כשהתחלנו לחשוב על יציאה למסע שורשים
משפחתי לכפר הולדתי באתיופיה, הירהרתי
רבות ביני לבין עצמי: מה יעשה המסע הזה לילדיי? האם בכלל כדאי לקחת אותם לשם? האם
הביקור לא יכרסם בזהותם הישראלית? ובכלל, האם ירגישו זרים בארץ שבה נולדתי, כפי
שאני מרגיש לא אחת זר בארץ שבה הם נולדו?
את ההתלבטויות הללו תידלקה גם הטלטלה שעברנו בקיץ האחרון. ההפגנות שהתפוצצו ברעש גדול ברחובות העיר העלו בפעם
הראשונה באמת את הדיון הציבורי בנושא
זהותם וצבע עורם של אותם צעירים ישראלים-אתיופים, שרובם המכריע נולדו כאן - אבל
ממשיכים להרגיש כאילו הרגע ירדו מהמטוס
מאדיס.