אני מאשר לקבל חומרים פרסומיים מ"עולם אחר" לכתובת המייל שלי

עדרי הגנו בסרנגטי

07/12/2021

כתבה: סיגלית אריאלי

 

גנו (Gnu), הנקרא באנגלית גם wildebeest, היא אחת החיות המצליחות ביותר בסוואנה של סרנגטי. עםמליון גנו נודדים במישורי סרנגטי ולמעלה מ-400,000 עגלים שנולדים מדי שנה, הגנו מהווה את הציר המרכזי לאקו-סיסטם של סרנגטי – עבור הצומח ועבור הטורפים.

העדרים נמצאים בנדידה מתמדת כשהם עוקבים אחר הגשמים המצמיחים שדות עשב טרי.

כמעט מיום היוולדו, עגל הגנו נמצא בתנועה – בחודשים הראשונים צמוד לאמו ולאחר מכן כחלק מעדר.

עדר גנו יכול לכלול עשרות ואף מאות אלפי גנו. העדרים נפגשים ומתפצלים ולמעשה, להבדיל מעדרים קטנים של צבאים וצמחונים אחרים – לעדר הגנו אין מנהיג אחד.

השם גנו (Gnu) מקורו בקול אותו משמיע בעל החיים. השם wildebeest (חיית פרא) מקורו באפריקאנס (שפה המדוברת בדרום אפריקה ובסיסה בהולנדית אך משלבת גם מילים בשפת המקומיים, אגלית, צרפתית ועוד) וזאת על שום מראהו - הראש המאורך, הצוואר הקצר והעבה, הרעמה הקצרה – כולם נראו מוזרים עבור הארופאים שהתישבו בדרום אפריקה.

הגנו בסרנגטי הוא הגנו המצוי או גנו לבן-זקן. הזכרים גדולים וכהים מהנקבות וגובה הכתף שלהם כ-145 ס״מ. משקלו של זכר בוגר יכול להגיע ל-290 ק״ג. הנקבה ממליטה אחרי 8.5 חודשי הריון. העגלים הזכרים יעזבו את העדר עם בגרותם וייצרו עדר של רווקים. העגלות ישארו עם האם במהלך כל חייהן.

 

חודש מאי

חודש מאי הוא חלק מהעונה הגשומה והירוקה בסרגטי.
בתקופה זו העדרים נמצאים במרכז שמורת סרנגטי, שם צומח שפע של עשב טרי.
העדרים מחפשים את העשב הנמוך והרך, אותו יאכלו כמעט לאורך כל היום, עם הפוגות מנוחה ועיכול.
בתקופה זו, הזכרים מתחילים להתחרות על טרירטוריה בה יחזרו אחר הנקבות.

הזכרים מחפשים את המקומות המרכזיים, בהם יש סיכוי טוב יותר שנקבה תעבור. התחרות בינהם היא ידידותית למדי וכמעט תמיד נגמרת ללא פציעה - הם יעמדו זה מול זה ואז יכרעו על רגליהם הקידמיות, במעין קידה, וינגחו זה את זה. כעבור מספר דקות, הזכר החלש יותר יזדקף והזכר החזק ״יגרש״ אותו מהנחלה.
לאחר מכן, הזכרים ינסו לפתות את הנקבות להיכנס לטריטוריה ולקיים איתם את מצוות ״פרו ורבו״.

חודש יוני

הגשמים מתמעטים במרכז סרנגטי וחלק מהעדרים מתחילים לנדוד מערבה, אל אזור הנקרא ״המסדרון המערבי״ ואל נהר גרומטי. חלק אחר, יתחיל לטפס צפונה, אל נהר המארה.

הנקבות כבר בהריון שימשך כ-8.5 חודשים.

הגנו הביא את יתרון המספרים לרמה אחרת ולכן הוא מין כל כך מצליח. העובדה שהנקבות ממליטות באותו מקום ובאותו פרק זמן, מאפשרת למספר מירבי של עגלים לשרוד את חודשי החיים הראשונים.

באמצע המאה ה-20 נותרו בסרנגטי כ-300,000 גנו וזאת בשל מחלת הפה והטלפיים בה הוא נדבק כתוצאה ממגע עם עדרי בקר של שבט מסאי.

>> קיראו על מסלולי הטיול שלנו בזמן חציית נהר הגרומטי

 

חודש יולי

בתקופה זו הגשמים יורדים רק בצפון השמורה והגנו עושים את דרכם צפונה, אל נהר המארה. אזור זה עשיר בשדות מרעה והגשמים ממשיכים לרדת בו בתדירות כמעט יומית, לרוב בשעות הלילה.
הברקים מפלחים את השמים וריחם מניע את העדרים להמשיך ולהתקדם.

העגלים שנולדו בפברואר השנה חזקים דיים כדי לעשות את המסע לראשונה בחייהם.
קל לזהות גנו צעיר – פרוותו מעט ארוכה משל הבוגרים ובגיל צעיר צבעה חום בהיר, קרניו קצרות וישרות. לכל גנו קול יחודי משלו ומיד עם לידתו העגל לומד לזהות את קולה של אמו בתוך העדר, והיא לומדת לזהות את קולו של העגל.

העדרים נעים בין מקורות מים, רובם עונתיים, אל נהר המארה הזורם במהלך השנה כולה משמורת מסאי מארה שבקניה וממשיך אל תוך סרנגטי, עד לימת ויקטוריה.

 

חודשים אוגוסט-ספטמבר

לאורך נהר המארה אפשר לראות עדרים עצומים של גנו. חלק מהגנו ישארו בתחומי שמורת סרנגטי באזור המכונה קוגטנדה (Kogatende) ואזור נוסף, מזרחית לקוגטנדה, המכונה בולוגונז׳ה (Bologonya), וחלקם יחצו את הנהר אל שמורת מסאי מארה שבקניה.

המראה של העדרים ״הנשפכים״ אל גדות הנהר הוא מרהיב ומצמרר כאחד - העדרים נעים בריצה, לפעמים קלה ולפעמים בדהרה מהירה, בחפשם מקום בו יוכלו לחצות את הנהר אל השדות הירוקים שמעבר לו.

את התוצאה של שהיית העדרים ליד הנהר אפשר לראות בכל מקום כשטחים עצומים ללא עשב, אדמה חשופה ויבשה. העדרים חיסלו הכל ולא ירד עדיין גשם שהצמיח עשב חדש.

העגלים בני כחצי שנה, עדיין יונקים וצמודים לאם אך כבר אוכלים לא מעט עשב רך.
בסביבת העדרים אפשר לראות פעילות גדולה של בעלי חיים נוספים, כמו זברות, אימפלות, אילנדים, צבאי תומסון וגם פילים וג׳ירפות הנהנים ממי שתיה וצמחיה עשירה.

הטורפים נמצאים בכל מקום – אריות אורבים בצל עצים, צ׳יטות מתצפתות מתילי טרמיטים, נמרים נחים בין ענפי עצים והצבועים מזנבים בעדרים עצמם.
במי הנהר אפשר לראות תניני ענק מחכים לתורם. בתקופה זו הם יאכלו די כדי לצום עד לעונה היבשה הבאה.

העדרים מודעים לסכנות ומחפשים נקודה בה אפשר לחצות במהירות ובביטחה יחסית.
הם יעצרו על שפת הנהר וימתינו, יבדקו, ייסוגו וירוצו לנקודה אחרת, יתפצלו ויחזרו אל השדות רק כדי לחזור שוב אל הנהר בנקודה אחרת ולבחון האם אפשר לחצות.

כל מה שצריך זה גנו אחד שיזנק למים וכשזה קורה, שאר העדר מצטרף. הם שועטים אל המים וממהרים כמיטב יכולתם להגיע לגדה שממול, לטפס ולדהור אל השדה הקרוב.
הבטחון שלהם הוא במספר העצום המבלבל את הטורפים ומקטין את הסיכוי של כל אחד מהם להוות טרף.

במהלך החודשים יולי-אוקטובר הגנו יחצו את הנהר שוב ושוב. רבים מהם לא שורדים את המסע – חלקם ימותו מטריפה, חלקם מפציעה או טביעה, חלקם מתשישות, מחלות וזיקנה.

>> קיראו על מסלולי הטיול שלנו בטנזניה בזמן חציית נהר המארה

 

חודשים אוקטובר-דצמבר

באמצע חודש אוקטובר הגשמים מתחילים להתפשט לכיוון מרכז שמורת סרנגטי. זה האות לעדרי הגנו להתחיל לנוע והפעם הכיוון דרומה.
העדרים ינועו עם התקדמות הגשמים, שלפעמים מתעתעים ויורדים דווקא במערב או מזרח השמורה.
הנקבות כבר כבדות מהריונן והן מתחילות לגרש את העגלים שעדיין מנסים לינוק.

לגנו תפקיד מפתח בשימור האקו-סיסטם בסרנגטי. הוא מהווה מקור מזון עיקרי עבור טורפים רבים כמו גם עבור עופות דורסים הניזונים משאריות צייד. הגנו אחראי גם להתחדשות ״מפוקחת״ של צימחיה בסוואנה, ובכך מונע התפרצות שריפות ופליטת גזי חממה.

לגנו חוש ריח מאד מפותח אולם הראיה שלו חלשה יחסית. לא פעם אפשר לראות בין עדרי הגנו זברות, הנהנות להיבלע בתוך העדר הגדול וכך מגנות על עצמן מטורפים. מצד שני, לזברה חוש ראיה מפותח והיא מזהירה את הגנו מפני טורפים.

>> קיראו על מסלולי הטיול שלנו בחנוכה


חודשים ינואר-מרץ

העדרים מגיעים לדרום שמורת סרנגטי, אל מישורי נדוטו (Ndutu). זהו אזור מישורי עצום שנתן לסרנגטי את שמו ״המישורים האינסופיים״.

האדמה כאן געשית ועשירה במינרלים וכך גם העשב הצומח כאן, מה שמבטיח כי החלב של האמהות יהיה עשיר ויאפשר לעגלים להתפתח בקצב מהיר ולרוץ במהירות כבר בגיל של כמה ימים.

במהלך החודשים פברואר ומרץ יוולדו מדי יום אלפי עגלים, מה שיקשה על הטורפים לאתר אחד מהם ובכך להגדיל את סיכויי ההישרדות של כל עגל.

השבועות הקרובים יצטרפו לעדרים למעלה מ-400,000 עגלים.
השעות הראשונות הן הקריטיות בחייהם – העגל ילמד תוך דקות לעמוד וללכת, הוא ילמד לזהות את קולה של אמו ולאתר אותה בין אלפי אמהות אחרות, היות וסיכויו של עגל שאיבד את אמו לשרוד, הם קלושים ביותר. העגל זקוק לחלב אמו ולהגנתה והובלתה למקום מבטחים.

והוא אכן צריך את הגנתה.
הטורפים נמצאים בכל מקום ומחפשים את העגלים שעדיין לא יודעים לרוץ מהר מספיק. הם ינסו להפריד בין האם לעגל ואז לצוד אותו כשהוא חסר כל הגנה.
מי שישרוד את התקופה הזו הם העגלים החזקים והמתאימים יותר לחיים בסרנגטי.

>> קיראו על מסלולי הטיול שלנו בעונת ההמלטות

 

חודש אפריל

העגלים בני החודשיים נודדים עם העדר אל מרכז שמורת סרנגטי. הגשמים כבדים, העשב בשפע וכך גם המים בנחלים והנהרות.

השפע מפצל קצת את העדרים ועכשיו אפשר למצוא אותם כמעט בכל מקום במרכז השמורה, עסוקים ברעיה.

האריות מחכים להם ליד מקווי מים, מסתתרים בין השיחים, ממתינים לרגע של חוסר תשומת לב.

נמרים אורבים על ענפי עצים, מפקחים על העדרים מלמעלה. כשיאתרו צייד, יזנקו מהעץ ויעלמו בעשב הגבוה, רק כדי לצוץ ברגע האחרון סמוך לקורבן המיועד.

גם כאן אפשר לראות את עקבות העדרים המשאירים אחריהם מישורים גדולים ובהם העשב נמוך עד לגובה הקרקע. הגשמים שיורדים בלילה יצמיחו במהרה עשב חדש והמישורים יוריקו שוב.

>> קיראו על מסלולי הטיול שלנו בעונה הירוקה

 

חודש מאי כבר מתקרב ואיתו יתחיל מחזור חיים חדש בעדר.

שלח אלינו טופס צור קשר ונחזור אליך בהקדם. או התקשר לטלפון: 1-700-708-999

*שדות חובה