טכנולוגית התקשורת הסלולרית מיושמת למעקב אחר פילים ודולפינים

מאת: נדב לוי
09.10.2007

פתיחה פילית 

אחת הבעיות המציקות ביותר לחוואים וחקלאים, או מפתחי שטחי חקלאות, כריתת יערות וכדומה, היא פלישת חיות-בר דוגמת הפילים לשטחיהם וגרימת נזקים קשים ליבולים, לא קל לאף אחד להתמודד כנגד פלישת פילים, לעתים עשרות ואף מאות לשטחים עתירי יבולים. ואולם, גידור שטחים אלה בתחומי הגירה, נדידה ומחיה של פילים במשך שנים כה רבות, מצמצם את שטחי המחיה שהם יכולים לנוע בהם ללא הפרעה, ורעיונות המסדרונות האקולוגיים מתאימים להם ללא שום צל של ספק, ויש לאמצם. ואולם, השיטות ללמד פילים לנדוד בנתיבים שהאדם יבחר להם אינן פשוטות כל-עיקר. 

מוביל המחקר האמתי לדעתי, הוא ד"ר איאן דגלס המילטון שמחקר הדוקטורט שלו באגם מאנייארה בטנזניה הכה גלים במשך שנים רבות מאז 1972. היה זה לאחר שהמנחה שלו, פרופ' ניקו טינברגן, זוכה פרס נובל בשעתו עם קונרד לורנץ וקארל פון-פריש, כתב בהקדמה לספרו "בין הפילים" שתורגם לעברית (הוצאת מסדה,1978), כי אם היה יודע לאילו סכנות הוא הכניס את עצמו במחקר, הוא היה מסרב להנחותו. ואולם, שני כוכבי המחקר שהיו מעורבים בו לכל אורך הדרך בשנים האחרונות הם ד"ר לוסי קינג וד"ר פריץ וולראך מהמחלקה לזואולוגיה באוניבריסטת אוקספורד בבריטניה. 

המשך דולפיני 

המעקב אחרי סנפירי (דולפינים) צבר תאוצה בתקשורת אלחוטית המבוססת על "טכנולוגית הטלפון הסלולרי" (Cellphone technology) עוד לפני כשנתיים. מדענים דרום-אפריקנים אף הצמידו קולרים גם לדולפינים האפרוריים (Dusky Dolphins) לא הרחק מקייפטאון שבפרובינציית הכף ביוני 2005. אלא שהפעם מתכוונים להשתמש במתקני מעקב חדשניים המבוססים על טלפון סלולרי שדי להתקינו על גבי מכשיר ממוזער כמו המכשירים הסלולרים שכמעט כל אחד מאתנו בחר להצטייד עמם. שיטה זו מאפשרת לחוקרים לעקוב אחרי יונקים ימיים לאורך אזורים חופיים בזיל הזול בהשוואה לשיטת המעקב המסורתית בעזרת טכנולוגיית השימוש בלוויינים או משדרי רדיו. בשלב ראשון הצמידו לנעקבים ששוחררו לטבע קולרים זמניים, שינשרו מהם לאחר כ-10 ימים", אמר בראיון לסוכנות רויטרס, החוקר מרטין האופט (Haupt) מ"יחידת המעקב אחרי חיות-בר אפריקאיות" (Africa Wildlife Tracking), שהכינה וייצרה את מתקני המעקב האלה. לדבריו, "די במגדלי האנטנות לתקשורת הסלולרית הקיימים שהוצבו לאורך החופים, כדי ללקט סיגנלים עד לטווחים של כ-2.5 ק"מ (1.5 מייל) מהחוף". 

דולפינים אפרוריים נשארים לרוב בקרבת חופים. אחדים מההיבטים המעניינים בהתנהגותם החברתית שקשורה לתקשורת טורף ונטרף נחקרה לפני מעט פחות מ-20 שנה ע"י אחד מהחוקרים המיומנים ובעלי הניסיון הרב ביותר בתחום זה ששמו ד"ר בראד וורסיג (Wǘrsig). הוא וחבריו גילו בקרבת ניו-זילנד כי דולפינים אלה משמיעים קולות "סריקה" (Screening) שונים שנועדו להתריע לחברי הלהקה על התקרבותו המאיימת של הלווייתן הקטלן (Orca) (או על קרבתם של כרישים); עם שמיעת "האזהרה, הגיבו הפרטים האחרים במנוסה מהירה לעברו של החוף או שהסתתרו. ד"ר וורסיג ועמיתיו ציינו שנראה היה להם שהם מסוגלים להבחין בהתקרבותו לאזורי המחיה שלהם בטרם האויב מסוגל לסכנם; לעתים הם עשויים להבחין בלווייתן הקטלן ממרחק של כ-16 קילומטרים, וכנראה שהמידע על התקרבותו המאיימת או על נוכחותו בשטח מועברת בין קבוצות שונות. קרבתם לחופים מאפשרת ללכוד אותם ביתר קלות ולהצמיד להם קולרים בטרם משחררים אותם לטבע מחדש. מין זה ידוע במצגי החיזור האקרובטי שלו, יכולת המצביעה על שהייה ממושכת יחסית למינים האחרים מעל המים, כך שניתן לדעת החוקרים לקבל מידע טוב יותר על מיקומם ולהינעל עליהם. אם השיטה תצליח מקווים החוקרים לאמץ אותה גם במינים אחרים של דולפינים ולוודא כך טוב יותר מהם טווחי השוטטות שלהם, תפוצתם וכן הלאה. מטרה אחרת ליישום השיטה היא לנסותה אפילו על לווייתנים, אך המכשול הנראה לעין בשלב זה היא גודלם העצום והקושי למצוא מקום לחבר את מתקן המעקב. בנוסף, בהעדר שיטה להרדימם כפי שניתן לעשות עם יונקים יבשתיים או דולפינים, החוקרים עדיין מחפשים דרך לביצוע תוכניתם. ואולם, לא מכבר התפרסמו ניסויים ראשונים במפרץ מונטריי בקליפורניה, שם הצליחו להצמיד מצלמה על גופם של לווייתנים גדולים ולגלות עליהם פרטים חדשים. 

יישום מתקדם של הודעות SMS לאיכון פילים הגורמים נזק לחקלאים 

ואולם, לדברי האופט, השימוש בטכנולוגית הטלפון הסלולרי מחולל עתה מהפיכה בתחום המעקב אחרי בעלי-חיים החל מראשית השימוש בה למעקב אחרי בע"ח יבשתיים לפני כ-6 שנים. עד-כה השתמשו בשיטה למעקב זה אחרי כ-200 בע"ח רק ביבשת אפריקה, וביניהם היו פילים, זברות ובבונים. השיטה זולה בהרבה משימוש מסורתי במעקב לוויינים. היו שאמרו כי ההפרש בעלות המעקב הוא כמו בין צלצול טלפון קווי לבין הודעת SMS. הסוללות משתמרות למשך זמן ממושך יותר בהשוואה לסוללות המשמשות למעקב לוויינים, השיטה משתמשת אף היא בשיטת המעקב המבוססת על GPS, ו"הפיל הנעקב נמצא במרחק הודעת SMS בלבד מאתנו". כך ניתן לאתרו בעזרת הודעת SMS המאפשרת לאתר בקלות את מיקומו", דווחו באתרי האינטרנט שמתארים את השיטה. יתרונותיה: בשיטה זו אפשר להגביל את תחומי שוטטות הנעקב, דוגמת הפיל, לתחומים מוגנים, כמו שמורות-טבע. אם הוא חורג מהן ונוטה להעדיף יבולי חקלאים, יהיה אפשר לאתרו במהירות ולהבריחו מהם. באופן זה מקווים כי ניתן יהיה לצמצם בעתיד את הקונפליקטים בין חקלאים, פילים, שומרי טבע ומשמרי סביבה המודאגים מפלישות הפילים לשדות חקלאיים. לפי שעה רוב היונקים היבשתיים הנעקבים בשיטת הטלפונים הסלולריים נמצאים בדרום-אפריקה, בוצואנה, קמרון וקניה. יחד עם זאת, לשיטה גם חסרונות, מאחר ולא קיימת עדיין תשתית מתאימה במדינות שונות ביבשת (וגם באזורים אחרים בעולם). אולם, ייתכן בהחלט שהצמיחה והגידול המהיר של הקמת אנטנות לטלפונים סלולריים באפריקה לבדה עשויה לאפשר כבר בקרוב מעקב זמין, זול ויעיל יותר אחרי חיות הבר באפריקה ובעולם. באחרונה מיישמים את השיטה בשמורת סמבורו בקניה, שם נמצא כי 16 מ-17 קבוצות שונות של פילים נו על נפשם כאשר השמיעו להם קולות זמזום של דבורים אפריקאיות, ככל הנראה בגלל הפחד פן ייעקצו במקומות רגישים כמו בתוך החדק, מאחורי האזניים, ואלו רק דוגמאות. את המידע החשוב הזה לימדה אותם הנקבה המטריאכלית, ולפיו כדאי להם להיזהר מהדבורים, והפילים שלומדים מהר, הגיבו בהתאם ופרצו במנוסה רבתי. הקבוצה ה-17, והיחידה שלא הגיבה במהירות היתה קבוצה שהנהיגו אותה פרטים צעירים שלא רכשו ניסיון בחיים. המחקר שהוא חלק מעבודת הדוקטורט של לוסי קינג מאוניברסיטת אוקספורד, נערך בהנחיית ד"ר איאן דגלס-המילטון מ-Save the Elephants, והתפרסם עתה און-ליין במהדורת האינטרנט של כתב העת המדעי ה-Current .Biology את ממצאיו העיקריים אביא בפניכם בעתיד הקרוב, אך הם אינם שונים במדה רבה ממחקר קודם של דגלס-המילטון ו שפורסם בכתב העת. למחקרים מעין אלה שראשית פרסומם ב-2002, יש חשיבות עליונה במניעת נזקים לחלקאים במסדרונו תההגירה מהר קניה לעבר סמבורו-בופלו ספרינגס, שפורסמו בין 2002 ל-2005, וכעת במחקר שבו נית ןלהשתמש בשיטה לצורכי מימשק שמורו תשבהן צפיפות הפילים גבוהה, ולהשתמש בכך, אלטרנטיבית, ל"ויסות המבוקר" (Culling) הידוע לשמצה. 

רקע קודם

מעקב משדרים נעקבי לוויין בשיטות דופלר וGPS- (Global Positioning System) ודוגמאות מהמעקב  

שיטת דופלר (Doppler), נמצאת בשימוש מאז 1981, מאפשרת לחוקרי-שדה, מיזמים מסחריים וממשלות של מדינות ריבוניות לעקוב אחרי בעלי-חיים (או אורגניזמים אחרים) בטווח רחב של תדרים מ-50 עד 1,000 מגהרץ באמצעות משדרי רדיו. הללו המסוגלים לתת את הכיוון באופן אוטומטי באמצעות תחנות ניטור או מימסר, שימשו תחילה לצורכי המדינה ורק לאחר מכן אימצו את השיטה למעקב אחרי בעלי-חיים. גרסה נוספת מסוגלת להתקשר לאינטרנט בזמן אמת על-ידי מודם, קו טלפון וקשר ישיר, כאשר התוכנית משרטטת אוטומטית את נקודות המיקום בדיוק של 95%, תוך איסוף כל נקודות המיקום והצגתן. בדגם שלישי המתקשר למחשב נייד, מסוגל לוויין לאתר את נקודות המיקום ולחשב אוטומטית את כיווני המיקום. לשם כך נחוץ מקלט מקומי, מכוניות שיסייעו לאיתור, מפה ויכולת לבצע חיתוכים בזמן אמת תוך שימוש בכמה אתרי איכון מתאימים. 

כיום, גם משדרים נעקבי לוויין חייבים במיזעור, לפי הכלל, שמשקל כל אחד מהם לא יעלה על כ-4% ממסתו של העוף, שאליו הוצמד המשדר. לרוב מצמידים משדרים אלה לעופות גדולים, כגון, ברבורים, חסידות, שקנאים, דורסים יומיים גדולים כמו עיטים או נשרים, ועגורים ממינים שונים. עיקר החגיגה מצטייירת כאשר מתברר שלמרות שהם חוצים יבשות, ניתן לקבל מידע בזמן אמת על מיקומם. הנתונים נקלטים על ידי לווייני ארגוס המקיפים את כדור הארץ מדי כמה פעמים, ומעבירים מידע מדי כשעה וחצי, על מיקומו של העוף הדואה בכל מקום בו הוא נמצא בכדור הארץ. השיטה הוכיחה כי באזורי החריפה שנחשבו שנים רבות כצוואר הבקבוק להישרדות העופות בחורף (תחרות עם עופות מקומיים ביעדי החריפה על מזון, אתרי לינה וכדומה) העופות אינם נשארים באזור מסויים, אלא שוהים בו לפרקי זמן מסויימים, ולאחר מכן ממשיכים בשוטטותם הלאה. משדרים נעקבי לוויין המיועדים לאוכלי-עשב וטורפים הם לרוב במשקל של כ-380 גרם. 

חקר השימוש במשדרים נעקבי לוויין הראה שמשדרים מדגם GPS-3000, שמשקלם פחות מ-300 גרם מסוגלים לאסוף כ-4,000 נקודות מיקום במהלך חייה של סוללת המשדר, אך זו מוגבלת לטווח של 3 שנים. יש ביניהם משדרים המסוגלים להעביר 5 נקודות מיקום מדוייקות מדי יום, אך תוחלת חיי המשדר כשנה בלבד. כאשר משדר דומה אחר משדר 24 נקודות מיקום בשעה, תוחלת חייו מגיעה לכ-150 יום בלבד, אך הוא מסוגל להעביר כ-4,000 נקודות מיקום. תוחלת חייהם של משדרי רדיו (VHF) ארוכה יותר, מגיעה לשנתיים, בתדר שבין 140 ל-175 מגהרץ, ובטווח רחב מאוד של טמפרטורות, והיא מסוגלת לפענח רבבות נקודות מיקום. ייתכן בהחלט שמשדרי הלוויין מועדפים לעופות או יונקים נודדים, בעוד שמשדרי רדיו טובים יותר למעקב אחרי אוכלוסיות יציבות כמו היחמור או מקייצות כמו הרחם. מעבר לכך, מחקר שפורסם ב-31 לאוגוסט 2002 במגזין "ניו-סיינטיסט", אף העלה קיום בעיה לאורך זמן כאשר לוויינים מסיימים את השירות ויוצאים ממסלולם. המחקר טען שאם הם ממשיכים להסתובב מסביב לכדור הארץ במשך 20-40 שנה, הם סוטים ממסלולם בהשפעת השמש והירח, ולא יהיו מסוגלים להעביר נקודות מיקום מדוייקות שחיוניות ללימוד דפוסי התנועה, הנדידה והמעקב אחרי חיות-הבר בזמן אמת, באם וכאשר בעיית אורך החיים של המשדר תבוא על פתרונה. יתרה מזאת, שיטת הGPS- באירופה מבוססת בינתיים על כניסת בעל החיים לאזור שבו מתקבלים נתוני נקודות המיקום. המערכת משדרת את הנתונים ישירות לרשת האינטרנט, כחלק מממשק אמתי של המעקב אחרי בעלי החיים. קיים אמנם שילוב של משדרי רדיו בתדר VHF עם מערכת המעקב מלוויינים, המאפשר אף מעקב של 24 שעות ביממה, אך למרות הגישה הנוחה לנתונים בלי צורך לעקוב ישירות אחרי בעל החיים מהאוויר או מהקרקע, מתעלמים כאן מכך שלעתים בעל החיים יוצא מתחום המעקב. בהתאם, בלתי אפשרי אז לעקוב אחריו באמצעות משדרי רדיו מן הקרקע, ומכאן העדיפות המכרעת לרעיון השימוש בטלפון סלולרי עתיר אנטנות לשיפור איכון הנעקבים בקרבת החוף. 

המעקב אחר עופות בעזרת לוויינים החל בארצות הברית לראשונה בעקבות ברבורים, ולאחר מכן עם עיטים בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. לאחרונה מיישמים את השיטה בישראל במעקב חסידות, דורסים, יחמורים וכן הלאה. במחקר חלוצי נחשב אחרי יונקים שנערך עוד ב-1987, ניסו את המעקב בלוויינים לחקר תנועתם של כ-170,000 איילי צפון ‏(Rangifer tarandus), שנדדו לטווחים של יותר מ-5,000 קילומטרים בכיוון אחד. בדרכם, כך גילו, חצו האיילים רכסי הרים, נהרות ומקווי-מים, שהטמפרטורה בהם קרובה לאפס. נדידות המוניות של יונקים אינן תופעה נפוצה כבעבר, ומכאן, החשיבות הלמחקרים מעין אלה על בע"ח חברותיים. מעקב לוויינים מעין זה הראה בעבר באופן יוצא מן הכלל עד כמה תחומי השוטטות של הדב הלבן חורגים בגודלם ממה שחשבו עליהם עד ראשית השימוש בלוויינים.