מאת: נדב לוי
01.2008
מין חדש של יונקים התגלה לאחרונה בהריה של טנזניה, מדווחים מדענים. מדובר בחדף הפיל אפור הפנים מבני הקבוצה הידועה בשמה סנגי (Sengi), והמוכר עתה בעולם בשמו המדעי החדש Rhynochocyon udzungwensis.
חדפי הפיל (Elephant Threws), המכונים סנגי(ס) כוללים במחיצתם 15 מיני יונקים זעירים ואוכלי-חרקים שמשקלם נע מ-30 ל-500 גרם. הם משתייכים לסדרת אוכלי החרקים Macroscelidea המשתייכת מצדה לקבוצה חשובה במחלקת היונקים שזוהתה לאחרונה כ'סופר-בעלי-מיתר' בעל-סדרת או תת-מחלקת ה- Afrotheria שעמה נמנים החפרפרת הזהובה, הטנרק, מיני הסנגי(ס), ואפילו שפני-סלע, סירנת הים, הפילים והצבועונים.
חדף הפיל אפור הפנים החדש זוהה באחרונה מוכר עתה כמין אנדמי להרי אונדונזווא בדרום-מרכז טנזניה, כחלק ממקבץ הרי ערות הגשם ההרריים המזרחיים בטנזניה, ה-Eastern Arc Mountains הנושקים לרמות הדרומיות הגבוהות, ויחד הם החלו את דרכם האבולוציונית באזור לפני כ-30 מיליוני שנים.
היונק הביזארי משהו, כפי שמצטייר עתה, ושגודלו כחתול, צולם בוידיאו (ללא קול) כשהוא חופר בחרטומו המחודד דמוי החדק של הפיל בניסיונו לגלות חרקים, ככל הנראה תפריטו העיקרי. הדיווח המקורי על התגלית התפרסם לראשונה בגיליון חודש פברואר השנה בכתב העת המדעי החשוב ששמו Journal of Zoology והוא תואר כמעין מין מעבר שבין אנטילופה מיניאטורית לאייל קטן. שימו לב כי הסרטון צולם ללא קול, אך מראה בבירור את חדף הפיל אפור הפנים המחטט עם זרבוביתו המחודדת בקרקע בחפשו אחר חרקים. הוא צולם לראשונה עוד ב-2005 לאחר שנלכד בעדשת מצלמת הוידיאו, אך זוהה רק עתה.
תיאורו מלמד כי פניו אפורות, מאורכות, כמו גם סימן הזיהוי האופייני לחדפי הפיל, המצויידים בזַרְבּוּבִית [(סְלֶנְג) אַף] מחודדת, וגופם גמלוני ומגושם, בצבע העִנְבָּר, והוא ניצב על רגליים דקות וגבוהות יחסית בהשוואה לגודלו. "זוהי אחת מהתגליות המרגשות ביותר בקריירה שלי" אמר ד"ר גאלן ראתב'ון (Rathbun), מ"האקדמיה המדעית של קליפורניה", שסייע לצוות הבינלאומי של המדענים לזהות כי מדובר במין חדש למדע. המחקר הנוכחי מלמד כי חדפי הפיל הענקיים הנמנים על ה-Macroscelidea הם הגדולים ביותר בין חבריהם, ומאפייניהם העיקריים מתגלים בדגמי הצבעים על פרוותיהם. קשה לזהותם על-פי האוספים לתולדות הטבע בעולם בגלל העדר די גולגלות להשוואה, אך כבר עתה מקובל להגדירם כ"מאובנים-חיים" שלא השתנו במדה ניכרת מאז תקופת המיוקן.
למרות שמו הכיביכול יוצא-דופן, והעובדה כי זוהו עד-כה בעולם לפחות 15 מינים אחרים של חדפי הפיל, גילו החוקרים, לתדהמתם, כי המין החדש לא בהכרח קשור לחדפים שהם אוכלי-חרקים קלאסיים. בראיון לאתר האינטרנט של רשת ה-BBC, אמר ד"ר ראת'בון: "חדפי הפיל (למיניהם) נמצאים רק באפריקה. הם התפתחו במקור מחדפים שמזכירים את החדפים באירופה ואמריקה", אך לאמתו של דבר, היצור החדש קרוב במוצאו לקבוצה מגוונת יותר של יונקים אפריקאים, שנכללים עמם הפילים, התחשים, הלוא הם סירנת הים (או פרות הים), השפנים (שפני הסלע) והצבועון, שכולם יחד, למרות השתייכותם לסדרות ומשפחות שונות, התפתחו מאב משותף בערך לפני כ-100 מיליון שנה. הפילים, למשל, התפתחו מאב משותף מלפני כ-55 מיליון שנה. "זוהי הסיבה מדוע הם ידועים גם בשמם סנגי(ס)", הסביר ד"ר ראת'בון.
החדף החדש נלכד לראשונה ב"מלכודת צילום אוטומטי" (Photo Trapping, Camera Trap), שיטה שמשתמשים עמה במקומות שונים בעולם, דוגמת ישראל בעת שגילינו בעבר את גירית הדבש באזור לכיש (1991) ונמרים בעומן (וראו ברשימת הספרות), יונקים חדשים למדע במשולש הגבולות לאוס, קמבודיה ווויטנאם ובאזורים אחרים בעולם.
החדף החדש נלכד ביער הטנזני נדונדולו (Ndundulu) בהרי אודזונגווא (Udzungwa), במלכודת צילום אוטומטי שהוצבה שם על-ידי החוקר האיטלקי פרנצסקו רוברו (Rovero) "ממוזיאון טרנטו לתולדות המדע" (ה-Trento MNS) באיטליה. ד"ר ראת'בון: "קיבלתי את התמונות, ואמרתי לעצמי: 'ילד, זה נראה מוזר', אך אינך יכול לתאר משהו חדש בהתבסס על צילומים, והבתאם לכך, במרץ 2006, שבנו לאזור מחדש ואספנו כמה פרטים". בראיון לרשת ה-BBC אמר עוד כי עד מהרה הבינונו כי מדובר במין חדש למדע.
כל הפרטים המשתייכים למיני חדפי הפיל מתבלטים בשפעת גווניהם הססגוניים: אחד המינים מצטיין בעכוזו הזהוב המבהיק, פרט אחר מצטיין במִשְׁבֶּצות לאורך העכוז שלו, ללמדנו שיש לנו צורות צבעוניות שונות באותם מקומות החיות שמהם נלקחים הפרטים. באופן שכזה, ניתן היה להבין עתה במהירות כי מדובר במשהו חדש שלא הכרנו. עובדה היא כי "המין החדש, הבליט יותר מכל את פניו האפורים ועכוזו השחור, וזה כבר מאוד שונה". בהמשך לצבעים המבדילים, התגלה כי המין החדש הינו גדול יותר משאר המינים של חפי הפיל. משקלו מגיע לכ-700 גרם ואורך גופו לכ-30 ס"מ (כ-12 אינצ').
כמו שאר חבריו, הרגלי התזונה שלו מתבטאים בהתאמותיו לשיחור-מזון אופייני, של שימוש בחרטומו המחודד לחשיפת חרקים דוגמת טרמיטים, ורוב פעילותו מתרחשת בשעות היום. "התנהגותם פשוטה למדי, והם אינם ככלבים ו-או חתולים שאתה יכול לקיים עמם יחסי-גומלין, מה גם שהתנהגותם האקולוגית מרתקת בייחודיותה ומעניינת שאפשר להיות כרוכים אחריהם", הוסיף ד"ר רא'תבון.
סיכומי ביניים
המדענים אומרים כי יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על חדף הפיל אפור הפנים, אך בראש וראשונה לבחון כמה מהם נותרו בכלל בטבע. מחקרים נוספים יבהירו את פיזורם ותפוצתם, לרבות מינים נדירים אחרים ביער הטנזני הזה כמו מין אחר של חדפים: "חדף הקונגו על-שם פיליפ" (Phillips' Congo shrew); החגלה דמויית היונה הגדולה של אודזונגווא (Udzungwa partridge); וסוג הקופים החדש Kipunji, כמו גם מינים אחדים של זוחלים ודוחיים שחשיבותם הגלובלית צוברת בעולם תאוצה. במאמר וסגר בנושא זה לבדו, אזכיר כי סדרת טבע חדשה של רשת ה-BBC שכונתה "בעלי דם קר" המתמקדת בתיעוד מרשים של זוחלים ודוחיים בעולם תוקרן החל מה-4 לפברואר השנה ב-BBC, ומעורב בה מיודענו המרשים סיר דיוויד אטנבורו (Attenbourough) שהוביל את הצילומים ואת חמשת הסרטונים הראשונים שיוקרנו, והמסביר שם על כל אחד מהמינים המובילים את הסדרה, לרבות בקטעי וידיאו קצרים.
אם נשוב למוטו של כתבה זו, נבחין כי שוב ושוב מתגלים מינים חדשים של יונקים מתגלים ביער אונדזונגווא מאז 1994 שאז התגלתה חגלת האונדזוגווא, חדפים גדולים קודמים, והמין והסוג החדש של הקוף Rungwecebus kipunji שזוהה ב-2005 לראשונה, וכמה מיני וחיים וזוחלים. בכל מקרה, הרי אודזונגווא בטנזניה ידועים כבר מזה כמה שנים במגוון הביולוגי העשיר שלהם ולדברי ד"ר ראת'בון, יש להכריז עליהם בהקדם כאחת "הנקודות החמות" (Hot-Spots) החדשות בעולם, כדי להגן עליו כיאות בכל מאודנו
בשיטה זו עושים בשנים האחרונות שימוש רב גם באפריקה, כמו למשל באותו יער הררי טנזני, ובאמצעותה מתחקים כבר עתה אחרי מינים שונים של אנטילופות-סבך האופייניות כה הרבה ביערות הגשם המשווניים והמשווניים-ההרריים.
למשל, במהדורה האינטרנטית של כתב העת African Hournal of Ecology , פרסמו אותם המדענים כי ברשותם למעלה מ-630 צילומים של מיני אנטילופות יער ביער אודזונווגא לבדו, ביניהם תועד בעיקר הדויקר על-שם הארווי .(Harvey’s duiker) מין זה הניזון מפריטי צומח קטנים הגדלים על הקרקע שונה בתפריטו מאנטילופת הסוני (Suni antelope) המבססת את תפריטה על עלי עצים קטנים. כמו כן תיעד הצילום האוטומטי של הדויקר הטנזני הנדיר שמעמדו מאויים, הידוע כ-Abbott’s duiker. די היה במחקר הראשוני הזה כדי להצביע על חשיבות השיטה בזיהוי מגוון המינים הנסתרים החיים ביער הטנזני הסבוך והחשוב הזה בטנזניה.