יום 1 | תל אביב - קזבלנקה (Casablanca)

נצא בערב בטיסה ישירה לקזבלנקה. עם הנחיתה ולאחר פרוצדורת הויזות, ניכנס אל העיר קזבלנקה.

קזבלנקה היא העיר הגדולה ביותר במרוקו ואחת משערי הכניסה אליה – ימית ואווירית. היא ממוקמת לחופי האוקיינוס האטלנטי, והנמל שלה יִיצא דגנים מאז התקופה הפיניקית. כשהעיר הפכה להיות מעוז שודדי הים, כבשה פורטוגל את העיר (1515), הרסה אותה, בנתה אותה מחדש ושלטה בה עד רעידת האדמה הגדולה של 1755. עם שיקומה מחדש זכתה העיר לשם חדש - קזבלנקה "העיר הלבנה" (דאר אלביידה בערבית). ב-1862 החלו הצרפתים להגיע לקזבלנקה כדי להבטיח שאספקת הדגנים תימשך. אז החלה העיר לגדול במהירות, נוסדו מוסדות ציבור ובתי קהילה בהשראה צרפתית ובארכיטקטורה ובמאפיינים אירופים.

נקווה להספיק לראות את מסגד חסן ה-2, מהמסגדים המרשימים והמפוארים בעולם שנבנו במאה ה-20.

מסגד חסן ה-2 נבנה על פי מסורות בניה ועיטור מגרביים עתיקים עם טכנולוגיה משוכללת של המאה ה-20, והתוצאה מרשימה ביותר הגדולה והעשירה בערי מרוקו.

בתום הביקור נטייל עוד מעט בקזבלנקה.
לקראת הערב נצא לכיוון רבט (Rabat) הבירה הרשמית "החדשה" של מרוקו.

ארוחת ערב ולינה ברבט בריאד אל כבירה (בית עשירים טיפוסי)  Riad dar el kebira או דומה ברמתו

 

יום 2 | רבט (Rabat) הבירה הרשמית

אחרי ארוחת בוקר נצא לטייל בעיר הבירה רבט (Rabat), הבירה הרשמית של מרוקו ושל השושלת העלאווית, המולכת כבר 400 שנה.

רבט נבנתה על ידי עבד אל-מואמין במאה ה-12, אשר הפך אותה למרכז דתי גדול וחשוב של שושלת המווָאחידון. היא הוצבה בחוד החנית במאבק הרקונקיסטי נגד הספרדים הנוצרים, שביקשו להחזיר לעצמם את השליטה על חצי האי האיברי ועל צפון אפריקה. אחרי הצלחת נכדו של אל-מואמין כנגד הנוצרים הפכה העיר לבירת מרוקו ושמה הוחלף מסֶלה ל-רַבָּאט.

נטייל ברחבת ארמון המלך מוחמד ה-6 ונתרשם מפאר המבוא לארמון, מהמסגד הצנוע שלו, ממשרדי הממשל שבאותו מתחם ונכיר מעט את המלך הנוכחי – מוחמד ה-6. נמשיך אל המוזוליאום של מוחמד ה-5 (Mohammad V Mausoleum), בו קבורים שני בניו של המלך ש"הקים את מרוקו המודרנית" – המלך חסן ה-2 והנסיך עבדאללה שנספה בתאונת דרכים.

המוזוליאום בנוי לצד מסגד טור חסן (Mosque Tor Hassan) עוטר בידי מיטב אמני מרוקו, על פי הסגנונות המג'רבים המסורתיים.

נמשיך ונשוטט בסמטאות הציוריות של קסבת אל-אודייה ובמדינה שלצדה, שנבנו על מהלך נהר הבו רגרג.

קסבת אל-אודאיה (Kasbah des Oudaias) עומדת על מקומו המקורי של הריבאט מהמאה ה-12, על שפך נהר הבו רגרג אל הים והיא נבנתה ע"י הסולטן מולאי איסמעיל כדי לשלוט על רפובליקת הפיראטים, והוא הושיב בה את שבט אודאיה (ומכאן שמה).

ארוחת ערב ולינה במלון ברבט.

יום 3 | אימפריית שודדים בסלה ונסיעה אל הרי הריף

נתחיל את הבוקר בטיול בסלה (Chellah), העיר העתיקה של רבט ובירת אימפריית השודדים שהתקיימה במקום כ-200 שנה.

סלה היא היום אתר ארכיאולוגי, בו ניצבים קברי בני מרין – שושלת חשובה שהפכה את האמנות המוסלמית-מרוקאית לאמנות עדינה ומרהיבה.

נצא בנסיעה אל טטואן (Tatouan) ושפשאוון (Chefchaouen) – ערים כחולות-לבנות בהרי הריף, המפרידים בין מישוריה הפוריים של מרוקו לבין הים התיכון.

בריף, כמו בכל הרי מרוקו, חיו שבטים ברברים, כשהניהול שלהם היה אוטונומי משהו – בלאד אל סיבא, כלומר "אלו שלא העלו מסים" ולא היו כפופים לשושלות המרוקאיות. כיוון שכך תלבושתם שונה, מנהגיהם ייחודיים, ומסורתם הדתית אחרת. גם כאן, כבכל הרי מרוקו, התפתחה תרבות המרַבוּט ("הקדוש") שהיו לו כוחות מיוחדים והוא היה עילוי רוחני ואיש אשכולות. למשל ידוע על בוֹ חמארה ("בעל החמור") שהיו לו יכולות לדבר עם המתים. יהיו שיגידו שהייתה זו אחיזת עיניים – אבל רבים האמינו לו. שמה של העיר תטְוואן (Tatouan) – טֶהטָה ואן ("פקחו את עיניכם") מעיד על יופיה.

ארוחת ערב ולינה במלון בשפשאוון.

יום 4 | שפשאוון (Chefchaouen) הכחולה לבנה וערי המלוכה מקנס (Meknes) ופס (Fes)

בבוקר נטייל במדינה ובקסבה של שפשאוון (Chefchaouen) המחכה לנו בצבעי כחול-לבן; זו עיר קדושה, שקברו של מולאי עבד אל סלאם אִבן משיש, פטרונם של שבטי הג'יבלי ואחד ממייסדי המסדר הסופי, ניצב סמוך לה.
אנחנו נהיה ממעט התיירים המגיעים לעיר, שכן עד המאה ה-20 מספרים שרק שלושה אירופים ביקרו בה: ב-1883 ביקר דה פוקו הצרפתי כשהוא מחופש ליהודי, ושהה בה לילה (יש האומרים שעה); ב-1892 הגיע סמארס האמריקאי וקבלת הפנים שנערכה לו כללה רעל; וב-1889 ביקר ויליאם האריס, הסופר הבריטי, שכתב שלקח לו לרכב מטנג'יר כ-30 שעות(!) ואז הוא הגיע "לעיירה ששום נוצרי אינו רשאי לחדור לתחומה" וברח כשנודע ברבים ש"כלב נוצרי שוהה בה".
נטייל בסמטאותיה הכחולות-לבנות, המתעקלות, עם מזרקות קירמיקה מזוגגת – מאפיינים אנדלוסיים שהגיעו לכאן עם הספרדים והפורטוגלים. נעבור ליד מעיין ראס אל-מה, המשמש כ"מכונת כביסה" לכובסות העולות אליו יום אחר יום, כשאנו חוצים את השווקים ונהנים מהתחושה האוטנטית של המקום. לאחר מכן נרד בנסיעה אל מישורי תאזה הפוריים וניסע לבקר בשרידים המרשימים ובפסיפסים היפים של העיר וולוביליס (Volubilis), בירת אפריקה הרומית.
נמשיך למקנס (Meknes), בירתו של הסולטן מולאי איסמעיל, שזכה להיקרא "הורדוס של מרוקו" ו"סולטן העבדים". מולאי איסמעיל הביא לעולם 888 ילדים – יותר מכל מלך וסולטן בהיסטוריה העולמית! נטייל במקנס, נתפעל מבאב אל מנצור, השער המפואר של העיר העתיקה, נראה את "תלמוד התורה" ברובע היהודי החדש ועוד, ככל שיותיר לנו הזמן.

ארוחת ערב ולינה במלון בפס.

 

יום 5 |פס (Fes): העיר של הגילדות המקצועיות

את פאס (Fes) הבירה הדתית והתרבותית של מרוקו לא נרצה לעזוב: סמטאות ה"מדינה" (Madina Fes el Bali) שנוסדה במאה ה-10 וסמטאות מדינת אל ג'דיד (Madina Fes el Djedid) שנוסדה במאה ה-13, עת הפכה העיר למרכז פוליטי, חברתי ודתי גדול - הן מן המרגשות והמרתקות.

מדינת אל באלי מאורגנת לפי גילדות של בעלי מלאכה, כמו שהיו שווקים שכאלו מאורגנים בעולם העתיק: עושי הנעליים (השרבילייִן, Cherabliyin) עדיין מייצרים ביד, עבודה יפה, התבלינאים (אל עטרין, el Attarin) יציעו לכם כל דבר הקשור לעולם התרופות והקוסמטיקה, הנגרים (פלאס א-נג'רין en Nejjarin) מייצרים היום כיסאות כלה מרהיבים, שיא האופנה, בשוק החינה (el Henna), הצבעים (Sabbighin) והבורסקאים (Dabbighin) הם בעלי מלאכה הממשיכים מסורת משפחתית ארוכה, מאב לבן, ומטפלים בעור כפי שעשו זאת לפני דורות רבים.

בתוך המדינה זרועים גם מבנים מיוחדים – כמדרסה בו עינניה (Medersa Bou Inania) שנבנתה בתקופת המרינים, אז בנו מדרסות רבות במרוקו, ומשקפת את האמנות הייחודית והמפותחת שלהם; בית אבן ח'לדון (Ibn Haldon) ההיסטוריון המוסלמי הגדול; וקבר מולאי אידריס שבנה את העיר; וכמובן המדרסה אוניברסיטה הקיירואנית – הראשונה במרוקו, שרק בעשור האחרון הוצאה מן המדינה אל העיר המודרנית.

במדינת אל ג'דיד ממוקם ארמון המלך (לו ארמון בכל עיר גדולה במרוקו), הבנוי באופן המשלב ישן עם חדש, מרוקני עם מוסלמי ואנדלוסי, מרהיב ופשוט – והרובע היהודי (Mellah), שהוא הראשון שהוקם במרוקו; אחריו הוקמו המלאחים של מרקש ומקנס.

המלאח של פאס היה מהמפוארים והגדולים שבשכונות היהודים, וקלט בסוף המאה ה-15 רבים ממגורשי ספרד. זה היה רובע יהודי מפואר שבו פעלו מחשובי רבני היהדות והיהדות המרוקנית, כמו דונש בן לברט, מגדולי המדקדקים ומשורר "ספרדי" חשוב, ורבי יהודה בן חיוג', שקבע את תורת השורשים של השפה העברית (לפועל יש שורש של שלוש אותיות) וכמובן הרמב"ם ואביו שעזב את ספרד ב-1159.
הרמב"ם האב נודע כשכתב את הפירוש למישנה וחיבר את "איגרת שמד" (איגרת קידוש השם) הקוראת ליהודים לעזוב ארצות בהם מבקשים להשמידם או להמיר את דתם, ולא להפוך עצמם למרטירים של מטרה.

נסיים ב"בית החיים" – בית העלמין היהודי קבורים רבים מחשובי הקהילה בכל הזמנים: ר' יהודה בן עטר, ר' אבנר הצרפתי, וכמובן סוליקה הקדושה, שסיפורה עורר השראה בקרב יהדות מרוקו, אבל גם בקרב יהודי אירופה והמגרב.

ארוחת ערב ולינה במלון בפאס.

 

יום 6 | רכסי האטלס התיכון והגבוה

לפנינו יום ארוך ויפה.
נעלה אל רכס האטלס התיכון וניסע דרומה לעבר עיירת הקייט איפראן (Ifran) שבהרי האטלס התיכון, בלב שמורת טבע של ארזים אטלנטיים וקופי מקק.
נמשיך על גבי האטלס התיכון דרך עיירות מקומיות אל העמקים המפרידים אותו מהאטלס הגבוה, ונעבור בין ערים וכפרים כמו אזרו (Azrou), עיר יהודית חשובה של איית מוסא (שבט משה), הנישאת על מצוק גבוה; ח'ניפרה (Khneifra) היא עיירה שנועדה להגן על ואדי אום רביע ועל צומת הדרכים, מן המישורים מדרום ומצפון ומהמדבר אל האוקיינוס, כאן גם מרכז שבט הזיָאן, ממנו גדלו מוזיקאים חשובים ומפורסמים; בקסבת תדלה (Qasba Tadla) ובבני מלל (Beni Mallal) – אזור גידול עצי פרי, ביניהם זיתים, ובעונת המסיק ולאחריה אפשר לראות את ייצר שמן הזית בשיאו, חלקם בבתי בד מסורתיים בכוח הבהמה או הפועל וחלקם מודרניים.

ארוחת ערב ולינה בבני מלל (Beni Mallal) או אפורר (Afourer).

 

יום 7 | מסע ג'יפים אל תוככי האטלס הגבוה

היום ניסע דרומה ונעלה אל האטלס הגבוה דרך יערות רחבי עלים ומחטניים, כפרים ברבריים ומרוקנים, שדות ומטעים, דירים ורפתות. ניסע בדרכי עפר מאתגרות לאורך יובלי האסיף-מלול אל הכפר אימלשיל (Imilchil) הבנוי בגובה 1,740 מטר על אחת מן הדרכים ההרריות העולות אל פסגת הרכס – הר טובקל (4,167 מ'). הכפר התפרסם בזכות פסטיבל הכלות השנתי.

ארוחת ערב ולינה במלון מקומי משפחתי (אך בסיסי) עם מקלחות משותפות.

 

יום 8 | מסע ג'יפים אל יובלי אסיף-מלול וקניון הדאדס

יום שטח אמיתי בו ניסע לאורך ובתוך נחלים זורמים, ונראה כיצד אפיק הנחל משתנה כל עונה ולאורך העונה עם השינוי במשטר הזרימה. נעבור בכפרים מנותקים, דלים ופשוטים.
הדרכים הקשות בהן ניסע מעידות על האזור המרוחק והמבודד והלא מתויר. נבקר בכפר אימלשיל (Imilchil) ולאחריו נמשיך לצומת הכפר אגודל (Agoudal) ואל מעבר טיזי-נ-חאנו (Tizi-n-Ouano) – קו פרשת המים של האטלס הגבוה. בירידה מהמעבר אל קניון הדאדס מחכה לנו ירידה מדהימה ביופייה עם תופעות גאולוגיות מיוחדות ומטריפות של צבעים וצורות.

קניון הדאדס הוא אחד הקניונים העמוקים הנוצרים בחלקו הדרומי-מזרחי של האטלס הגבוה, שנחיתתו חדה יחסית – מגובה 4,160 מ' לגובה של מאות מ' מעל פני הים. קניונים אלו הם עמוקים וצרים, עטורים מצוקים, והם תחילתם של נחלים משופעי מים, תוצאת הפשרת שלגים וגשמים; הם זורמים אל תוך הסהרה, והיוצרים את אותם פסים ירוקים ארוכים – נאות המדבר.

ארוחת ערב ולינה במלון בקניון נהר הדאדס (Gorges du Dades).

יום 9 | מסע ג'יפים אל נאת הדאדס (Gorges du Dades) ומדבר הסהרה (Sahara)

בבוקר נצא לטיול רגלי בחלק הקניון הזורם של הדאדס – קניון וולקני אדום, צר ונהדר. לאחר מכן נמשיך בנסיעת כביש-שטח מזרחה, לכיוון המדבר הגדול בעולם – הסהרה.

מדבר סהרה נמצא על קו המדבריות העולמי, אך יש סיבות נוספות למידבורו: הוא נמצא במרכזה של יבשת והמים המגיעים אליו מעטים, שכן באזורים שונים בשוליו חוסמים הרים את חזית העננים והלחות, והופכים אותו למדבר "בצל גשם".
בנאות המדבר, המוארכות מלאכותית באמצעות שיטות הובלת מים מתוחכמות, ישבו במהלך ההיסטוריה מוסלמים ויהודים "רוחניים" (מרבוטים) אשר הרחיקו עצמם מחומריות המרכזים העירוניים, והקדישו עצמם ללימוד ולעליה בדרגות הרוחניות והריפוי.

נמשיך בנסיעה אל דיונות החול ארג שבי (Erg Chebbi) והכפר מרזוגה (Merzuga) שלידו. ניסע אל גבעת המאובנים, בה נאספים וניכרים מאובנים מהיפים בעולם – אחד מן העיסוקים והפרנסות של הברברים המקומיים. לאחר מכן, ולפני השקיעה, נעלה אל דיונות ארג שבי היוצרות מעין "רכס" שאורכו 10 קילומטר וגובהו 180 מטר, והוא אחד המקומות היפים לצילום ולהתענגות על היופי והשקט – מלא משחקי אור וצל, שיפועים ונטיות חדים. כאן גם נהנה מן השקיעה.

ארוחת ערב ולינה במאהל ברברי מסודר בלב הדיונות.

יום 10 | מסע ג'יפים חוצה מדבר אל טאזארין (Tazzarine)

נקום מוקדם בבוקר כדי לעלות אל הדיונות וליהנות מזריחה יפהפיה על הדיונות – צבעי השחור יפנו מקומם לכחול, ולכתום עז, ולצהוב ויזרקו את בוהקם על הדיונות המתעוררות אט אט. חוויה מרשימה ובלתי נשכחת!
נאכל ארוחת בוקר ונצא ליום מאתגר (אולי היום המאתגר ביותר לג׳יפים) לאורך נתיב מירוצי הראלי פריז–דקר.
ניסע דרומה ומערבה בשטח דיונות, חמדות, צריר וערוצי נחלים שטוחים. נתמודד עם מעבריים חוליים ומכשולים אחרים כדי להגיע לכפרים קטנים שלהם אופי אפריקני ובהם מטעי דקלים. נשמע את הברברים השחורים מנגנים מוסיקה מקורית שהפכה להיות מוסיקת עולם.
נמשיך אל נווה מדבר גדול בו נבנתה העיירה טאזארין (Tazzarine).

ארוחת ערב ולינה במלון בטאזארין.

 

יום 11 | מסע ג'יפים ברכס מול האטלס – ג'בל סהרו (Jebel Sarhro) ודרך הקסבות

נתחיל את יומנו בטיול בג'בל סהרו (Jebel Sarhro) (חלק מרכס "מול האטלס") שהוא הרכס הדרומי משלושת רכסי האטלס.
רכס מול האטלס נמוך ושבור, פצוע מהתפרצויות געשיות ומעבודת המים החותרים דרכו. הקטע שגובהו 2,700 מ' מעל פני הים בו נטייל, הוא מרגש מבחינה נופית, שכן נחשפות כאן תופעות געשיות יפות, חלקן תוצרי תזוזות טקטוניות.
נעלה דרך קניון עדם בדרך ג'יפים נהדרת במהלכה נעבור בכפרים המעבדים כל חלקה אפשרית ונטייל ברגל. נחצה את מעבר ההרים טיזי-נ-טאזאזרט (Tizi-n-Tazazzert) וניסע מערבה לכיוון ווארזזאת (Ouarzazate) לאורך הנְאה הארוכה של הדרעע, מעין קו ירוק וארוך של בוסתנים וגנים, שדות ותעלות מים, זרוע בכפרים וקסבות; זו "דרך הקסבות" המפורסמת.
ככל שיאפשר לנו הזמן נבקר בקסבות ונראה איך גרים קהילות שלמות של בני תערובת – ברברים, מרוקנים לבנים ונגרואידים, שהובאו מסודן לשמש כעבדים ושפחות – חראטין. נכיר אותם ונשמע אותם מנגנים ומתופפים! נחצה אל העיירה ווארזזאת (Ouarzazate) לכיוון מקום הלינה שלנו בקסבה איית בין האדו (Ait Benhaddou).

ארוחת ערב ולינה במלון ליד איית בין האדו.

יום 12 | מסע ג'יפים לאטלס הגבוה בואכה העיר מרקש

נטפס בדרך עתיקה לעבר מרומי האטלס, בנוף מרהיב של כפרים עתיקים ונעזוב אט אט את האזור המדברי. נבקר בארמון של השושלת הגלאווית הפרו-צרפתית הנטוש בטלוואת (Telouet), הצופה על סביבותיו. נתחבר אל הכביש העולה למעבר הרים טיז-נ-טיצ'קה (Tizi-n-Tichka), נחצה את המעבר המפורסם ונאכל ארוחת צהריים. נמשיך ונרד אל המישורים האטלנטיים, אל העיר האדומה מרקש (Marakesh).
עם הגעתנו למרקש נחזיר את רכבי ה-4X4, נתמקם במלון ונצא לשוטט בכיכר ג'מע אל-פנע (Djemaa el Fna) – "כיכר אסופת האבודים", המשוגעת והקסומה, המביאה את רוחות המדבר והרוחות האנדלוסיות הקדומות על כישופיהן, נראה ונצלם את מרקידי הנחשים, מספרי הסיפורים, המרפאים העממיים, עוקרי השיניים, מוכרי המשחות והתרופות, להקות ותזמורות, שחקנים ולהטוטנים, וכמובן בתי הקפה והמסעדות השונות.

ארוחת ערב ולינה במלון במרקש.

יום 13 | אסווירה (es-Saouira) הפורטוגזית - הנמל החשוב של הדייגים

נפתח את הבוקר בביקור במפעל לייצור שמן הארגן, המנוהל זה דורות ע"י קואופרציה של נשים. המפעל ממוקם לצד חורשות של עצי ארגן, שפירותיהם זיתיים. בביקור נראה כיצד הופך הגלעין של הפרי לשמן, נטעם את השמן, והכי חשוב: נבין מיהן הנשים אשר מקדישות עצמן לתהליך הייצור תוך ויתור על החיים.
נמשיך בנסיעה לעיר אסווירה (es-Saouira): עיר לבנה הכלואה בחומה אדומה על שפת האוקיינוס

אסווירה נבנתה ע"י הפיניקיים כמושבת סחר קטנה לחופי אפריקה המערביים, ויובה ה-2 בנה במאה ה-1 לפני הספירה  מפעלים להפקת צבע ארגמן ומלח במקום. המילה 'מוגדול' בפיניקית היא מגדל או חומה. עם הפלישה הפורטוגזית במאה ה-15 המילה שובשה למוגדור. הפורטוגזים החלו לכרות את יערות הארגן ולשתול במקומם קני סוכר. השם מוגדור הוסב לאסווירה והעיר הפכה לנקודת המפגש בין השבטים הברבריים שיאדמה (הערביים) לבין שבטי הגנאווים הסודניים והעבדים השחורים ממרכז אפריקה. לכן אוכלוסייתה של אסווירה מגוונת ונחשבת לתוצר של ערבוב של שבטים עם המרוקנים ועם הפורטוגזים. 

אסווירה היא גם עיר נמל גדולה וחשובה. ניכנס לנמל הדייגים שלה ונראה את השלל היומי (ואולי גם נטעם). נמשיך לביקור בבית הקברות היהודי – אחד מבתי הקברות המרשימים במרוקו שמצבותיו נחצבו בכורכר ועוטרו. במקום קבור הצדיק רבי חיים פינטו, נצר למשפחת רבנים, חכמים וסופרים ידועה, ממגורשי ספרד, שבנה את בית הדין הראשון בעיר ובית כנסת וישיבה לצדו, ונודע כעילוי וכגאון, כמשורר ועושה מופתים ונסים. ביום פטירתו – כ"ו אלול תר"ה (1845) – נערכת כל שנה הילולה גדולה על קברו.
לקראת הערב נחזור למרקש.

הערב נסעד ארוחת ערב מסיימת וחגיגית ונלון במלון במרקש.

יום 14 | מרקש (Marrakesh) העיר האדומה והסוערת  - שדה התעופה

העיר מרקש (Marrakesh) החלה את דרכה כשוק ענק שבנה אבו באקר (מנהיג שבט הסאנהאג'ה ומייסד השושלת המורביטונית) שנועד למכור את הגודיס (goodies) אשר קנה או שדד מרחבי אפריקה. בן דודו, יוסף בן תישפין, החל לבנות במקום עיר וביטל את המחנה הארעי ואת השוק הגדול; תחת השושלת של אבו באקר ובן תישפין שולבו התרבות הברברית-מדברית עם התרבות האנדלוסית העירונית הנאורה, וכך הפכה מרקש למרכז מלומדים, אומנים ואמנים, יצרני טכסטיל ובורסקאים.
מרקש הינה עיר יוצאת דופן בשווקיה ובנוף האנושי והארכיטקטוני שלה. נטייל בין בתיה האדומים, במסגד הכותובייה (the Koutoibia) (המסגד הראשון שבנו המוואחידון), בשער אל-מנצור (Bab Mansour) – המכניס אל הקסבה ואל האזור בו התרכזו היהודים – שם ממוקמים גם ארמון אל בהייה (Palais el Bahia) וקברי 66 הסעידים (the Saadian Tombs).

ארמון אל בהייה היה ביתו של הוואזיר הגדול סי אחמד בן מוסא (בא חמד) שהיה במקורו עבד שחור ממרכז אפריקה; כשעלה לגדולה שירת את הסולטן מולאי אל חסן.
את הארמון בנה הוואזיר לאשתו האהובה בהייה, והוא נחשב לאחת מהיצירות האנדלוסיות היפות במרוקו.
גם בקברי הסעידים יש נגיעה אנדלוסית. בין השאר קבור כאן מולאי יזיד, "הנורא", ששלט 22 חודש בלבד ב-1789, וזכה לכינויו "בזכות" ההתנכלויות ביהודים ומעשי הזדון שלו.
מפליאה וצינית הכתובת שמעל קברו (וקברי הסמוכים לו), האומרת "בזכות מעשי השלום שעשו [הנפטרים] הם יזכו להיכנס אל הגנים הקדושים [גן העדן]".

נבקר גם בבריכת המנרה (Jardin Manara), המנקזת את המים המגיעים מהאטלס. בגן שסביבה  נהגו יהודי מרקש לחגוג את המימונה. נמשיך אל גני מג'ורל (Jardin Majorelle) שהוא גן טרופי קטן ומטריף השייך לאיב סן לורן. כמובן שנסייר בשוק הגדול ובג'מע אל פנה שלא נשבע מהשפע, הצבע והטעם!
לקראת הערב נצא לכיוון שדה התעופה, כדי לטוס בטיסה ישירה חזרה לארץ.

יום 15 | נחיתה בתל אביב