כתב: פרופ' זאב טריינין
ט' שבט, תשס"ז
28 ינואר, 2007
מחלת האיידס הנגרמת ע"י נגיף הנקרא HIV-1, מקורה באפריקה, אך עד שהמחלה לא פגעה בארצות הברית בתחילת שנות השמונים לא היתה מוכרת לעולם הרפואה. רק לאחר שהנגיף התגלה וזוהה בבני אדם ב- 1984, התחיל מחקר המחלה וגם חקר שורשיה. מדובר היה בנגיף לא ידוע בבני אדם, שזה מקרוב בא, שגרם לתסמונת כשל חיסוני נרכש Acquired lmmuno Deficiency Syndrome ומכאן שמו AIDS (איידס).
מדענים המחפשים אחר מקורות האיידס, שפגע עד כה ביותר מ- 40 מיליון בני אדם, מאמינים שמקור הנגיף בשתי מושבות שימפנזים בקמרון שבאפריקה. הגילוי מצביע על זיקה מכרעת בין נגיף HIV-1, הגורם לאיידס בבני אדם, לנגיף דומה מאוד - SIV, הנמצא בקופים ושימפנזים. חוקרים מאמינים שהנגיף SIV עבר לראשונה משימפנזים לבני אדם בדרום מזרח קמרון, הפך לנגיף HIV, שהורס את המערכת החיסונית והופך את הנגועים בו פגיעים לאינספור מחלות. הוא נישא ע"י אנשים שנסעו לאורך הנהרות, והתפשט מבלי שהבחינו בו בקינשאסה, בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם התפרצה המגיפה לראשונה בקרב בני אדם.
בקמרון מתגוררים שני תתי מינים של שימפנזים. בין אוכלוסיותיהם מפריד הגבול הטבעי של נהר סנגה, המחלק את קמרון לצפון ודרום. בבדיקות של צואת שימפנזים מצפון לנהר לא נמצאו עקבות של SIV , אבל הם נמצאו באוכלוסיית שימפנזים מדרום לנהר. כאשר המשיכו החוקרים דרומה, הם מצאו שתי אוכלוסיות שימפנזים, עמוק בפינה הדרום מזרחית של המדינה, ליד נהר נגוקו, על גבול הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בבדיקות צואת שימפנזים באזור זה, גילו החוקרים SIV בעל דמיון בולט לנגיף HIV-1. בחלק מאוכלוסיות השימפנזים הם גילו נוגדנים של הנגיף ומידע גנטי ספציפי לנגיף אצל 35% מהשימפנזים.
יש תיאוריות שונות בנוגע לאופן בו עבר הנגיף לבני אדם; הסברה המקובלת היא, שציידים נדבקו בו כשלכדו והרגו שימפנזים נגועים. כשאנשים צדים שימפנזים הם נוהגים לשחוט אותם מיד, והרבה דם נשפך. אם לצייד יש פצעים פתוחים הוא עלול להידבק. השימפנזים ובני האדם דומים דמיון גנטי רב, אבל כאן מדובר בנגיף, שאינו גורם נזק לשימפנזים. במעבר לבני אדם הוא גורם למחלת האיידס.
חוקרים מאמינים, שהנגיף פגע בבני אדם לפני שנות ה- 30 של המאה העשרים, ובהדרגה התפשט באמצעות אנשים שנסעו לאורך הנהר. כל הנהרות בקמרון זורמים אל נהר סרנגה, המתחבר לנהר קונגו, שעובר ליד קינשאסה. כדי, שנגיף SIV יגרום למגיפה בקרב בני אדם, היה עליו לעבור מוטציה במעבר מהשימפנזים הנגועים. לאחר מכן עבר שינויים נוספים, עד שהפך אלים דיו כדי הדבקה מאדם לאדם.
השימפנזים עצמם, הנושאים את הנגיף – לא מפתחים מחלה, משמע הם עמידים בפני השפעותיו ההרסניות של הנגיף. יש לשער שזו תוצאה של הדבקה מאוד מוקדמת (מאות עד אלפי שנה) ובמהלך הדורות "התרגלו" הנגיף והשימפנזה זה לזה ו"השכילו" לחיות זה עם זה ללא נזק כלשהו. אך משעבר הנגיף לאדם, שאומנם דומה מאוד גנטית לשימפנזה (98.5%), התוצאה היתה כמו זו של כל גורם מחלה חדש, שגרם למחלה קטלנית.
נגיף דומה ביותר, אך פחות קטלני, הנקרא 2-HIV, התגלה בקרב אוכלוסית אדם בחוף המשווני המערבי של אפריקה. הנגיף יכול "לחיות" באדם משך 20 שנה עד אשר יגרום למחלה – שגם היא מתבטאת בכשל חיסוני, אך הרבה יותר מתון מזה הנוצר ע"י ה- HIV-1 . במקרים רבים אנשים נושאים את הנגיף מבלי שיגרום למחלה כל שהיא. הנגיף הזה גם הוא מקורו בקופים – הקופים הירוקים הנושאים נגיף זה מבלי לחלות כלל.
מעניין לציין שבאוכלוסיות קופים – במרכזי הקופים בארצות הברית בהם עורבבו אוכלוסיות של קופים ירוקים מאפריקה וכאלה שמוצאם מאסיה, הקופים ה"אסייתים" שלא נשאו את הנגיף קודם לכן נדבקו בנגיף וחלו באיידס קטלני ביותר. התופעה היתה ידועה עוד קודם להתפרצות מגפת האיידס בבני אדם בארה"ב, אולם נשארה חידה עד אשר התגלה נגיף האיידס ואז חזרו לבדוק את הקופים וגילו בהם את נגיף ה- SIV של הקופים הירוקים. בתחילה שיערו שנגיף זה הוא המקור לאיידס הקטלני בבני אדם. אולם במהרה נוכחו לדעת שקיים מרחק גנטי גדול מידי בין שני הנגיפים. אולם כאמור נגיף SIV - זה שמוצאו מהקופים הירוקים - קרוב ביותר ל HIV-2 בבני אדם. ההדבקה היתה ככל הנראה, בעקבות תהליך האורבניזציה באפריקה, הקופים הירוקים מצאו עצמם "לפתע" בפאתי הערים, הפכו לאופורטוניסטים במזון (שקל יותר להשיגו בפחי האשפה וערמות האשפה בערים), וכך נוצר מגע הדוק יותר בין הקוף לאדם . היו מקרים רבים של נשיכות, שאיפשרו מעבר הנגיף מרוק הקוף לדמו של האדם.
בשעתו חשבו להשתמש בנגיף HIV2 לחיסון נגד ה-HIV1 אולם משהתגלה שגם נגיף ה-HIV2 עלול, במקרים נדירים לגרום לאיידס, נגנז הרעיון.