מאת: אבי שושן
שבעה פלאי עולם חדשים הוכרזו בסוף השבוע לאחר חודשים ארוכים שבהם התנהלה אחת התמודדויות המרתקות ביותר שהתקיימו בשנים שחלפו. עשרות טענו לכתר, פחות מכך נשארו לישורת הסופית, כולם היו מרשימים ביופיים ובפלא יצירתם אך רק שבעה זכו בתואר.
על פלאי עולם החדשים:
החומה הסינית- שבשפה הסינית פירושה החומה הארוכה, היא מערכת בטחון שנבנתה על מנת להגן על האימפריה הסינית במאה השלישית לפני הספירה נגד פשיטות של "ברברים" ממונגוליה ומנצ'וריה. מטרת החומה לא הייתה למנוע מעבר של אנשים אלא למנוע מהם לקחת את סוסיהם. אורך החומה יותר מ-6,400 ק"מ, מגבול קוריאה ועד למדבר גובי. את החומה ניתן אף לראות מן החלל.
פטרה- מלשון "סלע" ביוונית, היא עיר נבטית קדומה הידועה בזכות הארמונות החצובים באבן של הרי אדום, מכאן שמה העברי, "הסלע האדום". העיר ממוקמת בדרום ירדן, כ-100 ק"מ מזרחית לאילת. בשל גוון המסלע היא מכונה גם "העיר הוורודה" בפי התושבים המקומיים.
פסל ישו- הוא פסל ענק בדמותו של ישו המתנשא לגובה 38 מטרים וממוקם בראש הר קורקובדו בריו דה ז'נרו שבברזיל, בגובה של כ-710 מטרים. ההר והפסל נמצאים שניהם ביער טיז`וקה ומשקיפים על ריו דה ז'נרו כולה. בנוסף להיותו סמל לדת הנוצרית משמש גם הפסל סמל העיר ריו דה ז'נירו והוא מהווה את אחד ממוקדי התיירות המרכזיים שבה, גם עבור תיירים המגיעים אליה מרחבי העולם.
מאצ'ו פיצ'ו- משמעו "מקום שהשמש קשורה אליו" היה אחד הערים בממלכת האינקה. שרידיה נמצאים בשטחה של פרו, כ-70 קילומטרים מצפון-מערב מהעיר קוסקו. על-פי ההערכה החלה הקמתה של העיר בשנת 1440. מבנים רבים בעיר נותרו בשלמותם, וההשערה היא שהכובשים הספרדים, שכבשו את פרו לא הבחינו בה כנראה מפני שננטשה טרם הגעתם. ארכיאולוג אמריקני גילה את העיר ב -1911 חשב בטעות, כי מדובר בעיר וילקבמבה, המעוז האחרון של בני האינקה, שלאחר כיבושה והחרבתה בידי הספרדים בשנת 1572 נשכח מיקומה. משום כך כינה אותה "העיר האבודה". המבנים במאצ'ו פיצ'ו בנויים מאבנים גדולות ומסותתות, שהותאמו בדייקנות זו לזו, ללא שכבת טיט ביניהן. יש בהם אתרי פולחן לשמש ולגשם, אחוזת קבר מרשימה, מקדש ואתרים נוספים. כמו כן נמצאה מחצבה שבה חצבו אבנים לבניית בתי העיר. ביטוי השם הנכון אגב הוא "מאצ'ו פיקצ'ו" ולא כמקובל.
הטאג' מאהל- הוא מבנה מונומנטלי בעיר אגרה שבהודו, הנחשב לאחד המבנים היפים בעולם. זהו מעין מאוזוליאום, שבנה הקיסר המוגולי, כדי להנציח את אשתו הפרסייה האהובה, ארג'ומנד באנו בגום, שכונתה מומתאז מאהל "גבירת הארמון". משמעות השם בהינדית "כתר הארמון" מקור השם הוא בפרסית, אשתו של הקיסר מתה בגיל צעיר לאחר לידת בנם, אך לפני מותה הספיקה לבקש מבעלה שינציח לאחר מותה את אהבתם הגדולה שתיחרט לדורות. הבעל השליט כיבד את צוואת אשתו האהובה והחל במלאכת בניית הארמון בשנת 1630. לשם כך הוא העסיק 20,000 עובדים במשך 23 שנה. את אבן החול האדומה לבניית הארמון הביאו אלפי פילים ממרחקים ואת אבני הבניין מארצות שכנות כגון סין, אפגניסטן, טיבט ואפילו מתימן. הוא הביא במיוחד אדריכל נודע מפרס ומוונציה הרחוקה הביא לוטש אבן מיומן. מסורת ידועה היא כי לאחר שסיים הארכיטקט לבנות את הטאג' מאהל כרת המלך את ידיו, כדי שלא יוכל עוד לבנות מבנה מרהיב כזה.
צ'יצ'ן איטצה- שבחצי האי יוקאטאן שבמקסיקו היא הידועה מבין ערי המקדש של תרבות המאיה במרכז אמריקה. העיר ששימשה מרכז כלכלי, תרבותי ופוליטי של בני המאיה. היא יושבה לראשונה במאות השישית עד התשיעית, ננטשה ויושבה מחדש במאה ה-12 על ידי הטולטקים, יורשי המאיה. הפירמידה הגדולה של קוקולקאן, מקדש צ'אק מוי והיכל אלף העמודים, יחד עם מגרש המשחקים של האסירים, שבו נוהלו קרבות ראווה, משקפים את המחויבות של המאיה לחלל ארכיטקטוני מרהיב, ומעניקים פתח לממלכה המסתורית. הפירמידה במקום היא הגדולה מכל פירמידות המאיה והייתה ככל הנראה גם האחרונה שבנו.
הקולוסיאום שבאיטליה- הוא אמפיתיאטרון ענק שנבנה ברומא העתיקה, לצורך צפייה במופעי קרבות של גלדיאטורים ובמופעים הכוללים ציד של בעלי חיים. הוא איכלס עד 45,000 צופים. על-פי ההערכות, 500,000 איש מצאו את מותם במופעים שהתקיימו בקולוסיאום. היום מהווה הקוליסאום סמל לא רשמי של רומא.