מאת: נדב לוי
01.2008
ראשית 2008 היא תקופה מצויינת לדון במסתרי הפלמינגו המתמשכים במזרח-אפריקה, בטרם נפקוד שוב את האזור המופלא ושופע בעלי החיים הזה במהלך השנה החדשה שהחלה זה עתה. מאמצים בינלאומיים להגן על ימת נטרון(Natron) בטנזניה, אתר הקינון היחידי במזרח-אפריקה, והעולמי החשוב ביותר שבו מקננים הפלמינגו הזוטרים (Phoeniconaias minor), המין הקטן ביותר מששת מיני הפלמינגו ששרדו בעולם, זכו לזריקת עידוד בספטמבר-נובמבר 2007. חידוש זה במעמדם הבינלאומי והאפריקאי ארע רק לאחר התגייסותו של פאנל חשוב לדון בהצעה לקדם בו (או לא) הקמת מפעל לניצול משאב הסודה. למרבה המזל, ההצעה לייסד בו מפעל נוסף, נדחתה, בגין האטרקציה הסביבתית העצומה הגלומה בו וחשיבותו העליונה להמשך קיומם של הפלמינגו במזרח-אפריקה כולה.
אחת מסביבות החיים הקשות ביותר על פני כדור הארץ, היא אכן זו של האגמים המלוחים שלאורך הבקע הגדול במזרח אפריקה. מליחותם של כמה מהם מגיעה לזו של ים המלח, והטמפרטורה שעל פניהם גבוהה לעתים מ-41°C דווקא בסביבת חיים מאתגרת זו, מתגוררות אוכלוסיות ענק של מיליוני עופות מיוחדים במינם, המתמחים באכילתם של אורגניזמים מסוימים מאוד – סרטנים ירודם ואצות חד-תאיות - שהסתגלו למי המלח, ובהעדר מתחרים, הם פרים ורבים וצובעים את המלח בוורוד. צבען הוורוד של האצות המלוחות, הקשור בפיגמטים הידועים כקרוטנואידים, אותם אלה שמצויים בקליפת התפוז ובגזר. הצבע הורוד צובע גם את העופות הניזונים מהן, וכאשר פורשת הלהקה את כנפיה, היא חולפת על פני אגם זה או אחר כ"אש להבה", או במלים אחרות (ופורטוגליות) - כפלמינגו. מזונם העיקרי של הפלמינגו הזוטר באפריקה מתבסס על אצות חד-תאיות שידועות יותר בשמן "ציאנובקטריות" ששמן המדעי "ארתרוספירה פוסיפורמיס (Arthrospira fusiformis) אותן הם מסננים במקורם ההפוך והמסיבי.
אגם נטרון, מעוזם הקדום של הפלמינגו
האגם החשוב ביותר לפלמינגו מתרבים בזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי הוא כידוע לכל אגם נטרון, לאחר שהתפרסם כאגם סודה שהתגלו בו מושבות ענק של פלמינגו-זוטר המקננים בו ע"י האגרונום והאורניתולוג הבריטי-קנייאתי לסלי בראון רק ב-1954, אף כי די היה אם היה מראיין את חברות הטוגן (Tugen) ו-או המאסאי (Maasai) באזור שהאמינו שנים רבות כי הם "נוצרו מן הבוץ". עד אותה עת ידוע היה בעיקר על אוכלוסיותיו המקננות של הפלמינגו הבכיר באזור קמארג בשפך נהר הרון בצרפת, שהתגלו בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20. כחצי מיליון פלמינגו, ואף יותר, מתרבים באגם זה בעיקר בין החודשים אוגוסט עד דצמבר בשפך נהר ה-Moinik, שבפינתו הדרום-מערבית באזור. והנה, משום-מה דווקא שם תכננו להקים את המפעל להפקת הסודה, לייסד עיירה ולבצע פעולות אחרות שהציגו והבהירו באור מגוחך את השפעתו השלילית של האדם על הטבע בסביבתו. לוטה מיילאמארי (Melamari) מ"החברה לשמירת חיות הבר של טנזניה" וחברת הפאנל, אמר כי "הצענו ליזמים לחזור בהם מהצעתם". בפאנל נכללו קבוצות ופעילים לשימור ושמירת טבע ונציגים מהפארקים הלאומיים במדינה. הוא ציין כי ממצאי הפאנל בענייני פעילות קבוצות שומרי הטבע ניתנת לחיזוי מוקדם, כחלק מהצורך לאשר ולהסב את החלטת מועצת ה-TNEMC Tanzania's National) Environment Management Council), והמידע המעודכן יותר על המיזם שהם היו צריכים להעביר לידיעת שר הסביבה הטנזני. שר זה הוא שצריך היה לאשר את המיזם, והיזמים יצטרכו להגיב לרשימת המגבלות שהוצבו להם.
החברה, ששמה LNR ,(Lake Natron Resources) ביקשה אישור להקמת מבנה (קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה( למפעל אדיר ממדים באגם האלקאליני,הנחשב אתר הקינון המושבתי היחידי של פלמינגו במזרח-אפריקה, שלא לדבר על כך כי הוא אזור הקינון החשוב ביותר של ששת מיני הפלמינגויים בעולם. מזה כ-45 שנים שמקננים בו מדי שנה-שנתיים בין 1.5 ל-2.5 מיליון פלמינגו זוטר, ויש האומרים כי מקננים בו אחת לחמש שנים בלבד, ללמדנו על בעיות הקינון הקרדינליות של מין זה באפריקה. הגוף המייעץ של החברה פשוט, וכך סתם מבלי לתת סיבה מוצקת ראויה, שכח להזכיר כמה פרטים הכרחיים בנודע לתהיות האם האסטרטגיות שהוצעו להגנת המבנה יצליחו שלא לקלק את שימור הסביבה הבתולית והנידחת של אזור הקינון החשוב של הפלמינגו. לדעתם, כפי שניתן היה לצפות מראש, לא תיגרם לפלמינגו הפרעה רצינית, אך נדמה היה, כך התפרסם בשבועון המדע היוקרתי סיינס מראשית השבוע השני של נובמבר 2007, לא היו להם כל הוכחות כי השפעתם על המתרחש תהיה אכן דלה ושולית כדבריהם.
מקור עצום, שמות מרהיבים
חלקו התחתון של מקור הפלמינגו רחב ועמוק, ובתוכו חללים מלאים באוויר, המסייעים למקור לצוף בגובה הנכון במים. צדו הפנימי של המקור בנוי כמסרק, כאשר הלשון הגדולה מכוסה זיזים חדים ופועלת כמשאבת מים, המסננת אותם החוצה דרך מסרקי המקור, ולבסוף מוליכה את חלקיקי המזון אל הפה. לשון שרירית זו נחשבה למעדן על שולחנות אצילים למן התקופה הרומית. מקורו המרתק של הפלמינגו הוא אחד הכלים המשוכללים ביותר העומדים לרשות עוף כלשהו, אך קיומו אצל הפלמינגו לא בהכרח משפר את הישרדותו. אמנם, הוא כפוף ומעוגל כלפי מטה, ונראה בפרופיל כמו "אף רומאי". אמנם, בעת האכילה, מרכין הפלמינגו את צווארו הארוך, ומציב את מקורו במהופך, כשהוא מכוון לאחור, מעט מתחת לפני המים, וכחלק ממניעת היווצרות מרכז כובד נוסף שעלול היה להפיל את הפלמינגו קדימה. ואולם, השם פלמינגו השתרש במרבית השפות ואף התגלגל לשמו של הריקוד הספרדי החושני, הפלמנקו, אך היו לו גם כמה שמות אחרים בעברית - "להבי", "שלהבית" ואף "שקיטן", עדות לשלוותו –כיביכול - של העוף הוורדרד. מדוע כיביכול? על כל אלה ועוד בכתבה שלפניכם.
בעייתיות הגידול הבלתי-מוסבר בתמותה
לאמתו של דבר, חוקרים ופעילים לרווחת החיות שאלו עצמם זה מכבר האם מקרי התמותה המתרבים במזרח-אפריקה היו תולדה של שינויים באיכות הסביבה של אגמי הסודה המאכלסים את שני מיני הפלמינגו, הזוטר והבכיר, באגמי הסודה בקניה וטנזניה.
אגם נקורו (Lake Nakuru) בקניה, למשל, ידוע כריכוז המרשים ביותר בכדור הארץ של פלמינגו ורודים היוקדים באש האדמדמה של צבעיהם הלוהטים המשווים לימה מראה מרהיב מאין-כמותו, כפי שחזינו עשרות, אולי מאות פעמים. ואולם, בסיורים רגליים שערכנו בשנים קודמות מסביב לימת אלמנטייטה, אגם בוגוריה וכמובן בנקורו, מצאנו לא פעם פרטים מתים מסיבות מסתוריות, לא משום שעיטם קולני, שלך או טורפים "כילו בהם את זעמם". בשנים האחרונות דומה כי מספר המתים מסיבות מסתוריות אף גדל לאין-ערוך.
ואולם, לא קלים חייהם של הפלמינגו בניגוד משווע מעציב לרומנטיקה של תיאוריו האלה שאנו אוהבים לפרט. למשל, בשלהי 2007, נמצאו כ-30,000 פלמינגו זוטר מתים באגם נקורו. אומדן מספרם בעשרה הימים הראשונים של דצמבר 2007, הגיע להערכתנו לכחצי מיליון, בעוד שבחודשי הקיץ, בעת שביקרנו באזור נאמד מספרם בכמיליון וחצי, אולי אף שניים. העיתונות בקניה, בטרם החלה לעסוק באנרכיה שהחלה במדינה לאחר הבחירות האחרונות, הגדירה את הימה המדהימה הזו כ"מחנה הפלמינגו המתים". מקרי תמותה חמורים של פלמינגו ידועים באגם מאנייארה בטנזניה משנת 2005, שאז מתו שם כ-48,000 פלמינגו זוטר. בעבר הרחוק יותר נחקרו גורמי התמותה של אפרוחי הפלמינגו שמתו בהמוניהם לאחר שפני המים נסוגו בפתאומיות באגם מגאדי(Magadi) ב-1962, אולי הניסיון המהותי היחיד של הפלמינגו לקנן ברצינות בימות המזרח-אפריקניות שלא באגם נטרון. ניסיונות חוזרים ונשנים לקנן באגם בוגוריה ואפילו באגם נקורו בקניה בדצמבר האחרון, לא עולים יפה אף פעם. על כל אלה ועוד כתבתי בעבר ולא אחזור על כך כעת. (וראו ברשימת הספרות).
ואולם, תמותה מוגברת ארעה בעבר פעמים רבות נוספות בשלושה מאגמי הסודה הקנייאתים ובשניים אחרים באגמי הסודה הטנזניים ובראשם כמובן נקורו בקניה ונטרון בטנזניה. מדובר על תמותה מסיבית ב-1993, 1995 ו-1997 בקניה, וב-2002 בטנזניה. באותן שנים נצפו פלמינגו באזורים שהם מעולם לא נצפו בהם קום לכן, למשל, בנובמבר 2007, הגיעו אלפי פלמינגו זוטר לאגם אולויידן (Lake Oloiden) לראשונה. האורניתולוג נייל בייקר (Baker), שהוביל את פרוייקט "אטלס הצפרות הטנזני", הזהיר בדיון הפאנל – שתואר לעיל - כי התוכנית להקמת המפעל לייצור המלח תשפיע בודאות על פני ימת נטרון שהמשך קיומה ללא הפרעות קריטי לקיום הפלמינגו.
באמצע נובמבר 2007, התכנסו כ-25 מומחים לחקר מסתרי הפלמינגו בניירובי, בירת קניה, כדי לדון ולהמליץ לחברי ה-A-EMWA African-Eurasian Migratory Waterbird Agreement)), פאנל אפריקאי-אסייאני בינממשלתי, ול"אמנה הבינלאומית לחקר העופות הנודדים", ה-Convention on Migratory Species, כי תמותה טבעית של פלמינגו אינה בהכרח צריכה להדליקבשלבזה נורות אזהרה מהבהבות בנוגע לעתידם של הפלמינגו במזרח אפריקה. חקר פלמינגו בעזרת משדרים נעקבי לוויין הראה כי הם לא נודדים רק בלילה כפי שסברו, אלא גם במשך היום. יתרה מזאת, מחקרים אלה העלו כי לא בהכרח הם תמיד מהגרים מאגם סודה מסויים לאחר רק בגין שינויים בגובה פני המים או עלייה בגידול מספר השקנאים בימה זו או אחרת אם פני המים בה עולים ומספר הדגים מתרבה בהן ללא הכר, ולו משום שמעופם הכבד בדרכם ממים מלוחים למקורות מים מתוקים בשלהי אגם, מפחיד את הפלמינגו. בדרך-כלל אם מספר השקנאים והדגים עולה בימה זו או אחרת, פוחת בהתאם מזונם של הפלמינגו, ולכן, הם מהגרים ממנו, ולא מסיבה אחרת. ואולם, למרות מסקנות אקולוגיות הגיוניות אלו, הזהיר בשעתו ברוקס שיילדרס (Brooks Childress) שהוביל את דיוני הפאנל כי אין בכל אלה כדי "להסביר את תמותת היתר המתגברת של פלמינגו באגמים הקַדְמוֹנִיים והבתוליים".
חשד כבד ואבחון גורמי התמותה, לפענח את ההרעלות המשוערות
הפסיכולוג הגרמני לותאר קרייניטץ (Lothar Krienitz) מ"מכון לייבניץ לחקר האקולוגיה של מקורות המים המתוקים", ה-LIFE (Leibniz Institute of Freshwater Ecology), בברלין, נעל מגפיים וחבש כפפות, בעת שבוסס ברֶפֶשׁ הבוצי של שולי אגם אולויידן. תוך כדי שוטטותו בשולי הימה, הגיע בכבדות למקבץ של נוצות ורודות וגילה גופות מתות - שמהן נטל דגימות לאבחון מאוחר יותר. לאחר מכן נטל דגימות ממי האגם שגדלה בהם בצורה ניכרת נוכחות האצות.
קריינטיץ ועמיתיו מאוניברסיטת ג'ומו קנייאטה(Kenyatta) בניירובי, מלקטים דגימות מאגמי קניה מאז 2001, כשהם בוחנים כל העת את השינויים ברמת המליחות – החומציות והבסיסיות – של האגמים, ובעיקר תרים אחרי מיני האצות החד-תאיות, הרַעֲלָנים (טוֹקְסִינים) שבהן, וכמה מדדים בסיסיים אחרים היכולים להביר את תמותת היתר של הפלמינגו. מטרת מחקרם היא לבסס את הידע הקיים על עדויות חד-משמעיות על השפעתם האפשרית של אותם רעלנים פטליים אלה לפלמינגו. לדבריו, אין עוד ספק בהשפעתם הלטאלית על הפלמינגו", הוא אמר בראיון לכתבה שהתפרסמה בסתיו 2007 בכתב העת המעי "סיינס". הוא ציין כי מדובר בטוקסינים המשפיעים לרעה על הכבד כמו גם נוירוטוקסינים ששמם anatoxin-a. לדבריו, שינויים תכופים בפני המים בימות השונות הובילו, מה שלא ידוע היה בעבר, להתערבבות מספר מינים של ציאנובקטריות שכמה מהן מייצרות את הרעלן שיכול להרוג את העופות הורדרדים.
אינייאסי לייז'ורה,( Lejora) מ"רשות הפארקים הטנזניים", ה-TNP ,(Tanzania National Parks) הסכים לדבריו, בציינו כי מדענים טנזנים ממדעי האזורים הימיים ואקוואטיים באוניברסיטת דר-א-סאלם (Dar es Salaam) משוכנעים שזו הסיבה לתמותת היתר של הפלמינגו. לעומתו, מצא החוקר הקנייאתי אפולו קאריוקי,( Apollo Kariuki) בגימות של פלמינגו מאגם נקורו, כי ייתכן וגורם התמותה אינו אלא אחד מיתושי האנופלס הגורמים המלריה, שזוהה בשמו המדעי, ה- Pseudomonas aeruginosa!! לאור כל אלה נדרש מידע נוסף, ציינו המדענים, בטרם יגבשו מסקנות חד-משמעיות המלמדות על מחקריהם. מסכים עמם גם האקולוג דיווי הרפר (Harper) מאוניברסיטת Leicester בבריטניה, מהמכון לחקר אגמי כדור הארץ ומיחידת אגמי 'הבקע האפריקאי הגדול'. גם הוא ציין כי הגידול בציאנובקטריות חושף אתץ הפלמינגו למחלות שלא ידעו כנראה בעבר, וכי הנפח המשתנה של האגמים משפיע על שינויים סביבתיים ניכרים המובילים לשינויים במגוון הביולוגי של המינים שכפי שהתגלה באחרונה באזורי כרית (גאות ושפל) ימיים משנים את האקולוגיה שלהם עצמם בהשפעה גלובלית של שינויי אקלים ובהשפעת האדם ומזהמים שהחדירו למים המלוחים. שינויים מעין אלה גם הפחיתו בעליל את שכיחותם של מיני נשרי עולם ישן בדרום-מזרח אסיה, לכל הפחות בפקיסטן, נפאל והודו.
סיכומים, ובדגש ישראלי
אומדן מספריהם של הפלמינגו באגמי מזרח אפריקה נע כל השנים בין 1.5 ל-4.0 מיליון פרטים, כשני שליש מאומדן מספרם של ששת מיני הפלמינגו בעולם. תנועתם בין האגמים מעולם לא הובנה כיאות, וגם לא דגמי הפיזור של כל מיני הפלמינגו מאיראן ועד צרפת וספרד בצפון אזורי תפוצתם הפלארקטיים וזו שבאפריקה. הגירתם והתנהגות שיחוור המזון של הבוגרים בין אגמי קניה וטנזניה, ששנים רבות שיערו כי מתקיימת בלילה, אף היא אינה מובנת עד עצם היום הזה. מה שברור לכל הוא חשיבותה של ימת נטרון לעתידם. למרות שהם שכיחים במזרח-אפריקה, מעמדם העולמי נקבע כ"כמעט מאויים", וזאת בעיקר משום שהם מקננים בפועל רק בכמה אתרי קינון ידועים, וגם בהם הם סובלים מנחת מקורם וטופריהם של דורסים, מלחצי טריפה מצדם של טורפים יבשתיים ובעיקר בגין השפעתו המזיקה של האדם עליהם. כיום כבר ברור כי תנועתם בין האגמים אינה מוכתבת רק בגלל צורכי מזון זמניים משתנים. עובדה היא כי פרטים ממושדרים ומסומנים בתגי-כנף הראו כי הם נוטים לעזוב אגמי-סודה גם כאשר מזונם נמצא שם בשפע. לראייה, כחצי מיליון פלמינגו זוטר שראינו בדצמבר 2007 בימת נקורו, בעוד שהיה ברור לי כמי שעוקב אחריהם באזור זה מזה כ-25 שנה, כי גם נוכחות מסיבית של שקנאים לא היא זו שהכבידה עליהם הפעם את השהות במקום באותה תקופה.
היו שאמרו לאחרונה באכזבה משהו, אולי בכמיהה, כי התנהגותם מזכירה את ביקורי התיירים, המעדיפים לחפש ולתור אחרי אזורי צפייה חדשים בקניה וטנזניה. עובדה היא כי בסתיו 2007 נצפו לראשונה פלמינגו באלפים באדם אולויידן שמעולם קודם לכן לא נראו בו. עובדה היא כי ב-10 השנים האחרונות מגלים פלמינגו רבים את מי התהום הגבוהים העולים למרגלות הר הקילימנג'רו בפארק הלאומי אמבוסלי בקניה, ועוד כהנה וכהנה מקומות-מחיה חדשים של פלמינגו שלא היו ידועים בעבר בקניה וטנזניה.
כיום ידוע לנו על אוכלוסיות גדולות מתהוות של פלמינגו זוטר גם במערב-אפריקה ובדרומה של היבשת. בבוצואנה, למשל, דיווח החוקר גראהם מאק'קולוק (McCulloch) כי טיסות מטוסים מנמיכי-טוס מהוות איום ממשי על אוכלוסייה מקננת של כ-150,000 פלמינגו זוטר באזור האקוואטי Sua Pan. על כל אלה ועוד דווחו בעבר מהאגמים במזרח-אפריקה, בעיה שעודנה קיימת. זכורה לי היטב הטיסה המפחידה שהייתי נוכח בה בעת שהנמכנו טוס מעל אגם אלמנטייטה בקניה ב-1982, כשהיבטים מודרניים אלה בבעיות שמירת הטבע עוד לא היו ידועים לנו די הצורך.
הפלמינגו המצוי כפי שמכונה הפלמינגו הבכיר במקומותינו מגיע בחורף מאפריקה לישראל במספרים קטנים בהרבה, ובעיקר הם פוקדים את בריכות המלח באילת ובעתלית. בשנים האחרונות ניתן לראות בבריכות המלח הצפוניות באילת כמה מאות פלמינגו כמעט במשך כל ימות השנה. מספרם משתנה אף הוא בהתאם לעונות השנה. ואולם, לאור טיבועים שנמצאו על כמה מהם, נקבע שהם מגיעים אלינו מאוכלוסייה גדולה המקננת באגמים בצפון איראן, בעיקר ימת רזאייה, למרות שקרובות ממנה מקננות בטורקיה, ואף בימת בארדוויל שבצפון סיני, שאולי דווקא הן מקורן של אותן אוכלוסיות. זכורני כי בחורף 1984-1985 חזינו בבריכות המדגה של המעפיל בכ-40 פרטים בלהקה שהדהימה אותנו מאז ועד היום. האוכלוסיות המקננות בסבח'ות ברדוויל וא-טינה בחצי האי סיני התגלו בשעתו על ידי סייר האוויר והצפר דני מולכו מקיבוץ אילות עוד ב-1970.
לקריאה נוספת
לוי, נדב. 1994. הפלמינגו - עוף הבוץ חי לנצח. מסע אחר 40: 50-44. (מאי).
לוי, נדב. 2002. חדשות טבע מהארץ ומהעולם/ פלמינגו מאירן. טבע הדברים 85: 26-22. (נובמבר).
לוי, נדב. 2005-2004. בריכות המעפיל על במת הנדידה הארצית של העופות והציפורים בישראל. סדרת שלוש כתבות ב'עלוננו, כתב העת של קיבוץ המעפיל, מס' 139, 140, 143. (נובמבר 02, דצמבר 10, מרץ 25).
לוי, נדב. 2006. להבה יוקדת בשמים. הפלמינגו. שביל הארץ 11: 18-14. (ינואר-פברואר).
לוי, נדב. 2008. המרבו האפריקאי-תמונת מצב.טבע הדברים. (בדפוס, ינואר).
מירוז, אסף. 2008. ציפור האש האיראנית/ פלמינגו. במדור: חבורה ואחיותיה/ מוסף "הארץ", 'תוצרת הארץ'. (ינואר 03).