מאת: נדב לוי
12.2007
מחקר חדש שפורסם בגיליון דצמבר 2007 של כתב העת המדעי לחקר יונקים, הJournal of -Mammalogy, שהנהיג צוות חוקרים בראשות ג'ון מוריסון, מגלה כי כמעט 80% מפני השטח בכדור הארץ סבלו קשות מהשפעת האדם לרעה על בתי הגידול המקוריים של יונקים גדולי ממדים שמסתם מעל כ-20 קילוגרם האחד. כתוצאה מכך פחתו האוכלוסיות הללו ללא הפסק במספרן מאז 1500 לאחר הספירה. צוות החוקרים, אמריקאי, גילה שלפחות 35% מהיונקים שמעל 20 קילוגרם מסה, פחתו בלמעלה ממחצית מגודלן המקורי.
החוקרים מציעים כי בתגובה לפחת הדרסטי בכמה מהאוכלוסיות, מן הראוי לבצע כמה פעילויות דחופות לשיפור המצב המחמיר, ושני הרעיונות העיקריים שהעלו הם כי ראשית כל , יש לנסות ולווסת את הקטל המחריד שסבלו בגין ציד, ושנית, לנסות למנוע המשך אובדן מקומות-חיות אוריגינליים נוספים.
בתקציר המחקר שהתפרסם בעמ' 1380-1363 של המגזין, קובעים החוקרים כי מאז ומתמיד היה ליונקים גדולים תפקידים מוגדרים בכל מערכת אקולוגית בה הם נמצאו, ובראשם שיהיה להם את היכולת לקיים את ויסות מירוץ החימוש בטבע בין טורפים לנטרפים, ולאור כל אלה, השפעתם על הצומח במערכת אקולוגית כלשהי מובנת לאור השכיחות המשתנה של אוכלי העשב והעלים שעליהם מושתת אורח החיים של שני הצדדים. עוד עולה מהמחקר כי אין ערובה כי לנוכחותם המתמשכת של יונקים קטנים במערכות האקולוגיות השונות, וכי היעלמותם של רבים או אחדים מהם קשורה להשפעת האדם על המגוון הביולוגי בכל אחת מהן. החוקרים מעלים על נס את חשיבותם האקולוגית הגלובלית של יונקים גדולים, האיומים התכופים על קיומם, הישרדותם והכחדתם של חלק מהם, ומציינים כי נדרשת הגנה טובה יותר עליהם וכי מן הראוי להבטיח את עתידם באזורים שמורים שיכילו את אותם אלה שסכנת הכחדה מרחפת על קיומם.
החוקרים ביצעו הערכה לפיה כ-21% מהתשתית של פני הקרקע בכדור הארץ, מכילה פחות או יותר את אותה שכיחות יונקים שמסתם עולה על 20 קילוגרם. השפעת מחקרם על הבנתנו את האקולוגיה של יחסי הטורפים והנטרפים באפריקה היא אבסולוטית. ואולם, מחקרם אינו משנה במדה ניכרת את הידע שלנו, למשל, כי נדידת הגנו במישורי העשב האינסופיים של המאסאי-מארה בקניה והסרנגטי בטנזניה החלה כ-3 מיליון שנים לפני זמננו בהתאם לממצאי מאובנים שהתגלו בעיקר בטנזניה.
צוות המדענים פעל במסגרת מחקר שתיארך את המתרחש אחורנית בזמן מטעם אוניברסיטת פרינסטון וקבוצת ה-WWF-US , שאינה אלא "הסניף האמריקאי של הארגון הבינלאומי להצלת בעלי-חיים וצמחים מסכנת הכחדה", אותו "ארגון להצלת המגוון הביולוגי" הפועל מטעם האו"ם. החוקרים תיארו את מחקרם כ"ניסיון הראשון לבצע מדידות על השפעת האדם על 'השונות הביולוגית', בהתבסס על היעלמותם בהדרגה של יונקים גדולים ומקוריים בסביבה זו או אחרת במרחב. ראש צוות החוקרים מוריסון צוטט בראיון לרשת ה-BBC כדלקמן: "ככל הנראה שרוב התוצאות העולות מהמחקר שלנו הן שלא פחות מ-109 אזורים בעולם עדיין שומרים על אותם מספרים של יונקים גדולים, במעין תורנות, או בדומה או בדיוק כמו בשנת 1500 לאחר הספירה, בין אם הן מצומצמות היו בגודלן ובין אם התבצע שם מימשק שימור כיאות או בהתאם למיקומם של יונקים אלה או אחרים באזורי-קצה.
עוד אמר מוריסון המנהל את מאמצי שמירת הטבע מטעם ה-WWF-US כי "האזורים המרוחקים ביותר יכולים להיות חמים מדי, יובשניים, רטובים, קפואים (או) ביצתיים מכדי לתמוך בפעילויות אינטנסיביות", ולדבריו, "אנו יכולים להצביע עתה ביתר קלות על האזורים החשובים ביותר להמשך קיומם של 263 היונקים היבשתיים הגדולים ביותר בעולם, תוך אבחנה על אזורי המחיה הנוכחיים והמקוריים שלהם מזה כ-500 שנה. כל אלה בהתייחס להשפעתם על הסביבה האקולוגית היבשתית שבהם משוטטים אותם יונקים, בין אם בנדידה מקומית ובין אם בנדידה לטווחים גדולים.
המדען הראשי של ה-WWF, ששמו אריק דינרשטיין אף טען כי "כעת יכולים אנו להצביע בבירור על אזורים ומקומות שבהם ניתן לראות ולאתר את מקבצי היונקים הגדולים שממלאים שם את תפקידיהם החשובים וההכרחיים במערכות האקולוגיות היבשתיות" שבהן משוטטים המה מקדמת-דנא.
מהמחקר עולה עוד כי היונקים שסבלו מהאובדן וההשפעה לרעה הגדולים ביותר היו אלה שנכללים בקבוצת המתמחים בבית הגידול דוגמת טיגריסים, נמרים, אריות, הביזונים האמריקאים, האייל הקורא והזאבים.
מבחינה גיאוגרפית, כך טוענים החוקרים, אוסטרליה מציעה את התפריט העשיר ביותר, ומחזיקה כ-68% מהיונקים הגדולים המשוטטים בה, בעוד שדרום-מזרח אסיה מחזיקה רק כאחוז אחד בלבד מהמגאפאונה שהיתה שם בשנת 1500 לאחר הספירה. במאמרם המדעי דנים החוקרים בכובד ראש בתפקידיהם של היונקים בשִׁוּוּי המִשְׁקָל האקולוגי במערכות האקולוגיות שלהם, ובעיקר כיצד הם משפיעים על שכיחות נטרפיהם, התנהגותם ופיזורם במרחב. בחרתי לבחון את מחקרם בכתבה זו בעיקר לאור פרסומים אחרונים בנוגע לכל אלה באפריקה שחלקם פרסמנו באתר של "עולם אחר".
לדעתי, הם משתמשים לראשונה במינוח לפיו אוכלי-עשב גדולים מתפקדים כ'מהנדסים אקולוגיים' המשפיעים על המבנה ועל הרכב המינים של הצמחים המשמשים מאכל לאותם יונקים, וכי שני הצדדים כאחד משפיעים על הסביבה מעבר לאינטרקציות ההדדיות שביניהם. חשיבות המחקר הזה היא בראש וראשונה להבטיח את כיווני שמירת הטבע הראויים לביצוע, בהתחשב בכך שלא תמיד מחקרים מתמשכים עוזרים לאוכלוסיות. לראייה, מספר האריות באפריקה הצטמצם בצורה כה ניכרת, שגם אם המחקר הביא עבורנו מידע עצום ורב על אורח החיים החברתי שלהם, הרגלי הטריפה, התאמותיהם האקולוגיות וכן הלאה, לא בהכרח הוא קידם את שימור טורף העל הזה ביבשת, ועל כך טרם נתנו מדענים את דעתם בצורה משביעת רצון, ואני יכול לקבוע זאת בלשון המעטה.
המצב הבלתי-מעודד באפריקה וכישלונות השבה מהדהדים
בגיליונות ספציפיים של כתב העת המדעי-אקולוגי האפריקאי, הAfrican Jounral of Ecology- , עולה כי באפריקה כולה יש מגמה מצערת של הפחתה מתמדת בשכיחות היונקים הגדולים, בעיקר מיני אנטילופות, שעיקרה נובע מלחצים גוברים על האקולוגיה ויחסי הגומלין בשמורות טבע ופארקים לאומיים, וכחלק מהרצון להבטיח את קיומם החלו לקדם חיבור כמה פארקים של מדינות סמוכות לפארק לאומי בינלאומי אחד.
דוגמת כזו בפועל היא התוכניות של דרום-אפריקה, מוזמביק וזימבאבווה להגדיל את שטחו של פארק הקרוגר ואף לצרף אליו מאות שמורות פרטיות שתאכלסנה את המגוון הביולוגי שיוכל להגיע אליהן גם מהקרוגר. הבעיה העיקרית היא הגידול הניכר באוכלוסיות בני האדם והלחצים הנגרמים לשולי אזורים מוגנים בגלל לחצי רועים על המערכות האקולוגיות, בעיקר בשנות בצורת. לראיה, לחצי חברת המאסאים על שולי המאסאי-מארה בקניה. עד כדי כך חמור מצבם בשנות בצורת, שהמימשל המרכזי בקניה התיר להם "לפשוט" עם עדריהם, בעיקר הבקר, על מגרשי כדורגל בניירובי הבירה, בפארקים עירוניים ואפילו בבית הנשיא לשעבר דניאל אראפ-מוי שהתפרסם במשטחי הדשא הגדולים שבו.
ואולם, אחת הבעיות הקרדינליות בעולם היא שגם מבצעי השבה לטבע (ראינטרודוקציה, למשל, של זאבים לפארק הלאומי היילוסטון או קריסת "פרוייקט-ראם" בעומן) או החדרה לטבע (אינטרודוקציה, למשל, הכנסת הפראים למרחבי הנגב והערבה, שייתכן והשפיעה לרעה על שכיחות יעלים ומינים אחרים), לא הוכיחו את עצמם עד כה. דוגמא אחרונה היא השבתם הבלתי-מוצלחת של אריות לטבע באפריקה ו-או השבת היענים לערבה שלנו שאינה עולה יפה.
"החברה האמריקאית לחקר היונקים" נוסדה ב-1919 במטרה לחקור ולקדם את הידע המצטבר של האנושות בנוגע ליונקים. רוב החברים בה הם מדענים מקצועיים ביותר שיש להם אינטרסים מרחיקי-לכת בשימור ובעשיית טוב להמשך קיומם של היונקים, תוך שפעילויותיהם משקפות דאגה אמתית לעתיד המערכות האקולוגיות מבחינת מגוון המינים בהם, הצעות למיסוד מסדרונות אקולוגיים עבורם (למשל, הפנדה הענקית בסין ואפילו כמה רעיונות יישומיים אפשריים במחוזותינו המזרח-ים-תיכוניים).