פילים מזהים בריח ובבגדים - מי באדם ידיד, מי אויב

מאת: נדב לוי
01.2008

בעלי חיים יכולים להרוויח מסיווג אויביהם תחת קטגוריות, ולהגיב בהתאם כדי לשפר את הישרדותם, החל מבריחה מיידית וכלה בהתעלמות מופגנת, שבעקיפין מסייעת לחסוך באנרגיה. המחקרים המפורסמים ביותר בנדון עד כה תיעדו שלל קריאות האזהרה של קופי הגונון הירוק, שהתגלו לראשונה עוד בשנות ה-60 של המאה ה-20. בין השאר, נמצא שם כי בראותם בני מאסאי (Maasai) צעירים, הם בורחים כל עוד נפשם בם, בעוד שהם מתעלמים במופגן מהתקרבותם של מאסאים בוגרים. ההסבר המקובל הוא שהמאסאים הצעירים בשטח אינם חדלים להתאמן בירי בחיות-בר, ואם ייתקלו בקופים, לא יהססו לירות עליהם. למדו הקופים לאור זאת, כי כדאי להימנע מלוחמים צעירים, אך לוחמים בוגרים או מיומנים חדלו להתעניין בהם, ולכן, למדו בדרך האסוציאציה כי אין מה להימלט מהם. זהו הרקע למחקר חדש שבחן היבטים דומים על פילים באותו אזור מחקר, והרחיב את הניסויים בחקר היבטים אלה הלאה בסתיו 2007. 

לאחרונה נחשפים עוד סיפורים ומחקרים אודות חכמת הפילים, המאפילים על חלק ניכר מהמידע הידוע לנו. תחילה גילו כי פילים אינם מחבבים, בלשון המעטה, לעלות על אזורים גבעיים. לאחר מכן בדקו את תגובותיהם לבאזזז' הדבורים ו"שנאתם" לחרקים החברתיים האלה, או סלידתם מכוורות על עצים גם אם לא היו בתוכן דבורים, ובהמשך ציינו את החוש השישי שלהם שבעזרתו סייעו לחזות את הצונאמי המתקרב ב-26 לדצמבר 2004 לדרום מזרח-אסיה, ולהימלט בזמן. היו שכינו זאת יכולת "לחזות רעידות אדמה מבעוד מועד". 

והנה לאחרונה, התפרסם מחקר חדשני אחר המעיד כי הם מזהים את המאסאים בקניה בהסתמך על הצבע האדמדם של גלימותיהם, הגם שתיאורטית מוסכם היה עלינו עד-כה כי הם אינם מזהים צבעים בתחום האור הנראה (מבחינה פיזיקלית, המרחק הגדול ביותר בין אדום לכחול, מעיד על פונקציות של פרסום וחיזור). יוצאת דופן בטיבה בעניין זה היתה הפילה רובי שבגיל 17 התפרסמה ביכולת שלה לצייר ולבחור צבעים שסתרו את המוסכמות. כיום בגיל למעלה מ-45 שנה היא אינה מציירת עוד מזה כמה שנים. 

מובילי המחקר המצוטט עתה הם ד"ר לוסי בייטס (Bates) ופרופ' ריצ'רד ביירן (Byrne) מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סנט' אנדרו בסקוטלנד, ושותפים עמם מומחים לחקר התקשורת התת-שמעית של הפילים וארגונם החברתי שהם ד"ר סינתיה מוס (Moss), ד"ר ג'ויס פול (Poole), ד"ר קארן מק'ומב (Mc'Comb) הזכורה מחקר הפילם והמראות, ואחרים העוקבים מזה למעלה מ-30 שנה אחרי חברת הפילים בפארק הלאומי אמבוסלי בקניה, לא הרחק מהר הקילימנג'רו. במהלך מחקרם סווגו עד לפני שנים אחדות כ-1,300 פילים במערכת האקולוגית הזו, אולי הפארק השלישי בטיבו בקניה. לעומת זאת, הפעם, מעלה המחקר החדש על נס את יכולותיהם - הן חזותית והן באמצעות חוש הריח הפנטסטי שלהם. 

המחקר התבצע על חברת פילי הסוואנה (Loxodonta africana) המכונים גם פילי הבוש, החיים באזור הפארק הלאומי אמבוסלי (Amboseli NP) בקניה, שהגיבו במהירות לריח ומראה חזותי של לוחמי המאסאים בקרבתם, המצטיינים בהיותם חברת רועים קלאסית ומפורסמת במזרח-אפריקה, אך לא הגיבו בשלווה יחסית לריח ומלבושיהם של חברות חקלאיות סמוכות דוגמת בני הקאמבה (Kamba) , המשתייכים לקבוצות הבאנטו (Bantu) שהיגרו מזרחה ודרומה ממרכז אפריקה ומערבה בערך מלפני כ-2,000-1,000 שנה.

פילים מזהים מאסאים על-פי צבעם האדום, אך הלוא פילים כרוב היונקים אינם מזהים צבעים בתחום האור הנראה, ואם בטנזניה לאחרונה לובשים סגול משום שזה מה שהמפעל מייצר? 

התגלה שהפילים מסוגלים להבחין בין שתי קבוצות-אנוש שונות שאורח חייהן המסורתי שונה, באמצעות ריח, ואפילו בהסתמך על צבע הביגוד. מצד אחד, הגיבו בבהלה לקרבתם של בני המאסאים, המשתייכים לקבוצות רועים השוכנים בקניה וטנזניה, ובעיקר לנוכח צעירים שאינם מהססים להטיל בהם חניתות כחלק מאימוניהם, הגם שאין זה שכיח כי מאסאי יתאמן בהטלת חנית על פיל. מצד שני הם מראים על תגובה נינוחה לקרבתם של בני הקאמבה חקלאים מבני הבנטו. הם מגיבים בתוקפנות, בסלידה ובחוסר סבלנות לקרבתם של המאסאים, אך לא כך לעברם של בני הקמבה. המחקר התפרסם און-ליין בסוף השבוע שעבר בכתב העת המדעי החשוב, ה-Current Biology, ויתפרסם בגיליון המודפס של המגזין ב-20 לנובמבר 2007, דהיינו, בעוד מעט למעלה מחודש ימים. בשלב זה ניתן למצוא דיווחים על המחקר באתרי האינטרנט של רשת ה-BBC וכתב העת המדעי החשוב, ה-New Scientist. 

זוהי הפעם הראשונה שנתקלתי בספרות המדעית בטענה כי מאסאים אינם מהססים להראות את יכולותיהם הגבריות באמצעות הטלת חניתות לעברם של פילים, אף כי ידוע כי ציידים לקטים כמו ההדזאבה אינם מהססים לצוד פילים. והנה, מתברר כי לפילים די באיכון ריחם, וצבעם האדמדמם של גלימותיהם של המאסאים כדי להביע אי-שקט ורוגז, אך לא כך מתנהגים בתגובה לנוכחות קרובה של בני הקאמבה. 

המחקר התנהל בצורה הבאה: תחילה מיקמו בייטס ועמיתיה שלוש דוגמאות של בדים אדומים בקרבת הפילים. הראשונה, אריג נקי, והשתיים האחרות שנלבשו במשך חמישה ימים רצופים, האחת על-ידי בני המאסאי, השניה על-ידי בני הקאמבה. 

בייטס ועמיתיה מיקמו שלוש דוגמאות של בדים אדומים בקרבת הפילים. הראשונה, אריג נקי, והשתיים האחרות שנלבשו במשך חמישה ימים, האחת על-ידי בני המאסאי, השניה על-ידי בני הקאמבה. נית ןהיה לראות באותם חמישה ימים, שריחם החזק של המאסאים גורם לפילים להגיב במהירות-יתר לנוכחותם ולעזוב את המקום בסלידה. לעומת זאת, אם זיהו את בני הקאמבה שאינם ממסכים את גופם בריחות כה חזקים כחבריהם האחרים, יגיבו במתינות. גם אם בחמש הדקות הראשונות לאחר החשיפה לשתי קבוצות בני האנוש הללו, הגיבו הפילים במנוסה, לקח להם יותר זמן במובהק להירגע אם אכן כך הגיבו לנוכחותם הקרובה של המאסאים. 

בשלב השני של המחקר החליטו החוקרים לבחון את תגובתם של הפילים ללבוש ההולכים על שתיים כרמז ליכולתם לחזות איום פוטנציאלי, וגילו כי הפילים הגיבו ברוגזה לצבע האדום (מאסאים), אך לא לצבע הלבן (קאמבה). זו ההזדמנות לומר כי נערי המאסאים הארוגנטים, מתאמנים תכופות בירי בחיות-בר, ואף נוהגים לעתים נדירות להטיל חנית על פיל כדי להראות את גבריותם. לעומתם, בני הקאמבה,הם חקלאים שאינם מהווים איום רציני על חיות-בר. הפילים הגיבו אם כן בתוקפנות-יתר לקרבת מאסאים שלבשו את הביגוד האדמדם האופייני להם, בהשוואה לתגובתם לביגוד הלבן שכיסה את גופם של בני הקאמבה 

תוצאות המחקר מלמדות עוד כי הפילים מגיבים בבריחה מיידית מהירה יותר מקרבת מאסאים שלא הסירו את גלימות מלבושיהם במשך חמישה ימים, אך מגיבים באטיות בולטת לבני קאמבה שלא הסירו את הביגוד מגופם באותו פרק זמן, וגם לא לאלה שלבשו בגדים נקיים שריח הזיעה ועור גופם עתיר המלנין, עוד טרם הטביעו בהם את חותמם. לאור ממצאים אלה הסכימו החוקרים על כך כי הפילים מזהים כי הצבע האדום מייצג מאסאים. אם זוהי תמונת המצב, שאז "הם מגלים כי יכולותיהם דומות לאלו של קופים וקופי האדם הגדולים", אמר פרופ' ביירן בראיון לרשת ה-BBC. 

המדענים מאמינים כי ההבדלים בים תגובותיהם הרגשיות של הפילים לריח ולצבע, חייבים להיות קשורים למדת הסיכון שהם חשים בהשוואת שני המצבים, וכי חוש הריח האולטימטיבי שלהם (אומדנים של כ-10,000 עד 100,000 שרירים בחדק לבדו) מעודד אותם לממש בפועל את האבחנה שהם עושים. ד"ר בייטס אומרת כי "עם כל ריח של מאסאים שמגלים הפילים, ניתן היה להבחין בפחד שאחז בהם ובתגובת בריחה מיידית, בהשוואה לתגובותיהם להפרעות אחרות", ובדומה אולי רק לתגובתם הבהולה בהישמע זמזומן הטורדני של הדבורים האפריקאיות. פרופ' ביירן אף ציין: "בעוד שפילים יכולים ללא צל של ספק להיות מסוכנים כאשר מתגלים קונפליקטים ביניהם לבין האדם, נתוני המחקר הנוכחי מראים, כי הפילים מזדרזים להסתלק ללא דיחוי מהשטח, עוד בטרם הם מזהים את האדם כגורם המפחיד", בדומה אולי רק לתגובותיהם להקלטות של זמזומי דבורים שלמדו לקשר בינם לבין סכנת העקיצות המגיעה עמן. 

המחקר הנוכחי מחזק את ממצאי מחקרי ההרתעה שביצעו על הפילים בעזרת דבורים, עוד בטרם זיהו או שמעו את זמזום הבאזזזז' של הדבורים בעת שתלו כוורות שאין בהן דבורים על עצים, כדי למנוע מהם לחדור ולהרוס שטחים חקלאיים, ובתגובה להקלטות של הזמזום הטורדני והמפחיד אותם בגלל הקשר שלו לעקיצות אפשריות בחדק או מאחורי האזניים, והם כבר נסו על נפשם, כפי שעולה במחקרים קודמים מאז 2002, שביצעו ד"ר איאן דגלס-המילטון (Douglas-Hamilton) מה-Save the Elephants שבסיסו בקניה, וד"ר פריץ וולראת (Wolrath) וד"ר לוסי קינג (King), שניהם מאוניברסיטת אוקספורד.

הוסיף פרופ' ביירן: "אנו רואים בניסויים האחרונים, את ראשיתו של מחקר חדש על 'הדרך שבה פילים רואים את העולם'". בדרך זו מנסים החוקרים להשוות בין מחקרם הבראשיתי החדש לעבודות קודמות, בעיקר של הפרימאטולוגים והפסיכולוגים פרופ' דורותי צ'ייני (Cheney) ופרופ'' רוברט סיירפאס (Syerpath), שהתפרסמו עם הספר "כיצד קופים (דוגמת הגונון הירוק) רואים את העולם". 

ממצאי המחקר החדש נחשבים עתה כעדות הטובה ביותר עד היום על יכולתם של בעלי-חיים אינטליגנטיים להבדיל בין קבוצות שונות של חברות-אנוש. לדעת ד"ר בייטס, הפילים הם מהמתוחכמים ביותר בין היונקים למעט האדם", ולא לחינם אמר עליהם מנהל מוזיאון הטבע בפריז, בופון שמו, עוד במאה ה-17: "פילים הם נס של אינטליגנציה, ענק של חומר ובינה עתיקת-יומין". 

לדעת בייטס, יכולת זיהוי דומה נצפתה בעבר גם באוכלוסיית כלבי-ים במערב קנדה שהצליחו לזהות להקות שונות של אויביהן הנמנים על לווייתנים, תוך שהם מבדילים ביניהם בהסתמך על שירתם האופיינית של כל אחת מקבוצות הלווייתנים. "המנגנון של למידה בהסתמך על אָסוֹצְיַאצְיָה אינו בלתי-רגיל" אמר פרופ' מארק האוזר (Hauser) , המומחה להתנהגות בעלי חיים מאוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', מסצ'וסטס. לדבריו, הראה מחקר קודם על קופי הגונון הירוק באותו הפארק, כי הם נמלטו על נפשם בהישמע געיות הפרות, קולות המוווו... המתקשרים עם עדרי הבקר של המאסאים, אך לא הגיבו בצורה דומה לקולות הגנו, האופייניים לאזורי המחיה של המאסאים, אך אינם מתקשרים לקרבת מאסאים. 

בייטס וביירן ציינו שיכלו לצפות מראש לקיומם של הבדלים בתגובת הפילים לנוכחות של בני-אנוש המשתייכים לתרבויות מנוגדות באופיין, אך תוצאות המחקר הפתיעו אותם במובהקותן. יהיה מעניין לבחון עתה את תוצאות המחקר בטנזניה הסמוכה, שם מתלבשים המאסאים באחרונה בגלימות סגולות, ובודאי מתמרחים בריח חריף זהה או דומה לריחם בקניה, ובעיקר כדי להפחיד אריות. בהשוואה, יהיה מן הראוי לבחון את המחקר גם בחברות חקלאיות בשטחי מחיה דומים, ואולי אף לבחון את תגובותיהם כנגד הציידים הלקטים הקלאסיים המתגוררים בטנזניה לא הרחק מפארק שמורת הסרנגטי ואזור השימור של מכתש הנגורונגורו, דוגמת ההדזאבה. בשנים האחרונות נדמה כי אין עוד פילים בקרבת ימת אייאסי, מרכז חייהם המתגבש של בני ההדזא, מאז נדחקו לשם על-ידי חברות הרועים דוגמת המאסאים והדטוגה. לאור זאת, גם אם יש קשר בין תבונת הפילים שודאי למדו להגיב בסלידה לקרבתם של ציידים-לקטים, לא בטוח כי יש עוד סיכוי לבחון זאת בפועל.

(למעוניינים, רשימת ספרות מפורטת אצל המחבר).

נ.לוי, אתיקן, זואולוג ואקולוג, מדריך שנים רבות טיולי ספארי זואונתרופולוגיים לאפריקה.