אפריקה - שיטפונות עזים מסכמים עשור שראשיתו בתהליכי מידבור ובצורת

מאת: נדב לוי
25.9.2007

תמיד חששנו כי אפריקה לא תוכל להימלט משינויי האקלים בכדור הארץ לעולם ועד, אך השאלה מתי וכיצד היא תושפע מהתחממות האקלים לטווח הקצר נותרה פתוחה. תהייה זו נותרה נחלתנו גם לאחר פגיעתו לרעה של אפקט הקצה של הצונאמי מ-26 לדצמבר 2004, שהכה בדרום-מזרח אסיה, אך השפעתו לא פסחה על כמה מדינות במזרח אפריקה. השאלה הגדולה היתה האם התחזיות הפסימיות בנדון תתגשמנה יום אחד? והנה, גשמים עזים ושיטפונות, תולדה של קיץ לח וגשום במזרח מרכזה של אפריקה, מראים את כוחם באחרונה. למשל, בעקבות שיטפונות עזים בצפון-אוגנדה, נותקו עיירות וערים במדינה, ולמעלה ממיליון בני-אדם נאלצו לנטוש את בתיהם בלא פחות מכ-20 מדינות ביבשת. 

חציית גשר המקשר בין Lira, Pader & Kitgum, לאחר שהוצף בגשמים העזים בצפון אוגנדה. גשמים עזים הציפו שטחים נרחבים במזרח ובמערב אפריקה, כשהם מציפים בתים ובתי-ספר, מניסים את חיות משקו המבויית של האדם ומאות אלפים של בני-אנוש מאזורי מגוריהם . [MESINA / EPA, TIME) 

מאז חודש יוני 2007, סובלות המדינות אוגנדה, סודאן, אתיופיה וקניה זמרח ובמזרח-מרכזה של היבשת מגשמים עזים מן הממוצע, ומאות אלפי בני-אדם נטשו את בתיהם-בקתותיהם. במערב-אפריקה, דווחו השיטפונות העזים ביותר מזה שנים, וכ-300,000 בני-אנוש וראשי בקר ברחו מהשיטפונות הצבעוניים, תולדה של השפעת הקרקע האופיינית לאזור שמאפיין את צפון-גאנה שבמערב אפריקה. המטאורולוגים עדיין טוענים כי שיאם של הגשמים עודם לפנינו. כעת משערים כי חודש אוקטובר הקרוב יהיה החודש הגרוע ביותר בעונת הגשמים הממשמשת ובאה בסתיו הקרוב שלנו, עונת הגשמים הקצרה במזרח-אפריקה..

"האקלים הוא מה שהקלימאטולוגים" (חוקרי האקלים) חוזים, והוא מתרחש מהר יותר מהמצופה", אמרה גרייס אקומו (Akumu), המנהלת בפועל את רשת חקר האקלים בקניה. "אנו המומים", ציינה לנוכח האפשרות כי היבשת הדוויה תחווה גם שינויי אקלים המעידים על התחממות מדאיגה של האקלים המביא בצדו שיטפונות סוחפים או יובש מתמשך. לדבריה, האקלים הבוגדני והבלתי-חזוי יוביל לפגיעה במקורות מזון ועלול להשמיד מהיבולים. כתוצאה מכל אלה, באפריקה חוזים מחסור חמור יותר במזון ובמי-שתייה, כבר לקראת שלהי המאה ה-21. מדענים מה-IPPC (הפאנל הבינממשלתי לחקר שינויי האקלים) הזהירו בראשית המחצית השניה של ספטמבר 2007 כי השפעת התחממות האקלים באפריקה מורגשת כבר בימים אלה. בדיווחים האחרונים חוזים כבר עתה כי מדובר בעלייה משוערת של 2.5 מעלות צלזיוס ביבשת עד שנת 2030. 

העונות המתקצרות בגלל פגיעת הגשמים מוקדם יותר, והרס יבולים בגלל שיטפונות, לא נחזו על-ידי החקלאים. בכמה מדינות הצטמצמה החקלאות כבר עתה בכ-50%, ובאפריקה התת-סהרית הצטמקו אוכלוסיות חיות הבר בכמה פארקים לאומיים בשיעור שבין 25% לכ-40%, כך שיש ביניהן שסכנת הכחדה אורבת לפתחם. יתרה מזאת, גופי המים העיקריים של היבשת, לרבות נהר הנילוס, עלולים לחוות בעצמם את השיטפונות הגואים, שעלולים להחמיר את הבעיה גם בחופי הים לנוכח סכנת התחממות מי הים ועליית פני הים. 

"אפריקה היא יבשת פגיעה לנוכח סיכוני שינויי האקלים" אמר מומחה לשינויי אקלים מאוגנדה ששמו ג'יימס מאגייזי-אקיקי(Magezi-Akiiki) , "התאמת תושביה של היבשת לשינויי האקלים חשובה יותר מכל". לדבריו, "בתגובה לגידול הניכר בעוצמת השיטפונות ושכיחותם, החליטה כבר ממשלת אוגנדה לשקול אם אכן ההתחממות הגלובלית של האקלים, היא האחראית הישירה על הגדלת כמות המשקעים, ומתכננים שם לבצע בעתיד פרוייקטים לשדרוג התשתית הלאומית. האירוניה היא, שאפריקה מייצרת פחות פחמן מאשר ביבשות אחרות, ומדענים, ועמם נשיא אוגנדה יורי מוסוויני,(Yoweri Museveni) אינם מהססים להאשים מדינות מפותחות ומתועשות ביבשות אחרות בהשלכות השליליות של העולם שהמדינות המפותחות בו, האיצו במו ידיהן ובפעילותן הבלתי-אחראית מבחינה גלובלית, את ההשפעות הרעות על היבשת. קבלת ישראל למועדון 16 המדינות המפותחות, לאחרונה, יש בה כדי לצרף גם אותנו לאלה המשפיעים רע על האקלים בעולם. 

אירוניה נוספת היא שמדינות אפריקה אינן יכולות לעשות הרבה, אלא אם מדינות אחרות תפחתנה את השימוש בגזים הנדיפים, מטרה מוצהרת זה שנים רבות, רק משום שלא מצאו דרך אחרת או מודל טוב יותר להתמודד עם שינויי האקלים שנגרמים בעולם. ובינתיים, שיטפונות ענק, שנות בצורת קשות, הגברת סכנת המחלות דוגמת הכולרה, המלריה וטיפוס המעיים (טִיפוֹאִיד), שלא לדבר על אבולה או איידס, מוסיפים לאיים על אזרחי היבשת וחיות הבר שבה. מבלי לסייע לארצות אפריקה העניות מצד המדינות העשירות, כדי לשפץ ולבנות בתי-ספר, לסלול כבישים ראויים, ולבנות בתי-חולים, לא תוכל יבשת אפריקה לעמוד בכבוד בבעיות שהעולם המפותח מנחיל לה במודע ובלא-מודע. 

באחרונה, מאמצע ספטמבר השנה, ניצב העולם לנוכח יותר ויותר אזהרות על הפשרה מוגברת של קרחונים או הצטמקות המגוון הביולוגי, כשהדיווח על הפגיעה הגדולה באוכלוסיות גורילת השפלה המערבית, הוא מהבולטים בתיאור תמונת המצב הנוכחית. זו מצביעה כבר עתה על תוספת של 188 מינים של בעלי-חיים וצמחים ברשימה האדומה המעודכנת של ה-IUCN לשנת 2007, הנכללים ברשימת המינים המאויימים בסכנת הכחדה עד סכנת הכחדה מוחשית, ולא היו במעמד זה רק לפני שנה. לא תמיד אנו ערים די הצורך לאזהרות המדענים, אך נדמה כי הקרקע נשמטת מאתנו, וגם באפריקה ולא רק בצפון או בדרום הרחוקים. לא רק הדב הלבן מאויים בצפון הרחוק, אלא גם גורילת השפלה המערבית באפריקה, ולא רק שסכנת ההוריקנים גלי החום הקיצוני, כמויות המשקעים הדרסטיים, ועונות הבצורת המתמשכות, מאיימים על הפלנטה ביתר-שאת, ועל אפריקה בפרט דוגמת אירועי השיטפונות האחרונים. בדרך-כלל עושים המדענים חישובים ממוחשבים ובונים מודלים מתימטיים מורכבים החוזים את המצב המחמיר כמה עשרות שנים קדימה, נאמר ב-2050 או 2100. אף פעם איננו יכולים שלא להתרשם כי מגמות החיזוי אינן ורודות בלשון המעטה. אחת התחזיות השחורות האחרונות היא כי ב-2085 יסבלו כמיליארד בני-אדם בעולם מקדחת הדנג שפורצת ועולה לגדולה מפעם לפעם בגלל העלייה המשוערת בטמפרטורות והגידול הצפוי בכמויות המשקעים. זיהום סביבתי גובר ומחלות זיהומיות מתפשטות עלולים לפגוע בעולם ביתר שאת. אין ספק כי האדם צריך להירתם, וכבר עתה, לשינוי התנהגותו בעולם. 

רקע קודם 

לחצי בני-אנוש על קרקעות, "חגורות ירוקות", הצטמצמות יערות בהרים גבוהים באפריקה ופתרונות חיוביים מקומיים לבעיה.

נהוג היה לחשוב עד לאחרונה על מחשבות קודרות שבין השאר הובילו למידבור גלובלי (או בקניה לבדה) שמנסים להתמודד עמו בעיקר לנוכח לחצי האוכלוסייה האנושית על קרקעות, בגין רעיית-יתר של חיות מישקו של האדם ואירוזיה מוגברת. ממחקרים והשערות של אירגונים שונים עולה כי "רעיית יתר" ושימושי קרקע אחרים הם הגורמים העיקריים לתחושה הלא נוחה שמדבריות העולם נמצאים בתהליך מתמיד ובלתי הפיך של התפשטות. לשם כך יש צורך במאמצי 'שינטוע' עצים מחדש באזורים שלחצי הגידול האנושים בהם דוגמת מידרונות הר קניה, מאיצים את חיסולן של החגורות התחתונות של יערות הגשם ההרריים והנרחבים של ההר, שדומה להם ניתן היה בשעתו לראות בעצים המתים בתערוכת "עצים ללא צל" שהפיק והציג יצחק הרפז מקיבוץ מעגן-מיכאל. 

מחקרים אחריםשנערכו במדינות אפריקניות הידועות בגידול האוכלוסין המהיר שלהן דוגמת ניגריה וקניה הראו שלא כך הדבר. למרות גידול האוכלוסייה המהיר אצלן הן מגינות על עצים מפני כריתה ושומרות על המים שלהן. כך הן מקטינות את נזקי האירוזיה של קרקעותיהן. דוגמה אחת כזו בקניה היא מחוז מאצ'אקוס(Machakos) , במערב קניה. כמות הגשמים הממוצעת מסתכמת בו בפחות מ-25 מילימטרים בשנה, אך למרות זאת גדל מספר בני האדם באזור מ-כ240,000 נפש ב-1932 לכ-1.4 מיליון ב-1989 ובממוצע כ-3% בשנה. אנשי מאצ'אקוס מקבוצת הוואקאמבה (Akamba) המצטיינים בידע שלהם אודות צמחי-מרפא, משתייכים לאחת מאוכלוסיות בני האנוש המשגשגות ביותר בקניה. הווקאמבה לא גילו באדמתם נפט או מתכת יקרה, לא הקימו תעשייה מהפכנית כלשהי ולא עסקו בפיתוח סביבתי מואץ. הם בסך הכל הגבירו את השימוש באדמותיהם לצורכי חקלאות וחוואות והסתייעו ביבולים כמקור מזון ולבוש לבניהם למרות גידול האוכלוסייה הניכר והגדרת שטחיהם ב-1930 כ"אדמות רעות". בכל מקום כרתו אז עצים להסקה, והגשמים סחפו עימם את הקרקעות. רשויות המימשל הבריטי דאז העריכו עוד בשנת 1937 שכ-75% מהקרקעות עברו אירוזיה חזקה. כעת אירע מהפך של ממש בתפיסת תושבי האזור. הם הבינו שיש לנטוע עצים מחדש כדי לעצור את סחיפת הקרקעות. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נמצא כי האירוזיה בשטחי הנטיעות הוקטנה בשליש בהשוואה לאזורי המרעה הגובלים בהן. בשנת 1990 נמנו בשטחם יותר עצים מאשר ב1930-, ונראה כי שמירת הטבע באזור השתפרה. בשל הגידול האנושי המהיר נסללו יותר דרכים כדי לשפר את הובלת היבולים לשווקים, החלו בנטיעת פרדסים ומטעי פאפאיה והגדילו את שטחי הכותנה ומטעי הקפה. בשל כל אלה גדלה ההכנסה עשרת מונים בהשוואה ל1930- למרות שצפיפות האוכלוסייה שהייתה כ-60 בני-אדם בלבד לקילומטר רבוע אחד בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 גדלה לכ-400 בני-אדם לקילומטר רבוע אחד בתחילת שנות ה-90 של המאה ה20-, והדבר לא השפיע לרעה על רווחת התושבים. להיפך. 

נטיעות עצים 

במדינות שונות ברחבי העולם, מצטייר הרושם, כי תופעת המידבור ושנות הבצורת הממושכות פוגעים קשות בשטחן. הוצאו צווים ממשלתיים מחייבים שהטילו על אזרחים לנטוע עצים מדי שנה. בקניה נוהל פרוייקט כזה על-ידי סופיה קיארי שכונתה 'קצינת המבצעים' של ה-Bellerive Foundation. הפרוייקט עליו היא אחראית היה נטיעת עצים על-ידי ילדי בית ספר. עד 1992 ניטעו במסגרתו כ-2.5 מיליון עצים. על כל אחד מהילדים הוטל לדאוג להתפתחותו של העץ שלו עד לגיל שבו אין העץ זקוק עוד להשקייה. זני העצים הניטעים פותחו בקניה עצמה, והם צורכים מעט מאוד מים. עיקר הנטיעות, כך התברר, היו זנים עמידים של אבוקדו ומנגו. 

אפריקה הסהרית למחצה בתחתית הסולם 

ביבשת אפריקה קיימים שפע של אזורי-מחיה צחיחים שבהם יורדים בין 100 ל-500 מילימטרים גשם/שנה או צחיחים למחצה שבהם מסתכמת כמות המשקעים השנתית עד 1,000 מילימטרים גשם/שנה. באזורים אלה נכללים אזור הסאהל, סודן ומזרח ומערב אפריקה, שטחי חוות, סוואנות יובשניות מיוערות ורמות גבוהות כאחד. תקופות שחונות שכיחות באזורים אלה, ולעיתים מזומנות הן הופכות מאזורים מדבריים למחצה למישורי עשב ואזורים יובשניים יותר שבהם פוחתת כמות המשקעים בשנים מסויימות בכמחצית. משערים כי השפעות האקלים, הרעייה והחקלאות בשני האזורים הללו באפריקה מתמשכים מזה כ-4,000 שנים ברציפות, וכי בני-אנוש מצפון מזרח אפריקה נדדו דרומה לאזור הסאהל ולמזרח היבשת בשל תקופות בצורת ממושכות במדבר הסהרה. כיום, בהתאם לעליה בכמות המשקעים השנתית באזורים אלה ניתן למצוא את כל מגוון השימוש האפשרי בקרקעות על-ידי בני אנוש מרעייה מזדמנת בשטחים הצחיחים ביותר ועד לחקלאות מודרנית, אך השימוש בקרקעות הינו דינמי ומשתנה כל העת. בשל המידבור אין ממליצים לשלב גידול של חיות מישקו של האדם עם חקלאות בשל הלחצים הסביבתיים על הקרקע. 

בעיות המידבור הגובר החריפו בשנים האחרונות בעיקר ביבשת אפריקה שכונתה "העולם השלישי של העולם השלישי". שלל הבעיות מצטבר בסכסוכים אתניים בצד שבירת מוסכמות חברתיות, בגידול מהיר באוכלוסיה בצד רעב גובר, בצמצום במקורות מחיה בצד גידול באוכלוסיות העירוניות, ובבעיות פליטים בצד מידבור מדאיג באפריקה התת-סהרית לבדה. למעלה מחצי מיליארד בני-אדם חיים במדינות הללו, וכאילו לא די בכל אלה, יש בהן את השפל הכלכלי הנמוך ביותר בעולם. במדינות הללו לכ37%- בלבד מהאוכלוסיות יש מי-שתיה ורק רופא אחד לכ-24,500 בני-אדם. גידול האוכלוסין השנתי בשיעור 3.2% הינו גבוה יותר מאמריקה הלטינית (2.1%) ואסיה (1.8%). למרות זאת, באזורים נרחבים באפריקה מתקבצים בני אנוש אל "הבארות המזמרות" עם עדריהם וחגים סביבן תוך כדי שירה. במערב ניג'ר לקראת תום עונת היובש האדמה עירומה בשל חשיפה לרעיית-יתר ולאו דווקא בשל מידבור, אך היא נותרת כך כ8- עד 9 חודשים בשל העדר גשם. במערב-אפריקה באזורים של 500 עד 600 מילימטרים גשם בשנה מעבדים את הקרקעות באינטינסיביות ובעזרת קבוצות הרועים מאיצים את חשיפת הקרקע לאחר איסוף היבול. בצפון קניה שבמזרח-אפריקה בני הנגיסוניוקה-הטורקנה (Ngisoyoka-Turkana) חיים באזורים דומים בכמות המשקעים השנתית, אך אדמתם יובשנית יותר. קבוצות הרועים באזור שוכנות באזורים שכמות המשקעים בהם זהה לזו שבמערב-אפריקה שבה חיים חקלאים, אך שטחי החקלאות במזרח היבשת הינם נדירים בשל היעדר מים, והעצים מתים חופשית, ולעדרי העזים אין תחת מה להסתתר בשעות החום הקשות. 

סיכומים מעציבים, הרעב הגובר, העצים השדודים והקשר לחקר האדם הקדמון 

מאז אביב 1992 פקדו תקופות בצורת ממושכות ויובש מתמשך את מזרח-אפריקה ודרומה ברוב המדינות ממצרים וסומליה בצפון, דרך טנזניה, קניה ומלאווי במרכז ועד לזמביה, זימבאבווה, דרום אפריקה, מוזמביק, אנגולה, נמיביה ובוצואנה בדרום היבשת, והדבר קורה לסירוגין למעט סתו אחד שבו הגיעה תופעת האל-ניניו אפילו לחופי מזרח אפריקה (וטנזניה וקניה בפרט). כ-70 מיליון איש לפחות מתוך אוכלוסיה של כ-250 מיליון סבלו במדינות אלו בלבד מתת-תזונה, מחלות ורעב כבד. בזימבאבווה נמצא קשר בין תופעות האל-ניניו והפחת ביבולים ובגשמים. הבעיה אף הוחרפה לאחר שמחסני התבואה של דרום אפריקה בטרנסוואל נפגעו בשל הבצורת המתמשכת. אחת ההמלצות הנוכחיות היתה לעבור מגידולים עתירי מים דוגמת הכותנה לגידולים מתאימים ליובש דוגמת הסורגום, הדוחן, ובישראל אף עברו לחוחובה ולחמניות. סוכנות הסיוע הבינלאומית למזון וחקלאות באו"ם, אירגון תוכנית המזון העולמית, הבנק העולמי וסוכנויות סיוע אחרות למדינות מתפתחות העריכו שהיה צורך לשגר למדינות הנפגעות סיוע דחוף של כ-1 מיליון טון גרעינים בעלות משוערת של כ-11 מיליארד $ שדרושים למשך כשנה אחת (מעודכן במאי 1993). גם אם ניסו לגייס את הכמות המדהימה הזו היו בעיות לוגיסטיות קשות לפיתרון לאור הניסיון המורכב לטפל בבעיות דומות בצפונה של אפריקה במדינות כמו סומליה, אתיופיה וסודן. בהארארה, בירת מדינת זימבאבווה (רודזיה לשעבר), הגיעו דיווחים כי חוואים רבים בטרנסוואל לא הצליחו לקיים את עצמם ואת פועליהם. כמיליון איש בדרום-אפריקה (מתוך כ-5; כ-20%) הסתכנו בחרפת רעב. מגמה דומה הועלתה גם לגבי זימבאבווה שעד לא מכבר עוד ייצאה כמויות ענק של גרעיני תבואה לשכנותיה. בזימבאבווה נותרו הערים מוטאר (Mutare; כ-125,000 תושבים) בגבול עם מוזמביק, ובולאוויו (Bulawayo; כ-1,000,000 תושבים) בדרום המדינה כמעט ללא מים ובסכנת התייבשות כללית. טענו כי לעיר מוטאר נותרו כ-6 שבועות של מים. בעיר בולאוויו נסגרו בתי הספר ומפעלי תעשיה. למרות שדרום-אפריקה יכולה היתה לשלם עבור כ-4.5 מיליון טון של גרעיני תבואה שהיתה זקוקה להם, בעיקר להזנת בקר ובע"ח אחרים ממישקו של האדם, הרי ששאר המדינות לא יכלו אף לשלם. עובדות אלו עשויות היו לפגוע גם ביציבות הפוליטית הרעועה במדינות השסועות והמפולגות כאנגולה, מוזמביק ודרום-אפריקה. בזימבאבווה טענו כנגד ממשלתו של רוברט מוגבה (Mugabes) שתושביו הרעבים כועסים. קבלת המזון ופתרון לוגיסטי סביר להעברתו נראו כמעט בלתי אפשריים. כמויות המים בנהר הלימפופו שמפריד בין דרום-אפריקה וזימבאבווה פחתו בצורה ניכרת וחלקו נעלם תחת אדמת יובש 'חרוכה'. גם שאר האגמימים הקטנטנים נעלמו. בעלי חיים, דוגמת היפופוטמים, מתו בהיעדר מים, מבלי שהוצגו אומדנים. בכמה אתרים החלו מקומיים להתפלל לגשם באינטינסיביות, כי המצב נראה בכי רע, והתושבים החלו לאכול מקרקעית קווי אפיק של נהרות או לחפש מזון בתילי טרמיטים או קיני נמלים בשיטת "השימוש בכלים" (Tool-use) המשמשת שימפנזים. הדבר מעיד ככל הנראה על תחילת השימוש בכלים על ידי האדם הקדמון. אגם טורקנה (Turkana) בצפון קניה הוא אחד מהאתרים המפורסמים ביותר שבהם התגלו בשנים האחרונות טיפוסי אדם קדמון שלא ידענו כמותם עד לאחרונה דוגמת "איש האגם" (Australopithecus anamensis) - בשפת בני הטורקנה - החיים באזור. אלה אולי עשו את אותו המעבר ההתיישבותי המאוחר יותר בהרבה שהיה נחוץ לבני ההדזאבה בטנזניה או בני האלמולו שהתנחלו בקרבת אתריו של "אנשי האגם" ואולי נוהגים בדיוק כמותם. ברצועת סמבורו (Samburu), ובעיקר בתחומי פארק השמורה בצפון-קניה שבמזרח אפריקה התייבש נהר האווסי-ניירו (הנהר האדום) מאז 1989, ב-1994-1992, ובשנת 2000 שוב ושוב. זהו אזור גיאוגרפי של כ-350 מ"מ גשם בשנה היורדים בעיקר ב-2 עונות גשם קצרות ביותר של כחודש ימים (בנובמבר ואפריל). האזור יבש ביותר במרבית ימות השנה ונראה כמדבר אמיתי למרות הצומח העשיר הגדל בו ושפע בעלי החיים השוכנים בו. בתקופות יובש ממושכות ובבצורת קשה, התנינים מתחפרים בו מתחת לפני הקרקע בנהר המתייבש, אך עדרי זברות הגרנט, צבאי התומסון והבופלו השוהים בשולי השמורה נודדים ממנה או מתים בצמא וברעב, ועמם מידלדל המזון הזמין, המידבור מתפרץ קדימה, העצים נופלים שדודים והתושבים הנומדיים אינם יודעים את נפשם...