביותר שבים שאר הנשרים אל הפגר ממרחק של 20 עד 50 מטרים בלבד, שאליו התרחקו לאחר הפאניקה שנוצרה עם לכידת אחד או שניים מהם. ללמדנו עד כמה הם מורגלים לבני-אדם ולפעילויותיהם השונות, גם אם מדובר במזונם. החשש מהאדם לא קיים, ולכן, עד מהרה שבו אל הפגר והחוקרים יכלו לקוות כי יילכדו המתאימים להם מאוחר יותר. וזה אכן קרה לפחות פעם אחת בזמן שאני כותב רשימה זו, ובודאי שיילכדו מהם עוד, כך שיהיה עלינו להמתין לתוצאות המחקר שטרם פורסמו.

ספרות, לקריאה נוספת

1) לוי, נדב. 1990. ביולוגיה,דינמיקה אוכלוסיות ואקולוגיה של הרחם ((Neophron percnopterus בישראל. עבודת מוסמך, המחלקה לזואולוגיה, אוניברסיטת ת"א. 262 עמ', 27 עמ' תקציר באנגלית.

2) לוי, נדב. 1992. שיטות לכידה וסימון רחמים ((Neophron percnopterus ברמת הנגב. עלון למטבעים מס' 5 בהוצאת החברה להגנת הטבע, מרכז הצפרות הישראלי והמרכז לטיבוע ציפורים, 29-23. (בעברית עם תקציר באנגלית).

3) לשם, יוסי. ועפר. בהט. 1994. לטוס עם הציפורים. משהב"ט-ההוצאה לאור והחברה להגנת הטבע.

‏4) Anon. 1989. Authoroties probe Israeli falcon; tourist or spy .African Defence Magazine, December 1989, page 9

‏5) Cramp, S. (Chief Editor). 1980. The Birds of the Western Palearctic, Vol. 2. Oxford University Press. Oxford.

‏6) Levy, N. & H. Mendelssohn. 1992. The use of different techniques for trapping, marking and radio-tagging Egyptian vultures (Neophron percnopterus) in Israel. Berlin Proceeding of the Birds of Prey Conference, May 1992.

‏7) Levy, N. & H. Mendelssohn. (will be submitted). Release and reintroduction of Egyptian vultures to the wild.

‏8) Levy, N., U. Marder & H. Mendelssohn. (will be submitted). Further notes of tool use of the Egyptian vulture.

‏9) Levy, N. 1995. Six species of vultures seen together in Kenya. Vulture News 32, page 26. (March).

‏10) Mundy, Peter. et al. The Vultures of Africa. Acorn Books. South Africa.

‏11) Ruxton, G. D. & David C. Houston. 2004. Obligate vertebrate scavengers must be large soaring fliers. Journal of Theoretical Biology 228 (3): 431-436.

‏12) Simmons, Rob & Mark Anderson. 2007. down Dirty. Africa Birds & Birding, Vol. ???: 53-57. (June-July).