קניה והמחלוקת על אופן שימור חיות הבר בהשוואה לטנזניה

כתב: נדב לוי

מרץ 25, 2007

30 שנים הן תקופה ארוכה בהיסטוריה המתועדת של בעלי-חיים באפריקה, ובעיקר, כך עולה מדיווחים חדשים ומאכזבים משהו, בקניה שבמזרח-אפריקה, אולי אחת המדינות החשובות בעולם בענייני שימור סביבה ושמירת טבע. כיצד אפשר לשער כך? מתברר כי מאז 1977, קניה איבדה בין ל-60% עד 70% מבעלי החיים הגדולים ששוכנים בה. מזה שנים רבות אנו נוסעים באפריקה בעיקר לקניה, ורק בשנים האחרונות עלתה טנזניה, המתחרה העיקרית של קניה על מפת תיירות הטבע המזרח-אפריקנית על המפה, וגוזלת מקניהף למשל, תיירים ישראליים רבים שהיו מגיעים אליה, או מתכוונים להגיע אליה בעונות המתאימות אם אכן היתה קניה מבטיחה להם את מה שחזינו בעבר בקלות. זה לא אומר עדיין כי קניה יורדת ממפת התיירות שלנו, משום שלעתים נדמה כי קל יותר לראות בה חיות-בר בפעילותן הטבעית והספונטנית בהשוואה לטנזניה. כששואלים אותנו תדיר להיכן כדאי לנסוע, לקניה או טנזניה, תמיד יש לנו תשובות מתאימות המניחות את דעתם של השואלים, ולא בכדי. לשתי המדינות יש הרבה מה להציע, וכל מה שעל המטייל לבחור, הוא את העונה המתאימה לו לביקור, ואנו כבר נעלה בפניו את העיתוי המתאים לביקור בכל אחת מהן. המידע על כך ברור למדי, מוכח לצערנו, מאחר ו-1977 מסתמנת כשנה שבה יחידת התיעוד מטעם ה-KREMU (Kenya Rangeland Ecological Monitoring Unit) החלה לעקוב וללקט מידע ונתונים על מספרם, פיזורם ותפוצתם של בעלי-חיים מבוייתים ממשקו של האדם וחיות-בר בקניה בכחצי מיליון קמ"ר של אזורי הבר היבשתיים המדבריים והמדבריים למחצה של המדינה. רק לפני כ-10 שנים, באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20, התברר מעל לכל ספק כי חיות-בר רבות בקניה נמצאות בצרה צרורה. צוואר הבקבוק שהסתמן היו הערכות כי קיים פחת גובר והולך בשכיחות חיות-בר אחדות, אף כי טרם הוכח באותם ימים כי זוהי אמנם היתה תמונת המצב.

1977 היא שנת מפתח להבנת תמונת המצב הגרועה מסיבה נוספת: זו היתה שנה שבה אסרו בקניה את הציד הספורטיבי של חיות הבר, וגם מנעו בחוק את גידולן של חיות-בר למאכל לצורכי פרנסה בחוות שמיועדות לשם כך. אף פעם לא היה ברור לי אם מלאי חיות הבר למאכל שהוגש במסעדות ספציפיות הגיע בדרך לא חוקית ממדינות שכנות כמו טנזניה או מהעלמת עין של שילטונות החוק בקניה עצמה, שלא העזו להתעמת יתר על המדה עם מפרי חוק בקניה עצמה, וזאת, משום שתמיד ראינו שם גידול חיות-בר בחוות מגודרות

פוליטיקאים רבים בקניה, מודעים זה שנים רבות לתמונת המצב הזו, ולשני ההיבטים שציינתי לעיל, ועיקר מאמציהם בשנים האחרונות מיועדים לשפר את מצבם הפיננסי של בעלי החוות הללו, ולאפשר להם בחוק לצבור רווחים מהמצב, ובעיקר לנוכח העדר אכיפה מספק במדינות אחרות ביבשת. ייתכן וד"ר ריצ'רד ליקי (Leakey), היה מבחינה זו מעין בלם [מיותר הפעם לצערנו] שהותיר בסופו של דבר את קניה מאחור, והפחית ממעמדה הבינלאומי בעיני התיירים העשירים שביכרו להגיע לדרום-אפריקה ולטנזניה, ואלו רק שתי מדינות המשמשות כאן להשוואה.

בשלב זה, המאמצים להחיל מחדש את החוק המאפשר לגדל בעלי-חיים למאכל או להשתמש בקניה במעלותיו של הציד הספורטיבי כמו בטנזניה, מעניין ומעסיק מאוד ארגונים ירוקים ובלתי-ממשלתיים הפועלים במרץ לעיכוב ההחלטה, נובע מכך שהם ממומנים היטב ובעלי עוצמה, אך מדוע הם מפנים את כל מירצם לעכב את שינוי ההחלטות הללו בקניה, ולא עושים דבר למניעת המשך המצב בדרום-אפריקה או טנזניה שבה שימור הטבע אינו פחות תקיף מאשר בקניה? נראה לי אישית, כי המאמצים של הקבוצות הירוקות הללו ייכשלו, אך עוד חזון למועד. מצטרך להתאזר בסבלנות ולחכות לראות להיכן תישוב הרוח.

ואולם, יש לזכור היבטים נוספים בשימור הסביבה והחי בקניה לעומת טנזניה. נראה כי זה קשור לשליטתה הקולוניאלית של בריטניה על קניה, שאז היא התערבה הרבה בשינויים בקניה כמנהגה בכל הארצות שבהן היתה מעצמה קולוניאלית. להשוואה, הגרמנים ששלטו בטנזניה, לא הרבו לשנות בה כמו האנגלים בקניה. באחרונה פורסם מחקר חשוב המעיד כי האירוזיה בקניה גדולה ביותר, וכי אמנם, הרס בתי-גידול וציד לא חוקי בקניה גברו לאים-שיעור על המצב בטנזניה, שם הותר הציד. אכן פרדוקסים שקשה להשלים עמם או להבינם.

ישנם הסבורים כי המצב הכלכלי המשתנה לרעה בקניה לעומת טנזניה, נובע מהסתמכותן של שתיהן בצורה שונה על חקלאות. בעוד שבקניה ביססו יותר את ההכנסות על רעייה של בקר, בטנזניה יש יותר עבודת אדמה וייצור יבולים מהשטחים החקלאיים. בקניה מסתמכים יותר על חוות גידול בקר וכדומה, בעוד שבטנזניה יותר על ציד ספורטיבי מוכר בחוק, וכאמור לעיל, על גידולים חקלאיים.

בשלב זה קיימת התנגדות גורפת בקניה על המגמה להתיר לבעלי-חוות וקרקעות לגרוף רווחיםפ מחיות הבר. קרטלים של תומכי התיירות (האקולוגית) בטוחים כי רוב ההכנסות מועברות לשירותים בצד תעשיית התיירות המתפתחת או דורכת במקום, תלוי בנקודת המבט. לדתעם, יש להעביר את מוקדי התיירות לכ-450,000 קמ"ר של שטחי שמורות-פרטיות ואזורים מוגנים באופן פרטי, שהתיירים אינם מגיעים אליהם. בעצם, זוהי המגמה שניסה ד"ר דיוויד ווסטרן לקדם בפארק אמבוסלי עם המאסאים [וראו בהמשך ברקע קודם].

ואולם, אם קניה מעוניינת בהגדלת עדרי חיות הבר בשטחה מחוץ לאזורים המוגנים, ובצורה מובהקת, יהיה עליה להבטיח כי בעלי הקרקעות הללו, יזכו להרוויח מחיות הבר שבשטחיהם באופן כזה שיאפשר להם להתחרות עם הרווחים המושגים מחקלאות או מגידול חיות-משקו של האדם. לשם כך, יהיה על המדינה להקצות עוד משאבים לבניית לודג'ים קטנים חדשים באזורים המוגנים הפרטיים שיהיו אבן-שואבת לתיירים שיסכימו לבקר בהם ולא בשמורות המוכרזות והמוכרות מקדמת-דנא. ואולם, הגדלת מספר המבקרים באזורים החדשים, שחלקם ודאי פראיים יותר, לפעמים, עלולה להוריד מקרנן של שמורות הטבע המובילות. לכל אלה טרם נעשתה עבודת השוואה מתאימה המבהירה אם קניה יכולה להגדיל את מספר המבקרים בה לאור השינויים המוצעים, ולהתחרות טוב יותר עם טנזניה.

בינתיים הוצעו כבר כמה דרכים כיצד ליישם כל זאת בפועל, כדלקמן: הוצע להקצות משאבים מיד לבעלי הקרקעות הפרטיות, כדי להגדיל את הכנסותיהם מתיירות על חשבון החקלאות שממילא קורסת, הגם ששיעור הגידול של האוכלוסייה מחייב להאכיל יותר פיות רעבים ולייצר עוד מזון. כמו כן, הוצע להגדיל מיד את מספר האזורים המוגנים שאליהם מגיעים תיירים כדי לגוון עבורם את אתרי הביקור בקניה, ולהקצות תשלומים הכרחיים לבעלי החוות שצפיפות מוגברת של חיו תבר בשטחיהם המגודרים עלולה להפר את שלוות חיות משקם המבוייתות, ולפצות אותם על כל קטל של חיות-משקם על-ידי חיות הבר. זה כבר מתבצע יפה באזור לאקיפיה(Lakipia) לא הרחק מהר קניה, הנחשב עתה לאחד האזורים הנחקרים ביותר בקניה, והנעשים פופולריים ביותר לתיירים המגיעים לאזור.

מתחייבים אפוא עתה בקניה, לכל הפחות, בהשוואה לטנזניה, שני שינויים חוקתיים בסיסיים, כדלקמן: השינוי הראשון, חוקרי ותומכי חיות הבר זקוקים לתומכי מתן הזכויות לחיות הבר, ואפילו זכויות בעלות על חיות הבר, כך שיינתנו בחוק מצדה של המדינה לבעלי הקרקעות, כך שהם יוכלו לטפל בחיות הבר כ כמִצְרָךְ, מוּצָר שניתן לשווק אותו, ולזכות בהכנסות מתאימות בדומה לתמונת המצב במדינות אפריקאיות אחרות. (להלן).

שנית, יש להטיל הַגְבָּלָה על ההכנסות הצפויות, המתקבלות מיכולות החוואים לזכות באישורים גורפים לגדל בעלי-חיים בשטחים מוכרים, ולמכור את חיות הבר למאכל, לבצע "ויסות מבוקר" (Culling) של אוכלוסיות שנדמה כי הן גדלות ומתרבות בקצב מהיר ומדאיג, משום שכל אלה עלול לבוא בחשבון בגלל משאבים הנלקחים מחיות-בר נדירות יותר שהוסכם כי ראוי לשמור עליהן יותר, להימנע משיווק חיות בר שמשלמים על לכידתן או הריגתן במתן אישורים לציד ספורטיבי (ידוע ומוכר מאוד בדרום-אפריקה ובטנזניה, הנחשבות למדינות המובילות בנושא ביבשת). לאחרונה, אמנם דווח בספרות המדעית כי הכנסותיה של דרום-אפריקה, למשל משיווק תיירות הציד הספורטיבי מגיעה לכ-100 מיליון דולר/שנה, וכי רמת הכנסות של טנזניה כבר מסתכמת בקרוב ל-30 מיליון דולר/שנה. לקניה, מאידך-גיסא, אין כל רווחים מציד ספורטיבי לפי אותה רשימה, המתעדת בעיקר את גובה ההכנסות של מדינות דרום יבשת אפריקה הנהנות מהכנסות כתוצאה מהיתרים לציד הספורטיבי.

המאמצים הראשונים לקדם את מצב שימור הטבע הזמינים בקניה החל ביוזמת חברי פרלמנט קנייאתים שהובא לידיעתם מיע חשוב על המצב המחמיר. הם קידמו עוד בדצמבר 2004 את המצב במה שכונה ה-KWA) Kenya's Wildlife ACT). בין שאר הדברים, פעולתם אפשרה לבעלי קרקעות להשתתף ביתר קלות בפעילות השימור של "מחלקת שמירת הטבע בקניה", ה-KWS)Kenya Wildlife Service), ופעילותם המזורזת בנדון עברה את כל תהליכי החקיקה הדרושים בפרלמנט, אף כי באחרונה הופתענו לראות כי נשיא קניה הנוכחי סירב לחתום על החוקים ולעגנם בחוקה הקנייאטית כמתבקש. כעת נראה ששתי קבוצות אמריקאיות מובילות לאחרונה את ההתנגדות לחידוש קטל חיות הבר, וייתכן והן הסיבה המסתתרת מאחורי סירובו של הנשיא לחתום על ההמלצות המוצעות. האחת, "החברה האמריקאית להומניות" ,(Humane Society) הטוענת בתוקף, אף כי בטעות, כך דעתי, כי התרת הרסן תוביל במהרה לקטל מסיבי בכל הפארקים הלאומיים בתוך כחצי שנה מרגע שיותר הציד, ואלו הערכות פסימיות שאינן עולות בקנה אחד עם ניסיוני בתחום. ואולם, שותפים לה בדעתה פעילי "הקרן הבינלאומית לרווחת בעלי החיים", ה-IFAW) International Fund for Animal Welfare).

בינתיים, לאחרונה, חיבר "המכון הממשלתי הקנייאתי" סקירה לאומית בנוגע למדיניות חיות הבר ושימורן, וכלל בה בהרחבה את דעת הציבור בנדון, שלדעת IFAW, מתנגד בתוקף לחידוש הציד הספורטיבי. IFAW מתנגד בתוקף לחידוש הציד מחשש, מוצדק במדת-מה, לעתיד חיות הבר בקניה, הזוכה מצדו לתמיכה גורפת מצדם של פעילים ירוקים רבים התומכים ברווחת החיות ובכל מה שמנוגד לציד ו-או ניצול חיות הבר. מוזר לי אישית לראות כי איש מהם אינו מפנה את מרצו כנגד מדינות אחרות ביבשת שהסטטיסטיקה המצמררת מתעדת מזה זמן רב את עשרות מיליוני הדולרים שהן מרוויחות מציד ספורטיבי, והמסייע להן לממן את שימור הסביבה ושמירת הטבע בשטחיהן. אלו שתי מגמות סותרות במדיניות השימור באפריקה: האחת, ביוזמת ד"ר ליקי, שהתנגד ועודו מתנגד בתוקף לחידוש הסחר בשנהב, והשנייה, ביוזמת דרום-אפריקה וכמה מדינות בדרום היבשת, התובעות מזה למעלה מ-10 שנים לאפשר להן לשווק שנהבי פילים וקרני קרנפים הנאגרים במחסניהן, בעיקר לנוכח קטל מבוקר(Culling) של פילים הנהוג בפארק הלאומי הקרוגר מזה שנים רבות. הדעות בנושא חלוקות. מצד אחד, מוסכם בספרות המדעית כי מקווים לניצחון שומרי הטבע בקניה שעודם מתנגדים לחידוש הציד הספורטיבי, אך מצד שני, מדוע להתעלם ממה שמתרחש בנדון במדינות אחרות? כיצד עלינו להסביר את הפרדוקס הזה למטיילים שלנו התוהים על כך בקול רם?

רקע קודם

שימור הסביבה בקניה מתנהל באחרונה בעיקר בשלושה-ארבעה מוקדים. האחד, באזור הזרוע המזזרחית של הבקע האפריקאי על שרשרת אגמי הסודה בו; השני, אזור המאסאי-מארה והכוונות להגדיל בו את השטח המוגן כדי לשמר טוב יותר את עדרי הגנו והזברה הנודדים מחוצה לשמורה ומגיעים עד קרבת נארוק, עיר המחוז של המאסאים באזור; השלישי, באזור סמבורו בצפון-קניה; הרביעי, אזור הפארק הלאומי אמבוסלי שלמרגלות הר הקילימנג'רו. בכתבה זו נידונו בעיקר בעיות כלליות ועקרוניות, ובעיקר בדגש הבעייתיות הגוברת באזור סמבורו ואמבוסלי, בעיקר בשנתיים האחרונות.

ברור עתה לכולם, שקטל (טבח) חיות הבר בקניה מתנהל כבר זמן ממושך, ונדמה כי החל עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20. כתוצאה ממנו פחתה אוכלוסיית הפילים בקניה בכ-80% מגודלה לפני כ-30 שנה. גם מספרן של זברות הגרווי בקניה פחת למתחת לכ-2,000 לפני כשנה וחצי, ומין זה נחשב בסכנת הכחדה מוחשית בעולם מאחר ונאמדו מהן לא מכבר כ-5,000 בלבד. פרוייקט-חקר לשיפור תמונת המצב בצפון-קניה,ף בדגש ארץ בני הסמבורו, הממומן עד ל-2007, אמור לספק תמיכה חומרית וכספית להקמת סכרים ושירותים וטרינריים – לעודד איכות על חשבון כמות (מספרן) של חיות-משקו של האדם, ובסיוע פקחים וכוחות ביטחון שיתפרסו באזור סמבורו, לשפר את שימור הסביבה והחי באזורים המוגנים שבה, בעיקר באזור לאקיפיה, בשמורות סמבורו, בופלו ספרינגס ושאבא, שבשטחם מתרכזת אחת האוכלוסיות החשובות ביותר בעולם של זברות גרווי.

עוד בשלהי ספטמבר 2005 פנה הנשיא הקנייאטי לשר התיירות וחיות הבר שלו בהוראה להפנות את תשומת לבם של אזרחי המדינה באופן פומבי להחלטה ליישם את התיקון ה-20 לחוקה בקניה, ולהכריז ברשומות כי הפארק הלאומי אמבוסלי ייהפך ל"שמורת טבע לאומית" (National Reserve). פירושו של דבר ירידת קרנו של הפארק ויכולתה של קניה לשומרו כבעבר. דהיינו: מימשק הפארק לא ינוהל עוד על ידי מחלקת שמירת הטבע של קניה", ה-Kenya Wildlife Service ;KWS), אלא על-ידי מינהלת המחוז אולקייז'יאדו (Olkejiado County Council) המקומית המנהלת את ענייני הרועים המאסאים. השינוי במעמד הפארק יאפשר לאדם לפעול יותר באזור המוגן שלא כבפארק לאומי, והדבר עורר חשש כבד בארגוני שימור, למשל, דוגמת "החברה המזרח-האפריקאית לשימור חיות הבר" ((EAWLS (East African Wild Life Society), "הקרן לחופש נולדה", "הקואליציה הבינלאומית לשימור החי", וארגונים אחרים, ובעיקר emk ד"ר דיוויד ווסטרן (Western) שחקר את המאסאים באזור במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, ושימש תקופה מסויימת כמנהל מחלקת שמירת הטבע של קניה לאחר ד"ר רי'צרד ליקי שהתפרסם מצדו בעולם בפעולותיו לשימור הפילים ביחד עם הנשיא לשעבר דניאל אראפ-מוי.

עד מהרה יצאו אז למאבק פומבי בשינוי החוקה למעלה מ-20 הקבוצות הפועלות למען שימור בעלי-חיים בפומבי. הם יצאו לפני כשנתיים כנגד כוונת נשיא קניה להשיב לאחור את מעמדו הבכיר של הפארק הלאומי אמבוסלי בדברי ימי שמירת הטבע בקניה ולהופכו לשמורת חיות-בר בלבד. משמעות ההחלטה היא שהשליטה והבקרה של חיות הבר באזור הזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי הגדול בקניה תעבור לרשות המקומית באזור המנוהלת על-ידי המאסאים ,(Maasai) תרבות פסטורלית (תרבות רועים) החיה בקרבת הפארק ונהנית לפי החוק להיכנס לתוכו עם עדריהם בגין העדר מקורות מים אחרים באזור. אזור אמבוסלי נהנה ממי תהום גבוהים וביצה שמקורם במי הפשרת השלגים של הר הקילימנג'רו הסמוך, ההר הגבוה ביותר באפריקה, המשתייך לטנזניה. בעבר היה ההר תחת שלטון הבריטים בקניה, אך ניתן במתנה לטנזניה השכנה שנשלטה על-ידי הגרמנים בשלהי המאה ה-19 לציון יום הולדתו של הקיסר וילהלם. למרות היעדר מקורות מים קבועים בסביבה, גדל השטח המוצף באזור הפארק בעטיים של שינויי אקלים גלובליים, והדבר השפיע, ביחד עם השפעתה לרעה של הפילים, על הצחחה גוברת באזור, מעבר קופי גונון ירוק מאזורים מוכרים ללא מוכרים, וגידול מובהק באוכלוסיית הנמרים באזור הנהנים מתמונת המצב המשתנה ומנפילתם של הקופים כפרי בשל במלתעותיהם.

פארק אמבוסלי בדרום-מזרח קניה מוכר אמנם כפארק קטן בשטחו, אך תמיד נחשב לאחד משלושת הפארקים והשמורות הלאומיות המובילים במדינה, בנוסף לשמורת המאסאי-מארה בדרום-מערב קניה ושמורות הסמבורו בצפון קניה. אמבוסלי התפרסם בעיקר בתוכניות-חקר מוצלחות של עדרי הפילים הגדולים שבו, כ-1,300 במספר, המנהלים את חייהם באזור המוגן ששטחו כ-400 קמ"ר. כל אחד מהפילים הנודדים בין אדמות-עשב לשטחים מוצפים במי-תהום גבוהים וביצה, מסומן בתג (או אמצעי סימון אחרים) ונעקב בקפדנות. לעומת זאת, כחלק מרוגזם של המאסאים באזור על שילטונות קניה, הם קטלו את כל הקרנפים באזור כבר לפני שנים רבות, הניסו ממנו ברדלסים ואריות, והפגינו את מורת-רוחם מהשילטונות מבלי לעשות חשבון לאף אחד. תוכניות שיקום ושיווק לודג'ים חדשים באחריות מאסאים נועדה לשפר את מצבם הכלכלי. הבעיה היא שהמאסאים לא שינו את אורח חייהם המסורתי, וכאשר הם מתעשרים, הם קונים עוד ועוד ראשי-בקר, ואחרי-כן מתלוננים שאין להם איך להאכילם, והתעמתותם עם חיות הבר - גדלה.

המתנגדים לשינויים הצפויים טוענים כי המימשל הקנייאטי עומד לאשר עתה את השינוי כדי לזכות בקולות המצביעים מקרב המאסאים לקראת משאל העם על החוקה שייערך בקניה ב-21 לנובמבר 2005. ואולם, התומכים בהפיכת אמבוסלי לשמורת חיות-בר המנוהלת ישירות על-די המאסאים, טוענים כי ממילא הם לא נהנו מהכנסות הפארק מעולם, למעט הזכות להיכנס עם עדריהם לשמורה, מאז ימי שליטת הבריטים באזור. המתנגדים לצעד החדש ציינו כי אמבוסלי "נגנבה" מהמאסאים לפני כ-31 שנים, למרות שהם חיים באזור במשך דורות רבים, לאחר שהיגרו לקניה וטנזניה כמו חבריהם האחרים מסודן ואתיופיה בכמה גלי הגירה של חברות הניילוחמיתיים שהיגרו דרומה מאז המאה ה-13, ועד עצם היום הזה. הם גם הוסיפו כי העברת האחריות על הכנסות פארק לאומי לקהילות מקומיות לא הצליחה בעבר בשמורת המאסאי-מארה, כדוגמה מבוהקת לכישלונה הצפוי של ההחלטה מאחר ומעולם לא הגיעו הרווחים מהפארק למאסאים, ונותרו אצל מנהיגיהם שעשו ברווחים ככל העולה על רוחם.

בהעדר מקורות מים באזור, הורשו המאסאים להיכנס עם עדרי הבקר שלהם לתוך שטח הפארק. רק באגם מגאדי בדרום-קניה הם מורשים לעשות כך, אך לא בשמורות טבע אחרות, ולרוב גם לא בשמורת המאסאי-מארה, שם הם אינם מהססים עוד לעבור על החוק, ומפעילים עליה לחץ כבד. הבעיה החריפה לאחרונה. מחקרים חדשים שנעזרו בצילומי לוויינים באזור, הראו שכמות המים בנהר המארה פחתה בכ-25% בהשוואה לשנים 1986-2000. הפחתה ניכרת במי הנהר החיוני לקיומן של חיות הבר וחיות משקו של האדם באזור המאסאי-לנד, הובילה גם להצטמצמות של כ-25% בכיסוי שטחי המרעה הטבעיים בהשוואה לאותן שנים, ולגידול ניכר בשטחי חקלאות מעובדים שהושכרו או נמכרו על-ידי המאסאים לבני הבנטו, ובעיקר לחקלאים מבני הקיקויו. הבעיה: בתמורה שהתקבלה, קונים המאסאים עוד ועוד בקר, וכתוצאה מכל אלה אין להם די שטחי מרעה עבורם.

התוצאה: המאסאים מפעילים יותר ויותר לחץ על האזורים העשבוניים הטבעיים בשמורת המאסאי-מארה, האזור העמוס ביותר בעולם בחיות-בר בין החודשים יוני לאוקטובר.

תוצאת משנה אחרת: להיפופוטמים, שחסרים בלוטות זיעה וחייבים להימצא בשעות היום מה שיותר שעות בתוך המים, אין די מים לקיומם, כמות הדגה פחתה אף היא, והתנינים המתבססים על דגים בתפריטם, החלו לטרוף את תינוקות ההיפו. עד-כה תמיד הסברנו למטיילים כי היפו ותנינים שוכנים בצוותא משום שהתנינים ניזונים בדגה ששכיחותה גדלה מצדה ככל שגדל מספר ההיפופוטמים המדשנים את השטח בחומר אורגני שאכלו עד לכ-16 ק"מ מהנהר, ובהיותם טריטוריאליים. הסברים אלה אינם עולים עוד בקנה אחד עם המציאות.

אפילוג, סיום מצמרר

ולבסוף, חקר ההיסטוריה הקולוניאלית של קניה, באחריות הבריטים, מראה עתה כי הם הותירו את רישומם לרעה על שוניות האלמוגים של קניה. תוך כדי נטילת דגימות משוניות האלמוגים של מלינדי, עיירה חביבה שמיקומה לא הרחק ממומבסה, ובעיקר בדלתת הנהר סאבאקי (Sabaki), הצליחו הביולוגים הימיים דומיניק פלייטמן (Flietmann) מאוניברסיטת ברן בשווייץ, ועמיתיה, לתעד את קצב האירוזיה שפקד את השוניות באזור במרוצת 300 השנים האחרונות. הם גילו כי הנהר משמש כיום מעין תעלת- בִּיּוּב המזהמת למעלה מ-10% מהקרקעות הפוריות של האזור. הצוות ניתח BAND גידול עונתיים בשלדי האלמוגים וגילה את השינויים הניכרים שחלו ביסוד המתכתי בַּרְיוּם (Barium) שנמצא בשפע בסדימנטים שנשטפו לחוף. תוצאותיו המפתיעות של המחקר מבהירות כי לאחר כ-200 שנה יציבות, האירוזיה של הקרקעות עלתה דרמטית החל מראשית המאה ה-20, ופלייטמן ועמיתיה סבורים כי האירוזיה הזו קשורה לקולוניזציה הבריטית באזור החל בעיקר מ-1920. באותה שנה החדירו לאזור "המים הקרים" (ניירובי בלשונם של המאסאים) לראשונה את מטעי הקפה והתה, הגדלים טוב יותר באדמות החמוצות ובכמויות המשקעים היורדים באזור "הרמות הלבנות" כפי שהוא כונה מאז אותם ימים. בשנות ה-40 של האמה ה-20 מתגברת האירוזיה והתהליך הממשיך עד עצם היום הזה, אחראי במדה מסויימת לקריסת הדרכים בקניה. ואמנם, התשתית התיירותית המובילה מטיילים במזרח-אפריקה טובה לאין-ערוך בטנזניה בהשוואה לקניה, ואולי משום כך תפסה טנזניה את ההובלה של התיירות בשנים האחרונות בהשוואה לקניה שמשכה יותר תיירים בעשורים קודמים. מאחר וכ-80% מתושבי קניה עדיין מתפרנסים בעיר מחקלאות, למרות כל מה שנאמר לעיל, נראה כי אם קצב האירוזיה יימשך, עלולים תושביה לאב את מקור ההכנסה החשוב, ויותר מכל, להגביר את הרעב שיפקוד את תושביה. אם אכן חיזוי מצמרר זה ימומש, "שאז מה יאכלו כל התושבים הקניאייתים?" כך סיימו החוקרים את מאמרם שהתפרסם בראשית מרץ 2007 בכתב העת הגיאופיזי החשוב Geophysical Research Letters.

לקריאה נוספת, אתרי אינטרנט:

לוי, נדב. 1994. הצועדים עם הבקר. [על המאסאים]. מסע אחר 40. חוברת נושאית: קניה וצפון-טנזניה. (מאי).

לוי, נדב. 1995. שמן יקר וידידותי. [על הביולוגיה, האקולוגיה ובעיות שמירת הטבע של ההיפופוטמים, הם הבהמה הנשכחת]. מסע אחר 47: 82-78, 86. (אפריל).

לוי, נדב. 1996. חיים על הסף. [על בעלי-חיים הנעלמים מעולמנו]. מסע-אחר גיאוגרפי 60: 147-136. (ספטמבר).

לוי, נדב. 1997. צבע הכסף. [על ההחלטות החדשות של אמנת "הסייטס" מחודש יוני, בדגש פילים, יונקים ימיים ועוד]. מסע-אחר 73: 112-110. (אוקטובר).

לוי, נדב. 1997. אריות במצוקה. [על מגיפת הכלביים שפקדה את אוכלוסיות הטורפים, ובעיקר את האריות בפארק הסרנגטי ושמורת המאסאי-מארה בטנזניה ובקניה]. גליליאו, מגזין ישראלי למדע ואקולוגיה, גיליון 20: 39-37. (ינואר-פברואר).

לוי, נדב. 1999. נדידת העדרים בעקבות הרעמים. [על נדידת הגנו, הזברה וצבאי התומסון בסרנגטי-מארה בטנזניה וקניה]. טבע הדברים 48, עמ' 95-76. (אוקטובר).

לוי, נדב. 2000. מי מפחד מזאבים טלואים? [על ייחודם של הזאבים הטלואים באפריקה]. טבע הדברים 60: 75-60 (אוקטובר).

לוי, נדב. 2001. מחשבות קודרות על כדור הארץ. [מוקדי הבעיות הגלובליות לאחר פרסום דו"ח האו"ם (המוצג כ"דף"{Page} , בספטמבר 2000)]. גליליאו, כתב עת למדע ולמחשבה, גיליון 44: 61-56. (מרץ-אפריל).

לוי, נדב. 2003. אזורי חיץ ושטחים מוגנים. [על המאמצים להציל מינים בסכנת הכחדה, המעוררים בעיות סביבתיות לא פשוטות]. גליליאו, כתב עת למדע ולמחשבה, גיליון 61: 15. (ספטמבר).

לוי, נדב. 2003. מלתעות הג'ונגל הנעלמות. גליליאו, כתב עת למדע ומחשבה, גיליון 62: 48-42. (אוקטובר).

לוי, נדב. 2005. הברדלס. הטורף המהיר מדי שהאבולוציה הכשילה?. גליליאו, כתב עת למדע ומחשבה, גיליון 78: 53-46. (פברואר).

לוי, נדב. 2005. האנציקלופדיה של סיני ברשת האינטרנט. (e-Book). מיזם משותף עם מגזין "ים". (מו"ל ויזם, דוד פילוסוף). [(ראשית אוקטובר, כ-120,000 מילים)].

‏www.gosinai.co.il

‏Anon. 2005. Save Amboseli.September 28

‏www.saveamboseli.net 

‏Anon. 2005. Park Move Illegal, Says Society. The Nation (Nairobi). (October 4, October 6

‏Anon. 2007. Coral hold record of Kenya past. New Scientist 193 (2594): 19. (March 10

‏Murphy Zoe. 2005. Lifeline for Kenya's 'lost' wilderness. BBC News. (October 5). http://news.bbc.co.uk/2/hi/africa/4241608.stm

‏Mynott, Adam. 2005. Kenya wildlife haven downgraded. BBC News. (October 11).

‏http://news.bbc.co.uk/2/hi/africa/4331002.stm

‏Norton-Griffiths, Mike. 2007. Whose wildlife is it anyway? New Scientist 193 (2596): 24. (March 23).

‏Sheldrick, David. 2005. Governement to degazette Amboseli National Park

‏http://www.sheldrickwildlifetrust.org

‏Sheldrick, Daphne M.B.E. 2005.

‏http://www.sheldrickwildlifetrust.org