מאת: נדב לוי
01.2008
הייתכן שירידה במספרם ושכיחותם של יונקים גדולים בסוואנות האפריקאיות מסוגלת להפר את האיזון האקולוגי ביבשת? מחקר מורכב חדש המתאר "הֲדָדִיּוּת מחייבת" (Obligate Mutualim) מתמקד בחקר יחסי-גומלין פנטסטיים בין אורגניזמים. המחקר מהווה עתה את אחד ממרכיבי המפתח המשפיעים על מגוון המינים והאֵרוּעַים העיקריים בהבנת כל מערכת אקולוגית (ecosystem), אך למרות השקעה אדירה של משאבים ומחשבות, מתברר לאחרונה שהכוחות המעורבים וניסיונותינו לשפר את הבנתנו את האקולוגיה, עדיין אינם מובנים כל-צורכם.
במחקר חדש שפורסם בגיליון ה-5,860 של שבועון המדע היוקרתי "סיינס" מה-11 לינואר 2008, שפרסמו 6 מדענים, שהובילם טוד פאלמר (Palmer)מאוניברסיטת פלורידה, אך רובם מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס בארה"ב, הם מדווחים על חקר השפעת סילוקם של יונקים גדולים מהמערכת, ועל "יחסי הגומלין ההדדיים בין שיטים ונמלים" ((ant-Acacia mutualism בסוואנות האפריקאיות
המחקר, שארך לא פחות מ-10 שנים, התמקד בהַרְחָקָה/מְנִיעָה של יונקים גדולים אוכלי עשב מהמערכת כדי לצמצם בצורה זו, באופן מלאכותי הניתן לכימות אמפירי, את כמויות הצוף (נקטר) ואתרי המשכן (דיור) שמספקים הצמחים לנמלים. מטרת המחקר היתה להגדיל את ההתנהגות האנטגוניסטית מצדן של הנמלים המספקות הגנה לצמחים, ותוך כדי הסטת העימותים על הדומיננטיות בתוך קהילת הצמחים-נמלים, להסיטה מהסתמכות על נקטר המתחייב מהאורגניזם המשתתף מצדו ביחסי הגומלין ההדדיים, ולהציג תמונת מצב שבה המין האחר אינו מותנה בקיומו בתגמולים מצדם של הצמחים
המחקר הנוכחי מראה כי עצים שבהם התנחלו מינים אנטגוניסטים מעין אלה, סבלו מגידול ניכר במתקפות עליהם מצדן של חיפושיות קודחות-גזע (stem-boring beetles), גדלים לאט יותר, ומעל לכל, מתנסים בתמותה מוגברת פי שניים, בהשוואה לעצים שמאכלסים נמלים סימביונטיות התורמות לעץ.
ממחקרים קודמים, בנדון, אנו יודעים כי נמלים, דוגמת נמלי הלבובית (Crematogaster ants) הזוכות למשכן ומגורים ב'עפצים' שעצים מספקים להן, תורמות לעלוות העצים להתחדש.
המחקר הקודם התמקד בעצי השיטים הנמוכים של "הרמות הלבנות" (בהשפעת בריטניה על ניירובי בירת קניה, שפירושה בשפת המאסאי "מקום המים הקרים", וללמדנו על גובהה הממוצע של מדינה מזרח-אפריקאית זו). עצים אלה ידועים גם כ"שיטי הנמלים" או "שיטי הרוח השורקת", כשבכל עפץ בעץ מסויים, קודחת הנמלה חור, וכאשר ג'ירפות (או עזים או כל אוכל-עלים אחר) מתקרבים כדי ללחך את עלוות השיטים, הן יוצאות מהעפצים במתקפה חזיתית על לשונם של אוכלי העשב ומציקות להם בעקיצותיהן המכאיבות. הג'ירף מספיק לזלול מלוא החופן והלשון הרירית והעסיסית שלו עלווה טרייה, אך כאבי העקיצות מבריחים אותו הלאה, כדי לנסות את מזלו בעץ שכן.
מחקרים העלו השערה כי מתקפות הנמלים בעצים השכנים מתחילות עוד בטרם הגיעו אוכלי העלים לעץ המותקף השכן, מאחר והנמלים מפרישות חומצה פורמית המתנדפת באוויר ומזעיקה את הנמלים לצאת ממשכנותיהן, ולהתכונן להציק לאוכל העלים שנית. כל אלה כונו "תקשורת בין עצים", אך העיקר בכל אלה הוא שהג'ירף עצמה (ואולי גם הפיל או מינים אחרים?) מסוגלת להפריש אנזים שמעודד את התחדשות העלווה בעץ שזה עתה דיללו בו את העלים, וגם אם הג'ירפה מורחקת ממנו, היא חשובה משום שאלמלא היא, היה חידוש העלווה אטי יותר.
והנה עתה, מתברר לנו כי המחקר החדש הולך צעד אחר הלאה, ותוצאותיו מראות כי יונקים גדולים מעין אלה מתחזקים את שיתוף הפעולה ההדדי באמצעות סִימְבְּיוֹזָה, מעין אובליגטורית (מחייבת) שהיא אף מורכבת יותר משום שהתגלתה הפעם השפעת החיפושיות הקודחות בגזע על יחסי הגומלין שתוארו קודם מבלי שהחיפושיות הובאו בחשבון. המחקר החדש מציע עתה אפוא שהחיפושיות תורמות להשפעות המורכבות המאיצות את ההכחדה העתידית של המגאפאונה שאנו מבינים עתה לראשונה טוב עוד יותר לאחר המחקר הממושך החדש.
מהמחקר המפתיע והממוקד ביותר בנושא עד כה, עולה כי אם חס וחלילה יום אחד ייעלמו הפילים, הג'ירפות ושאר יונקים גדולים שאוכלים עשב ועלים מהסוואנה האפריקאית, תהיה לכך השפעה אקולוגית חסרת-תקדים על שיווי המשקל בין הנמלים המתגוררות בעפצי שיטי הנמלים ועתידם של אותם עצים מיוחדים שאנו עוצרים לצדם תכופות בעת שאנו משוטטים במזרח-אפריקה.
יחסי הגומלין ההדדיים בין שיטים, נמלים ואוכלי העלווה בסוואנה האפריקאית מצביעים על אחד הסיפורים המדליקים ביותר שכל חובב טבע וסביבה, ניצב בצדם ומשתאה, לכל הפחות לאחר שהוא מקשיב לסיפור המדהים שלהם שאנו מנסים להעביר לו, לכל הפחות אם לא היה מודע עד אותה עת לתופעה שלאמתו של שבר התגלתה בקוסטה ריקה תחילה.
'בגדול', ניתן לומר כי העץ מארח את הנמלים, מקצה להם מגורים, והנמלים מצדן משקיעות בהגנתו, וכל פולש המגיע ללחך מעלוות השיטים מותקף מיד. בהעדר אוכלי העשב, יחסי הגומלין ההדדיים שנוצרו כחלק בלתי-נפרד מקואבולוציה קלאסית בין שני האורגניזמים, העץ והנמלה, יקרסו בהעדר צורך בהם, הן מצדו של העץ שעלול תיאורטית להפקיר את הנמלים לגורלן, והן מצד הנמלים שלא ימצאו כל צורך להשקיע לטובת העץ. ואולם, אם כך יקרה, מציע המחקר שהוביל טוד פאלמר מאוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל ועמיתיו, כי אז כל אחד מהם ייקלע לצוואר בקבוק אבולוציוני חמור, שישבש את מהלך החיים התקין של האורגניזמים המרכיבים את המערכת האקולוגית. פאלמר וחבריו חקרו 12 נקודות (חלקות) שונות שבהן התבטאו יחסי גומלין מעין אלו בקניה לבדה.
העצים המיוחדים: "שיטי הרוח השורקת", ה-Whistling-thorn acacia (Acacia drepanolobium)) - ידועים בהיותם הדוגמא הקלאסית לחקר יחסי גומלין שמבטאים הדדיות. העץ מספר לנמלים את הנקטר (למשל טל הדבש של הכנימות שהן זוללות) וגם את העפצים, אותם "בתים עגלגלים קטנים" המהווים להם משכן. הנמלים מצדן מתנפלות בשצף-קצף על כל בעלי-חיים המתקרב ונוגע בעץ, ובעיקר עוקצים ללא הרף את לשונותיהם של אוכלי העלווה, בעיקר ג'ירפות, פילים, עזים ואחרים.
שיטת המחקר המרתקת היתה כדלקמן. מאז שנת 1995, כן, המחקר ארך כ-10 שנים (!), גידרו כמחצית מאזורי-אתרי המחקר, כ-6 מהם, באמצעות גידור החלקות כדי למנוע כל מגע ביניהן לבין בעלי החיים. בשש הנותרות ,יכלו אוכלי העלים והעשב לחדור ולשוטט בחופשי ולגשת ללא מניעה לעצים. בחלקות שלתוכן לא חדרו בעלי-חיים, העצים ייצרו פחות נקטר, וגם פחות עפצים המיועדים לנמלים. הסיבה המשוערת לכך היתה כי הם, העצים, גילו כי אינם זקוקים לאותה הגנה מיתולוגית שאנו מתלהבים תמיד להסבירה.
והנה, התברר כי נמלי הלבובית המרוויחים העיקריים מההדדיות שבינן לבין העצים ששמן המדעי Crematogaster mimosae, היו פחות שכיחות בעצים המגודרים בכ-30%. יתרה מזאת, הן הוחלפו על-ידי מין אחר של נמלי לבובית, ששמן המדעי C. sjostedti, שהזיקו לעצים מאחר והזמינו מתקפות מצדן של חיפושיות קודחות-גזע (stem-boring beetle). כתוצאה מכך, העצים בחלקות שנמנעה הגישה אליהם מצדם של אוכלי העשב והעלים, גדלו לאט יותר ונטו למות מהר יותר מאשר בעצים ששימשו בחלקות הביקורת
האם 'אפקט הגל' צובר תאוצה?
אפילו נמלי הלבובית מהמין הראשון, המועדפות בקואבולוציה המתוארת לעיל, נעשו פחות "ידידותיות" בחלקות שנמנעה מהם הכניסה לשם. מאחר והן נותרו עם פחות מזון ופחות מגורים, הן חדלו לתקוף פולשים והחלו, כתחליף, כאילו מודעות למעשיהן, לקרוא תגר על העצים והחלו למצוץ-לינוק את לְשַׁד (אֶנֶרְגְּיָה) החרקים, תוך שהן גורמות נֶזֶק (פְּגִיעָה) נוסף לעצים המארחים אותן.
תוצאות המחקר החדש לכאורה מלהיבות, ומסייעות לנו בהסברים מורכבים למטיילים, אך יש לזכור כי הן מציגות לראווה גישה חדשה בחשיבת שימור מגוון המינים במערכת האקולוגית. ידוע לנו היטב כי יונקים גדולים סובלים קשות מאובדן מקומות-חיות, הסגת גבולות שטחי המחיה שלהם בגלל פיתוח מואץ והתיישבות של חברות-אנוש. שיעור האוכלוסין הרב משפיע לרעה על שכיחות שיטי הרמות הלבנות הסובבות את ניירובי, החודרות בתפוצתן גם לטנזניה ולמדינות אחרות, ומשפיעות על חלקים גדולים מאפריקה. אם ההפחתה והפגיעה באזורים מעין אלה תימשך, למרות שלכאורה קשה לנו להבחין בכך, שאז, כך מציעים החוקרים, עלול מצבם של היונקים הגדולים ביבשת להיפגע ביתר-שאת. סיכם לפי שעה את המצב בעצב חבר צוות המחקר רוברט פרינגל (Pringle) מאוניברסיטת סטנפורד, אף היא בקליפורניה, בכתבה קצרה על המחקר שהתפרסמה בסוף השבוע בכתב העת המדעי "ניו סיינטיסט" באומרו: "'אפקט הגל'' המתואר אכן מדאיג, באשר הוא יכול להתגלות באזורים שאיננו יכולים אף לצפות להם שם".