מאת: נדב לוי
31.8.2007
חובבי הטבע הישראלים גילו בשנים האחרונות את אוגנדה, ויוצאים שוב ושוב לגלות את צפונותיה של אוכלוסיית גורילות ההרים בפארק הלאומי המוגן בווינדי (Bwindi Impenetrable National park) – להלן ה-BINP – ששטחו 331 קמ"ר ובו שלוש קבוצות מורגלות לאדם של גורילות ההרים בווינדי (Gorilla beringei beringei), ופארק הגורילות הסמוך לו מגאהינגה (Mghinga Gorilla NP) – להלן ה- MGNP - שבו קבוצה מורגלת רביעית המשוטטת בשטח של 33.7 קמ"ר. שני האזורים המוגנים האלה מתויירים באינטנסיביות באוגנדה, שבאחרונה מועדפת לסיורים אלה. שישה אנשים יכולים להצטרף לקבוצה אחת, ומכאן שמדי יום ביומו לפחות 24 תיירים יכולים לחזות בגורילות בשטח. בשלהי שנות ה-80 וראשית שנות ה-90, נהגנו להתמקד בגורילות ההרים של רכס הרי הוירונגה במזרח קונגו (זאיר לשעבר) ורואנדה, השונות מגורילות ההרים בווינדי במובנים רבים שהבהירו כי מדובר בתת-מין אחר השונה מגורילות ההרים המתגוררות ברואנדה ומזרח-קונגו. עד היום אפילו חוקרי גורילות אינם מתייחסים להבדלים אלה שבין שתי האוכלוסיות ברוב המקרים. [וראו על כך במאמרו של נ.לוי מיוני שנת 2000: "גורילה-מין נכחד?" טבע הדברים 56). בינתיים נמצא כי הנַתְרָן (Sodium) המושג ממקור בלתי צפוי חשוב לגורילות ההרים בווינדי. על כל אלה ועוד בעיות שמירת טבע מודרנית של הגורילות בכתבה זו.
לסיורי הגורילות באזור המוגן בווינדי יוצאים לרוב שישה אנשים. בבווינדי משוטטות 30 חבורות של גורילות, חמש מהן – הכוללות 76 קופים – הורגלו לקשר עם בני אדם. ואולם, המוכרות ביותר הן שלוש הקבוצות המורגלות, ששמותיהן: Mubare & Habinyanja , Rushegura. הרשויות באוגנדה מתכוונות לביית שתי קבוצות נוספות להגדלת מספר תיירי הגורילות המגיעים למדינה. ישנה קבוצה מורגלת נוספת במגאהינגה, ובסך הכל, בשלהי שנת 2006 יכלו 24 תיירים לראותן בעת ובעונה אחת ביום אחד. בסיורים אלה מבקרים באזור במשך יומיים, וזוכים למעקב של כשעה בחברת הגורילות. באחד הסיורים הישראליים האחרונים בשמורה עקבו לאחרונה אחרי קבוצה של 13 גורילות הרים, כך חשבו תחילה. והנה, בסיורם עמן במשך כשעה אחת, התגלה לעיניהם גור גורילת הרים בווינדי שנולד בלילה הקודם, ומכאן שיצאו לדרך עם 13 פרטים ושבו עם 14. לא פחות.
הקדמה/בראשית הדברים
על הגולגולת המסתורית והחדשות האחרונות אודות מיקומן וזמנן של גורילות
חקר הגורילות בשנים האחרונות מצביע על התחרות העזה שהיתה בין חוקרים מי מהם יגלה ויפרסם את הגורילה הראשונה בתבל. באחרונה, הוברר שמתגוררים באפריקה לפחות 5 תת-מינים שונים של גורילות. קביעת שמותיהם המדעיים של תתי-המינים החדשים היא עניין לתהילת חוקרים וקיימת מחלוקת קשה על כך. בתחקיר של כתב העת המדעי "ניו-סיינטיסט" מראשית אוקטובר 2005, נבדקה תמונת המצב בנדון עד השנים 1847-1846, שהן שנות המפתח שהסכימו עליהן כשנות התגלותן של גורילת השפלה המערב-אפריקנית [Western Lowland Gorilla] (Gorilla g. gorilla).
מהתחקיר עולה במפתיע כי העולם התרבותי שלא ידע מאומה על גורילות, ולא הכיר את המילה Gorilla, זכה לקבל כמה דיווחים עליהן מאפריקה מאות שנים קודם לכן. הסיבה לכך פשוטה: עד אותן שנים הגורילה היתה יותר בגדר שְׁמוּעָה מאשר עובדות. הדיווחים המעטים ציינו שבאפריקה מתגוררת מעין יישות-אֵימְתָנִית" (Fearsome-beings) ומוזרה. התחקיר חשף לראשונה כי הראשון שדיווח לעולם על הגורילות, היה הנווט האנו (Hanno) מבני הקרתגים. הוא כתב עוד במאה ה-5 לפני הספירה על "אי, מלא באנשים פְּרָאִיים, שרובם נשים, ושגופם מכוסה שיער, שהמְתֻרְגְּמָן שלנו כינה אותם Gorillae''". הוא אף מספר כי לכד שלושה מהם. ב-1625 קיים דיווח עלום אחר על אותן גורילות בספר הַרְפַּתְקָאות מאנגולה על יורדי-ים אנגלים אמיצים שכתב אנדרו באטל (Andrew Batell). הוא כינה אותן "מפלצות מכוסות-שיער פרט לידיהן ופניהן, הישנות על עצים וניזונות מפירות". הוא אף ציין כי מבחינת הפרופורציות הגופניות הן מזכירות בני-אדם, אבל דומות יותר ל"ענקים גבוהי-קומה". רק מאוחר יותר לקראת אמצע המאה ה-19, אכן התגלו במערב-אפריקה "הקופים השחורים הענקיים", שהחוקרים וההרפתקנים שחשפו אותן לא ידעו אם לסווגם כשימפנזים ממין חדש אם לאו.
והנה, למרות שהיינו סבורים כל השנים כי מוצאן של הגורילות במערב אפריקה ומרכזה, מאוגנדה ומערבה, מתברר כי באתיופיה גילו לא מכבר "ציידי מאובנים" (פלאונתולוגים) באזור חבל אפאר (Afar), קוף-אדם דמוי גורילה שתוארך לכ-10 עד 10.5 מיליון שנה לפני זמננו, ומפריך בכך שתי אקסיומות מדעיות שנדמה כי השתרשו בקרבנו: האחת, שקופי-על לא היו מעולם בזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי, מאחר ועובדה היא כי ייתכן ולמרות הכל היו גם היו. השניה, כי הגורילות נפרדו מהאדם מבחינה אבולוציונית אי-שם לפני כ-8-6 מיליוני שנה, ולא היא! נראה כרגיל, כי בכל נושא מדעי הנחקר לעומק, מחכות לנו הפתעות, והגורילות הקדמוניות עוד חופנות בחובן כמה וכמה תעלומות שעוד תתבררנה בעתיד.
מיון הגורילות: גידול במספר תת המינים ובעיות שימור חדשות שלא נתנו עליהן את הדעת העניין הגובר בגורילות הוביל בשלהי המאה ה-20 להגדלת מספר תתי המינים משלושה לחמישה. הוברר כי מרבית גורילות ההרים באוגנדה, אם לא כולן, משתייכות לתת מין רביעי או קרוב יותר לגורילות השפלה המזרחיות השוכנות במזרח קונגו או שהן התפצלו מגורילות ההרים. עוד ב-1999 הוגדר תת מין חמישי השונה מגורילות השפלה המערביות, בגבעות המיוערות בגבול ניגריה וקמרון. גודל האוכלוסייה שלו נאמד ב-150 עד 200 פרטים בלבד, ומכאן שהוא אף נדיר יותר מגורילות ההרים. דווקא הגדרתם של חמישה תת-מינים מדירה שינה מחוקרי הגורילות בגלל הקשיים להחליט מה צריך לעשות. בעיות רבייה קשות בשבי, הצורך לשלב את ההשבה לטבע (רה-אינטרודוקציה), המחשבות הנוגות וחשיבת האתיקה המבולבלת שנידונו בהקשר למקלטי האיקלום המודרניים של הגורילות מחוץ ליבשת, כמו למשל בארצות הברית, ואפילו גישת בתי היתומים, המצטיירים לא פעם כשיגעון חולף של איל הון עשיר, הן רק מקצת מבעיות השימור החדשות של הגורילות.
בשלב זה זוהו 5 תת-מינים שונים של גורילות: גורילת ההרים של הוירונגה, גורילת ההרים בווינדי, גורילת הנהרות על גבול ניגריה וקמרון, גורילת השפלה המזרחית, וגורילת השפלה המערבית. בצפון-מזרח קונגו זוהו קופי-אדם נוספים שהם ספק מין חדש של שימפנזים או אולי אף הכלאה בטבע שהתרחשה בין שימפנזים וגורילות, ואולי תת-מין שישי, אך אין מידע מספק על כך.
אוכלוסיות גורילות ההרים וגורילות בווינדי נחקרות זה שנים רבות ונדמה היה שהן מוגנות להפליא. הבעיה היא, ש-4 מחמשת תתי המינים הידועים למדע, נמצאים בסכנה, לאור העובדה שבכל אחת מהן ידועים רק כמה מאות פרטים, או סביב 350 בכל אחת משתי אוכלוסיות גורילות ההרים וגורילות בווינדי, ואולי אף פחות מכך. "מצב זה מחייב המשך ניטור מדוקדק", אמר כריס ווייטייר (Wittier) מאוניברסיטת צפון-קרוליינה בארה"ב, המעורב במחקר. ואולם, "הספר האדום" של ארגון ה-IUCN מטעם "איגוד השימור העולמי מטעם האו"ם" (World Conservation Union), הגדיר את שני תתי-המין של גורילות ההרים כאוכלוסיות ששרויות ב"סכנת הכחדה מוחשית" (Critically Endangered) בהתאם לתקנות מ-2002. ואולם, דווקא שתיהן מוכיחות כי זהו קוף העל הראשון, ובינתיים כנראה המין היחיד, שאוכלוסיותיו מתאוששות, וגודלן בעלייה מתמדת.
חקר המיון של הגורילות הללו אכן מורכב משחשבנו. לפני כמה שנים, הורידו מ"מצבת" תת-מין הנחשב של גורילות ההרים כ-300-350 מהן שמתגוררות בפארק הלאומי בווינדי באוגנדה, שהוכרז כתת-מין חדש ששמו 'גורילות ההרים בווינדי'. הן מתגוררות בשתי אוכלוסיות שונות ב"פארק הלאומי בווינדי" שנחשב מגוון ביותר בחגורות הצומח בו ובנופיו. במחקר אחד, למשל, שנערך שם לפני כשנה, נבדקה השפעת 2 חגורות צומח על הרכב היונקים בהם, נמצא כי בקו רוחב נמוך יותר היה הרכב מגוון יותר של מינים, העצים בו היו גבוהים יותר, שפעו יותר בפירות והצפיפות השיחנית נמצאה כרבה יותר, בהשוואה לחגורה השנייה הגבוהה יותר. לכך חשיבות בגיבוש מימשק ושימור הגורילות משום שנראה כי הן מעדיפות לרדת ברום, ובדיעבד, להיפגש ביתר שאת עם בני-אנוש הלוחצים על היער מלמטה.
אוגנדה עשויות להיות אפוא בית-גידול לתת-מין נוסף של גורילות שקרוב ככל הנראה לשני תת המינים הנדירים הידועים האחרים, אך ייתכן ואינו אלא תת-מין חדש. המחלוקת על הגדרתו מתמשכת כבר כמה שנים. המיון החדש טרם נקבע בודאות. להשוואה, בעוד שגורילות ההרים ישנות על הקרקע, ישנות גורילות בווינדי על העצים. לגורילת ההרים פרווה פרועה וארוכת שיער בהשוואה לגורילות בווינדי. גם גופן של גורילות ההרים של רכס הוירונגה גדול יותר ובנוי מסיבי יותר. הן משוטטות לרוב בגבהים שבין 1650 ל-3,790 מטרים מעל פני הים. פרוותן של גורילות ההרים שחורה עד כהה, בדומה לפרוות גורילת השפלה המזרחית. גורילות ההרים מצויידות גם בשיניים ולסתות ארוכות יותר, אף שהזרועות, דווקא קצרות יותר. תת המין של גורילות ההרים גדול יותר בהשוואה לגודלן של גורילות אחרות. על-פי-רוב ניתן לגלותן במזרח קונגו על פי הפרשת צואה וגללים, בעוד שאת גורילות השפלה המזרחיות מאתרים על-פי סימני הכרסום של ניצני הבמבוק הצעירים. (אולי לא תמיד, אך יותר מאשר ההסתמכות על סימני הצואה). ב-15 השנים האחרונות אמדו את מספרן של גורילות בווינדי וגורילות ההרים ביחד, בכ-600-650 פרטים, לאחרונה אף כ-740, עובדה המשמחת עתה את כולנו.
רקע מדעי: תזונה ורוקחות זואולוגית
לרוב עוסקת כתבה בנוגע לגורילות בבעיות שמירת טבע שלהן, ופחות בהרגלי התזונה שלהן. ואולם, בצפייה ומחקר בבווינדי התמקדו מדענים בשנים האחרונות בעיקר בחקר המיון של הגורילות ובמה שונות הן משאר הגורילות באפריקה, ובחקר הרגלי התזונה השונים שלהן באזור. ממחקר זה עולה שהן מצטיינות בבווינדי בצריכת נתרן בולטת, בהשוואה לשימוש המועט שעושים בו מינים אחרים. מנהגיהן של גורילות ההרים בווינדי לקלף קליפות עצים ולעכל גזעים רקובים ונרקבים, הם היבטים חדשים ומעניינים בהתנהגותן, אך מוזרים ובלתי-נהירים עד-תום. מנהגן זה אף נצפה ותועד בקרב כמה קבוצות מטיילים ישראליים שהגיעו לאזור, ואחת מהן מקבוצת "עולם אחר", אף שבה משם לאחרונה עם קטע וידיאו שתיעד את התגלית", סיפר לי מנכ"ל החברה שלמה כרמל שהוביל את הקבוצה.
צריכת נתרן מועטת אצל האדם מאפשרת להימנע מלחץ-דם גבוה ובעיות רפואיות אחרות. אולם, בקרב פרימאטים רבים, נמצא כי חייב להיות שיחור-מזון מַקִּיף ומְמַצֶּה של מקורות אלה להתאמת דרישותיהם אליו. לרוב, צמחים הלופיתיים (אוהבי מלח) הם המצליחים לרכז נתרן, והתפריט של פרימאטים צמחוניים המתגוררים בבתי-גידול מיוערים, סובל ממחסור בו. לפי המלצות ה-National Research Council, הוצע כי דייאטה של לפחות 0.2% נתרן תבטיח לפרימאטים את בריאותם. אולם, רמות הנתרן במזון סִכָּה של קופים בטבע היא לרוב נמוכה הרבה יותר. פרימאטים צמחוניים (הרביבוריים) חייבים להגדיל את מגוון התפריט שהם על מנת לספק את התֵּיאָבוֹן לנתרן. גורילות השפלה המערביות (G.g.gorilla), למעשה מין נפרד בפני עצמו, ושתפוצתן הרגילה במערב-אפריקה מתקהלות ביערות מוצפים שבוראו ואוכלות שם עם אוכלי-עשב אחרים את הצמחים עתירי הנתרן.
קופי קולובוס, דוגמת הקולובוס גרזה השחורים-לבנים ה(Colobus guereza) משלבים בדייאטה שלהם עלים וגזעים של עצי האיקליפטוס, ומכאן, שלא רק הקואלה האוסטרלית נהנית מפריטי מזון מוגבלים אלה. בסביבות-חיים דלות, משפיעים ריכוז הנתרן על תפוצה, פיזור ושכיחות פרסתניים אוכלי-עשב במערכת האקולוגית. [וראו על כך ביתר הרחבה במאמרו של נ.לוי "שובם של הביזונים" בטבע הדברים 59, מספטמבר 2000]. הדבר מווסת את גודל האוכלוסיות. פילים ופרסתניים שונים אף אינם מהססים להיכנס למערות תת-קרקעיות כדי ללחך מינרלים בתוכן. ראינו זאת לא פעם במערות מפורסמות בתחום זה בהר אלגון על גבול קניה ואוגנדה.
איילי המוס (Moose) (Alces alces) סועדים את לבם על מינים אקוואטיים שמכילים פי 300 נתרן מאשר צמחים מצויים הנכללים בתפריטם היבשתי. בקרקעות הטרופיות, רוב הצמחים היבשתיים מכילים רמות נמוכות של נתרן, המהווה מרכיב דל בתפריטם (של פרימאטים ופרסתניים) באזורים הטרופיים, ונראה כי הם רגישים למחסור המצטבר בנתרן בדייאטה שלהם.
בנוסף לדייאטה הצמחונית של גורילות ההרים בווינדי המבוססת על עלים, שורשונים, גזעים ואפילו פירות, גורילות בווינדי ב-BINP, אוכלות כחלק בלתי-נפרד מתפריטן קליפות ועצת ענפי וגזעי עצים. הסיבות לאכילת עץ אינן נהירות עד תום. [המחקר בנדון עמד להתפרסם בשעת כתיבתו]. אולם, גם אם הערך התזונתי דל, ובו רמות נמוכות של חלבונים וסוכרים, יש בו יותר לגינין(Lignin) מאשר בפריטי מזון אחרים. גם באזורים אחרים גורילות אינן מהססות לעכל גזעי-עץ. וישנם גם קופים בעולם החדש, כגון השאגן (Alouatta spp.) וקופי העכביש (Ateles spp.), המתקבצים אף הם כדי לזלול מאותם חללי גזעי עצים. ואמנם, פרימאטים רבים באזורים משווניים מעכלים או מלקקים חומר עצי דומה, למשל, שימפנזים (Pan troglodytes), למור קטה (Lemus Catta) ובשמו האנגלי Ring-tailed Lemur, וגונון הרים (Cercophitecus I'hoesti) ששמו האנגלי .Mountain Monkey
הסיבה להתנהגות, כביכול, מוזרה זו, אינה נהירה לחוקרים כל-עיקר, אך הוצע כי העצים יכולים לסייע לגורילות מבחינה רפואית. ואמנם, לעתים קרובות הגורילות שברו חתיכות-עץ, ואז שומרות עליהם פן יגנבו להן אותם או שנושאות אותם לקרבת מקום כדי לאכול מהן מאוחר יותר, כאילו מבצעות חשיבה קדימה. האם ניחנות בחשיבה אקונומית? האם מסוגלות להסתיר מזון כמינים אחרים ולהשתמש בו מאוחר יותר? כדי לבחון בפועל את התיאוריות שלהם, לפיהן העץ חייב להיות המקור של הנתרן עבור הגורילות, החלו החוקרים לתעד בתצפיותיהם מתי חוגגים על גדמי העצים, ולשם כך אספו דגימות של גזעי-עץ מעוכל, גדמי עץ שנמנעו ממנו ופריטי מזון אחרים. כעת הם ביצעו ניתוח כמותי ואיכותי של תכולת הנתרן בהרכב המזון. לאמתו של דבר, הם ניסו במחקרם לשלב בין התנהגות אינטליגנטית של גורילות לבין בחירת פריטי מזון שעשויים לתת להם יתרונות תזונתיים על מינים אחרים בתנאי מחסור גוברים.
אקולוגיה של הרכב מזון והרגלי אכילה
בחתיכות העץ שנלקחו על-ידי הגורילות היו באופן בסיסי רמות גבוהות יותר של הנתרן מאשר בפריטי-מזון הנאכלים האחרים. חתיכות העץ שנאכלו מהגֶּדֶם, הכילו יותר נתרן מאשר אלה שהגורילות נמנעו מהן. העץ משקף רק 3.9% ממשקל הצריכה היומית המקובלת ודלת המזון של הגורילות. ואולם, היא תרמה למעלה מ-95% מהנתרן שבתפריט הנעכל, ולפיכך הגיעו החוקרים למסקנות כי עצים נרקבים חשובים ביותר לגורילות בווינדי כמקור של נתרן, והואיל והנתרן הוא מעין חומר מסונן המאפיין את הרכבן הבסיסי של הקרקעות המאפיינות את האזורים המשווניים-טרופיים הלחים והתת-לחים, ובגלל שצמחים יבשתיים לרוב אינם זקוקים לנתרן. רק לעתים, נמצא עד-כה כי יונקים הניזונים מחלקי צמחים באזורים הטרופיים, לרבות הגורילות, מוצאים בנתרן יסוד הֶכְרֵחִי לקיומם. ואולם, מנהג הגורילות לעכל חומרים מרקיבים של גזעים, נחשב עתה בהחלט כמקור תזונתי מפתיע, ובלתי צפוי בחִיּוּנִיותו עבור גורילות בווינדי באוגנדה.
עיכול העץ
בהתבסס על התצפיות, הוצעו שתי השערות לבדיקת חשיבות התזונה של גזעי העצים. האחת: ברוב התצפיות נמצא כי שני הזכרים הדומיננטיים וכסופי הגב, כמתחייב מאורח חייהן החברתי, והנקבות, אוכלים מהעץ לפני האחרים, ודאגו להזיז את הפרטים הצעירים ותת הבוגרים מאזור האכילה, אף אם הם גם כבר כסופי-גב, והיתה זו עדות כי הם טרם רכשו את מעמדם הדומיננטי. שנית, לעתים קרובות חזרו הגורילות לאותו גֶּזַע או גֶּדֶם כדי לאכול ממנו בימים הבאים, ובילו שעות ארוכות מסביבו, עדות ברורה לעיסוקם ותזונתם בו לסירוגין.
החוקרים אף הציעו השערה (היפותיזה) לפיה העץ חייב היה להיות מקור הנתרן, וכי רק הסבר כזה עשוי להבהיר את ההתנהגויות-אכילה הבלתי-רגילות שקשורות לעיכול-עצי. מחסור בנתרן הראה העדפות ספציפיות, המובילות ל'רכישת' הנתרן. כאשר הנתרן מָסִיס, וכאשר אוכלי-עשב באזור מועטים, הם כנראה מלקקים חלקים שבהם יש רמות נתרן גבוהות, בצד עיכול העץ, ואז הגורילות עשויות למצוץ את לשד העצים במשך מספר דקות, אחר-כך לפלוט אותו החוצה. לפעמים הגורילות ליקקו את בסיסי הגדם העצי ואת חלקיו הפנימיים של העץ, ולעתים מזומנות הן לעסו מהדבק הנוזלי דמוי הגומי המשתרבב מהעץ המעוכל אֶקְסְטֶנְסִיבִית (באופן נרחב). היבטים אלה נבדקו בבהסתמך על משקל רטוב ויבש של חתיכות העץ מאותו הגדם, בהשוואה למינרלים ויסודות אחרים כמו זרחן, מגנזיום, אבץ, אשלגן, ואחרים. המחקר הראה כי בעץ היו רק מעט חלבונים, אך שיעוריו היו גבוהים יותר בליגנין יותר מכל מרכיב מזוני אחר, והוצע שהעץ אינו מספק איכות נוטריינטית משביעת רצון. המחסור בנתרן יכול להתבטא בגידול אטי, חולשה והעדר קואורדינציה, להוביל לרכות-עצמות. למעשה, גם המחקר האחרון לא הנהיר זאת, אך ידוע כי לאדם די בצריכת כ-50 עד 150 מ"ג/יום (0.7-2.1 מ"ג/ק"ג) נתרן למשקל גוף/יום.
הגורילות אכלו 223±181 מ"ג נתרן לסעודה אחת של אכילה, ובהתאם, סברו שהעץ מספק להן את המנה הרצויה להן על בסיס תזונה יומי. בהתחשב באִילּוּצים לוגיסטיים, לא יכול היה צוות החוקרים להימצא בחברת הגורילות ולצפות במעשיהן מדי יום, וגם לא במשך כל שעות היום, ואולי משום כך התרשמו כי תזונתן מבוססת יותר על עצים מאשר מה שקורה בפועל. במהלך תצפיותיהם הם גילו, בכל מקרה, כי עיכול העץ הנעכל מהווה רק כ-3.9% מממוצע משקל צריכת המזון הרטוב של הגורילות במהלך התצפיות, אך עדיין תָּרַם לדייאטת הנתרן בשיעור ניכר ביותר, ובאופן ברור ביותר מעבר לצריכת שאר פריטי המזון הנלקחים.
עיכול עץ אינו מקור הנתרן היחידי לגורילות בווינדי. כמה מפריטי המזון השכיחים האחרים כמו מינים אחדים עשבי-בר ועלים קוצניים, הגדלים באזורים ביצתיים ביער, הכילו גם כמויות נאותות של נתרן. בכל מקרה, פריטי מזון אלה הכיל 91%-96% מים בעוד שבעץ יובשני נמצאו רק עד כדי 35% רטיבות בלבד. במחקרים אחרים הניחו כי די בעלה קוצני או עשבי בר מסויימים כדי לתרום את מנות הנתרן הרצויות, וכי הן בודאי תורמות להם יותר מעיכול עץ. החוקרים אך דווחו כי בשולי הפארק חוגגות גורילות בווינדי על גזעי עצי האיקליפטוס (Eucalyptus spp.) שהגיעו מאוסטרליה (תצפיות אישיות), ואמנם ניטעו בשפע בקצווי היער ובאזורים ציבוריים שונים. גם בגזעי האיקליפטוס יש רמות נמוכות של חלבונים, וליגנין בשיעור ניכר, כמו גם פנופנולים, אך שיעור הנתרן בו גבוה. (טרם פורסם). ואמנם ידוע, שאיקליפטוסים מהווים מקור חשוב של נתרן המשמש פרימאטים ביערות שכנים.
יתרה מזאת, ביער וירונגה הסמוך, גורילת ההרים מתת המין האחר מבססות את תפריטן על אכילת עפר ו-או גיר", מה שכונה "גיאופגיה" ((Geophagy. היו שאמרו כי הרגלי תזונה אלה מספקים להן את הנתרן הדרוש לקיומן. במעקב אחרי גורילות בווינדי צפו החוקרים רק פעמיים בהתנהגות גיאופאגית, ובמקרה יחיד בלבד, הן אכן עיכלו קרקע. זוהי אפוא התנהגות נדירה, ובהתאם, הסיקו כי גיאופאגיה אינה יכולה להיות בעלת תפקיד חשוב באספקת הנתרן לגורילות בווינדי. אין להתפלא על כך לאור זאת שמחקרים קודמים בבווינדי מצאו שתכולת הנתרן בהן נמוכה. לפיכך, מתחייב עיסוק מיידי בחקר היבטי שמירת-טבע לאור חשיבות הנתרן בתזונת גורילות. הנושא נמצא במחקר גם בקרב מיני פרימאטים אחרים, והבנתו יכולה לסייע בקידום תוכניות שמירת-טבע מאחר ופריטי מזון בלתי-רגילים עשויים לספק מיקרונוטריינטים החשובים לבריאות בעלי-חיים, ולא רק באפריקה. עיכול עץ נמצא במחקר זה כמקור בלתי-צפוי לאספקת נתרן. ערכיו חייבים להילקח בחשבון בעת שמקיימים תצפיות-שטח מעין אלו. מחקרים נוספים אודות חשיבות מקומות החיות למינים המשוטטים, יסייעו להבין יום אחד מה מסתתר מאחורי התמחותן של גורילות בווינדי באזור זה.
בממחקר בבווינדי נמנו בקבוצה הנחקרת שני זכרים כסופי-גב, שש6 נקבות, ארבעה צעירים ושלושה גורים שעדיין יונקים, סך הכל 15 פרטים. בקבוצה צפו מדי בוקר במשך כ-4 שעות, בעיקר J.M. Rothman ועמיתיו-עוזריו. חקר עיכול העץ בבווינדי מגלה כי לפריט הנאכל בדרך-כלל, יש, אם בכלל, ערך נוטריינטי דל וזעום. רמות החלבונים והסוכרים בו נמוכות, אך גבוהות בלִיגְנִין בהשוואה לפריטי מזון אחרים. במחקר שנערך בנדון מלקטים החוקרים חתיכות עץ שנאכל, פריטים שהגורילות נמנעו מהם, ופריטי מזון אחרים שהגורילות אכלו ועיכלו, וומודדים את תכולת הנתרן (Sodium) שבו.
אוגנדה הירוקה, פנינת טבע גם של הגורילות
אחת מגולות הכותרת של ספארי באוגנדה היא החוויה המרגשת בשהייה בקרבת גורילות ההרים הנדירות ביערות הגשם בווינדי (Bwindi) ו-או מגהינגה (Mghinga) המכונים בפי המקומיים כ"יערות הבלתי-חדירים". קיים סיכוי טוב לפגוש בסיור שכזה את הפיגמים, אותם ציידים לקטים שכולנו גדלנו על יכולות הציד והלקט הפנומנליות שלהם, וככל הנראה מבני הבטווה. עד לפני כמה שנים חיו אף הם ביערות העבותים והשתמשו לא הרחק ממגאהינגה במערה אחת גדולה לשימושיהם וכמחסה מפני הגשמים ומפני אויביהם. יער חשוב אחר שלא כדאי לפספס הוא יער צ'יבלה (קיבלה) (Kibale), אף הוא מהיערות המפורסמים בריכוז מיני הפרימאטים הרבים המתגוררים בו, לרבות השימפנזים. ובמקביל לצפייה בקופי העל, בני אוגנדה עצמה הם לרוב שמחים בחלקם, מסבירי פנים, ואפשר ליהנות בסיורינו בטבע במחיצתם מבלי להסס. השילטונות האוגנדים מתכוונים בגיבוי ארגוני שימור בעולם, להעלות בקרוב את עלות הביקור במחיצת גורילות ההרים בווינדי לכ-500 דולר המטייל. בספטמבר 1990 עוד עלה ביקור יומי כזה של כ-4 שעות רק 100 דולר המטייל. כעבור כמה שנים כבר עלות הביקור הגיעה לכ-250 דולר המטייל, ועד עתה היה כ-375-275 דולר הביקור, ללמדנו את החשיבות שרואים בהקצאת תשלום לסיור במחיצת הגורילות לצורכי חיזוק האוכלוסיות.
הפארק הלאומי בווינדי
הפארק הלאומי בווינדי באוגנדה מורכב משמורת-יער מיוערת המכוסה בצמחייה ירוקה על המורדות התלולים של עמק אלברטין הגדול במצוקי ה-ARV (Albertine Rift Valley), בזרוע המערבית של הבקע האפריקאי. זהו יער-גשם משווני קדום, שאחדים כמותו שמשגשגים במרכז יבשת אפריקה מאז שלהי תקופת הקרח האחרונה. באזור זה השתכנו כמחצית מגורילות ההרים בעולם, ולאחרונה אף מדובר באוכלוסייה ייחודית, אולי תת-מין בפני עצמו, ומכאן שחשיבות השימור שלהן במחוזות המחיה הטבעיים שלהן עולה שבעתיים. שטחו 331 קמ"ר, ומיקומו בדרום מערב אוגנדה. העיר הקרובה הגדולה ביותר היא קאבאלה(Kabale) .
הפארק ממוקם ברום שבין 1,160 ל-2,607 מטרים מעל פני הים, ונמנו בתוכו כ-90 מיני יונקים, ביניהם 11 מינים שונים של פרימאטים, למשל, הקולובוס הלבן-שחור האטרקטיבי. מבחינה זו יער בווינדי עולה בעושר מיני הפרימאטים שבו גם על יער קיבלה(Kibale) המפורסם ממנו. בפארק ידועים כמעט כמחצית מהאוכלוסייה העולמית של גורילת ההרים, אך מתת המין בווינדי (G.b.beringie), שמעריכים את גודלה בכ-340 פרטים, גידול של כ-12% לעומת העשור הקודם, המצביע על אוכלוסיה יציבה ובריאה. כ-20% מכלל האוכלוסייה המתגוררת ב-BINP (0°53'-1°08'S, 29°35'-29°50'E), הורגלה (habituated) לבני-אדם. "רשות חיות הבר האוגנדית", ה-UWA, מלקטת בקביעות מידע רב ותצפיות אודותיה.
המחקר בעיכול גזעי העצים המרקיבים התקיים בעיקר בין אוגוסט 2002 ליולי 2003 והתבסס בעיקר על עבודתו האקולוגית של Watts מ-1984 [וראו ברשימת הספרות]. במהלכו נצפה עיכול גזעי עצים וקילוף קליפתם ב-35 מ-319 תצפיות, ולפחות במשך יום אחד בכל אחד מחודשי השנה. לאמתו של דבר העריכו לאחרונה את כלל גורילות ההרים באזור בכ-680 עד 720, אלא שהגורילות שנותרו בג'ונגלים שבהרי הגעש של ווירונגה, המצויים באוגונדה, רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו משתייכות לאוכלוסייה שונה (וראו, נדב לוי, בטבע הדברים בשנת 2000.( גורילות הן מוקד משיכה תיירותי ממעלה ראשונה, אך במזרח קונגו הן מאויימות על-ידי המיליציות החמושות והמלחמה המשתוללת. ב-2007 הואשמו המורדים בכך שהרגו ואכלו שתי גורילות כסופות-גב – אותם זכרים בוגרים המכונים כך בשל פרוותם האפורה – אך מאוחר יותר נראה שהסכימו להפסיק לצודן. (ראו ב'סוף-דבר').
כיצד להגיע לפארק בווינדי ועם מה עוד להתמודד: לבווינדי ניתן לנסוע מה- QENP בצפון (3-2 שעות נסיעה), מקאבאלה דרומה (עוד 2-1 שעות), או להגיע מקמפלה הבירה דרך מבארארא (Mbarara) (עוד 8-6 שעות). הכבישים מתחברים בבוטוגוטה (Butogota), כ-17 קילומטרים מבוהומא (Buhoma), שער הכניסה לשמורה. מומלץ להגיע או לשכור במקום רכב שטח 4X4 בעונות הגשמים.
מה עוד אפשר לעשות? האטרקציה המרכזית היא כמובן שוטטות אחרי גורילות, אך פרט לכך אפשר לנוע ביער בסיור בוטני בחברת מדריכים, לבצע סיורי צפרות או לחפש מיני קופים אחרים כמקובל ביער קיבאלה.
מתי להגיע? סיורי צפייה באזור אפשריים במשך כל השנה. בעונת הגשמים ההליכה ביער עשויה להיות קשה ואתגרית יותר. הערות אלו, ראו גם לגבי ה- MGNP
פארק הגורילות הסמוך מגאהינגה
שטח: 33.7 קמ"ר.
מיקום: דרום מערב אוגנדה הרחוקה. העיירה הקרובה הגדולה ביותר היא קיסורו(Kisoro) , כ-10 עד 14 קילומטרים הנמצאת צפונית לפארק, ובגבול רואנדה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (זאיר לשעבר).
כיצד להגיע, עם מה להתמודד: הפארק מכסה את המדרונות הצפוניים ביותר של הרי הגעש של הוירונגה על פסגותיהם של שלושה מההרים הבולטים בו הם גאהינגה,(Gahinga) סביניו (Sabinyo) ומוהאבורה (Muhavura), המתנשאים לרום (בהתאמה) של 3,474, 3,645 ו-4,127 מטרים מעל פני הים. שלוש המדינות הכריזו על פארק הרי הגעש ברואנדה, פארק הרי הוירונגה בקונגו ופארק הגורילות מגאהינגה, וביחד הגדירוהו כאזור "שימור ושמורת הטבע השלמה של הוירונגה" ('Virunga Conservation Area') ובקיצור: VCA, המכסה שטח של 434 קמ"ר. מתוכו מכסה מגאהינגה רק כ-8% מהשטח המוגן. שאר שטח הפארק מתייחס לפרובינצית בופומבירה (Bufumbira) שברצועת קיסורו
מה עוד אפשר לעשות? אחת ההמלצות לעשות בהגעה לאזור הוא לצעוד רגלית לתצפית נוף, כ-15 דקות משער נטבקו (Ntebeko) ולראות במו עינינו את השינויים שעברו נופי הפארק מאז תקופת הקרח של הפלייסטוקן, והשינויים שעברו הצמחים חובבי החום והקור כתוצאה משינויי האקלים מאז אותם ימים. בפארק הרי געש כבויים, שפע של צומח מגוון, וכמובן קבוצת הגורילות המורגלת לאדם. שם הקבוצה הוא Nyakagezi, ונמנים עליה תשעה פרטים: שני זכרים כסופי-גב, שלוש נקבות בוגרות, שני צעירים ושני תינוקות.
לראות פיגמים ולהיות במחיצתם: באזור בווינדי ניתן לבקר במערות ששימשו את הפיגמים בני הבאטווה (Batwa) ששכנו כאן ולחמו כנגד שכניהם, בני הבנטו (Bantu). הכניסה לאחת המערות שאורכה 342 מטרים ועומקה 14 מטרים, מרוחקת כ-3 ק"מ בלבד ממרכז מגאהינגה. ההגעה הרגלית אליה אורכת כ-4 שעות. עד 1992 חיו הבאטווה באזור, ומדי כחודשיים עברו ללקט פירות באזור חדש. הם היו הקורבנות הראשונים שנפגעו מהקמת הפארק לאחר שאולצו להגר לשוליו. מדובר בכ-2,100 מהם המתגוררים באזור. הם סבלו בראשית שנות האלפיים מתמותה מוגברת של תינוקות, כ-38%, בהשוואה לפחות מ20% בשאר אוגנדה, ובעיקר בגלל תזונה לקויה ומחסור בחלב. ב-2003, ולאחר מכן באוגוסט 2005, הוקמו ושופרו בקרבתם מרכזי בריאות ומתקנים ציבוריים אחרים, הטיפול הרפואי השתפר, והם החלו ללמוד קרוא וכתוב, ואף הקימו רפתות לקידום משק החלב. כיום מתנהל הטיפול הרפואי המודרני במשולב עם ייעוץ מצדם של מומחים מקומיים לצמחי מרפא.
תצפיות נוף, טרקים וצפרות: במרחק כ-800 מטרים משער מגהינגה מקבלים זווית התבוננות מרשימה על הפארק וסביבותיו. אפשר לבקש ליווי ממדריך מקומי ללא תשלום נוסף. מהפארק אפשר לצאת לטרקים בהרים הסמוכים דוגמת סביניו, ובמעלה לפסגתו, אפשר להשתמש בבקתות למנוחה ולינה המיועדות לשם כך. הטיפוס במדרונות סביניו אורך כ-5 שעות ואורכו כ-10 ק"מ.
מגאהינגה היא יעד מעולה לסיורי צפרות. זוהו בה 79 מינים, ביניהם מינים אנדמיים אחדים לאזור ההררי של מזרח קונגו ואוגנדה, ובאזור השימור של הוירונגה כולו ידועים 295 מינים, 59% מהם אנדמיים לעמק הבקע אלברטין.
כיצד להגיע? הגעה ל-MGNP מקמפלה הבירה היא כ-8 שעות נסיעה במכונית. אפשר להגיע גם ברכב ציבורי, לשם כך יש אוטובוסים/מיניבוסים על בסיס יומי, ומהעיירה קיסורו(Kisoro) ניתן גם לצעוד רגלית בסיור הררי לעבר הפארק או לשכור מונית עד השער של הפארק.
בעייתיות שמירת טבע ושימור הסביבה - תיירות אקולוגית מודרנית ומורכבותה
עלות המחזוריות הכספית בגין התיירות האקולוגית בטבע ברחבי העולם נאמדה לא מכבר בכ-3 טריליוני דולרים (3 מיליוני מיליונים). לעומת מגמת העלייה המואצת בהכנסות בעולם דווקא אפריקה דורכת במקום (או שהכנסותיה יורדות). ברחבי העולם החלו לתת את הדעת על הבעיה, ולראייה הדיונים והסיורים הרבים שנערכו בקניה בחודש נובמבר 2006, בעת שהתכנסו שם עשרות מדינות לכנס חשוב שנערכו בו דיונים מעיקים על מה שיכולה האנושות לעשות כדי לצמצם את ההתחממות הגלובלית ואת פליטת הגזים הנדיפים והרעילים לאטמוספירה. ואולם, עוד בטרם החלו להתמקד בהצלת היבשת לנוכח סכנות שינויי האקלים, המליצו להגדיל במדינות היבשת את ההשקעות בשמירת השונות הביולוגית (Biodiverity) במדינות מרכז יבשת אפריקה, ובעיקר באזורים הסבוכים של אגן הקונגו שבהם שוכנים גורילות, אוקאפי, פילי יער ומנדריל, מהיונקים האטרקטיוויים ביותר לתיירים.
העתקת ביקורי התיירים לאוגנדה מיעדיהם הקודמים ברואנדה וקונגו, היא נושא שמעסיק חוקרים אין-ספור העוסקים בגורילות. ההכרזה על שמורות הגורילות באוגנדה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, החלה לפני כעשור שנים. ואולם, ההחלטה בוצעה בטרם נתנו שם את הדעת להשלכות הסביבתיות שכרוכות עמה ולסילוקם של הפיגמים, אותם ציידים לקטים שהתגוררו שם. תחילה, כ-2,100 חוואים/חקלאים/לקטים שעיבדו כ-14,000 דונם או ניצלו את השטח למחייתם, גורשו מבתיהם ובקתותיהם כדי להכין את הקרקע לתיירות האקולוגית (Ecotourism) ולהכריז ב-1992 רשמית על אזורי השימור, לאחר שהתרשמו מהצלחתם במזרח קונגו וברואנדה. בני המקום המגורשים, התלוננו בפני הרשויות שהם אינם רואים ברכה בעמלם, לא מבוא התיירים שאמורים לסייע לפרנסתם, וגם לא כראויים להתחלק ברווחי המדינה מהכסף הזר הנכנס אליה בגין הגורילות. הם אף התריסו כי לגורילות יש מזון בשפע בעוד שהתושבים המקוריים במדינה נשארים רעבים. שומרי הטבע השיבו מצדם כי כ-10% מהכנסות התיירות מיועדות לכפרים הסמוכים, למימון לימודים ולקידום תוכניות מים. כן ניתנו רישיונות מיוחדים לאיסוף צמחי מרפא, לגידול דבורים ולשינטוע במבוקים בפארק. בני לובונגו (Lobongo) – שם כללי לכפריים מקומיים באזור - אמנם זכו לאישורים המיוחלים הללו, אך לא הפיגמים מבני הבאטווה שגורשו אף הם. (וראה מיסגורים).
בשלהי המילניום השני הצטיירה תמונת-מצב ורודה מדי בנוגע לתיירות האקולוגית ובעיות שמירת הטבע של הגורילות ב"יער הבלתי חדיר" של הפארק הלאומי בווינדי. הציד הבלתי חוקי, כריתת עצים מוגברת ופיתוח קרקעות לחקלאות לא פחתו למרות התיירות. קטל הגורילות באזור החל מ-1995, כשנתיים לאחר הכרזת הפארק. מאז 1986 עד לתחילת המיליניום השלישי נאמד מספר הגורילות באוגנדה בכ-300 ומכאן שמצבן לא השתפר. מומחי היער טענו כי בווינדי הוא היער העשיר ביותר במינים באוגנדה, אף יותר מיער קיבלה ,(Kibale)ובהתאם למעמדו הבכיר, היו שאמרו כי מן הראוי להגדירו כ"אתר מורשת בעל חשיבות עולמית" (World Heritage Site). אולם, איש אינו מתחשב בתושבים המקומיים הזכאים ליהינות מרווחי הפארק. יותר מכך, החקלאים המקומיים נתקלים בגילויי אלימות גוברים מצד הגורילות שגורמות נזק ליבולים.
רצח 8 תיירים זרים במרץ 1999 צמצם את היקף התיירות האקולוגית לאזור בשעתו בכ-85%. הממשלה חדלה באותם ימים להזרים כסף זר למקומיים, שרצו להרוויח בגין התיירות, אך הסכימו להעביר אליהם כ-12% עד 20% מהם בעיקר משום הירידה הדרסטית במספר התיירים המגיע לאזור.
התעוררו שאלות כדלקמן: 1) הייתכן ותיירות הגורילות למגהינגה ולבווינדי כאחד לא הצדיקה את עצמה? 2) האמנם צריכים היו לראות בה השקעה מיותרת שמפריעה לחופש הפעולה של הגורילות עצמן? אחת המסקנות שהתגבשו מאז בעולם, שאף הוכרז עליהן לא מכבר מחדש בהסכם טאריף(Tarif) היא שתיירות אקולוגית המיועדת לצפייה בגורילות והמיועדת להגדיל את ההכנסות, איננה יעילה די הצורך ויש להגדילה. לפי גישה זו, היא לא עודדה את הישרדותן, ולראייה, גם תרומת כ-6.2 מיליון דולר שהוענקו כסיוע לאוכלוסיות האוגנדיות, לא הצדיקו באותם ימים את ההשקעה. תומס בוטינסקי מגן החיות באטלנטה, ציין שקרנות המימון נטלו על עצמן בעבר סיכוני הפסד גדולים בסיוען הנדיב לשמירת הטבע של הגורילות. המצב בנדון אינו משתנה והתביעה להגדיל את עלות סיורי הצפייה נותרה בעינה, ומיועדת לצבור תאוצה בראשית יולי 2007, עד כדי נטילת 500 דולר מהתייר!
גם המצב הנזיל והעגום בקונגו וברואנדה לא היטיב עם הגורילות והמקומיים. עד לפני שנים אחדות, גאתה התיירות האקולוגית הירוקה למזרח קונגו ורווחת קופי האדם באזור השתפרה ביותר, בעטיים של הביקורים היקרים שבאמצעותם מימנו את השמירה על הגורילות. ואולם, מספרן של גורילות ההרים הצטמצם ללא הרף. היו שאף מצאו כי צפיפות הגורילות באפריקה גדלה ככל שהן מתרחקות מהישוב הכפרי הקרוב ביותר של בני אדם בצפון-מזרח קונגו, בקמרון וברפובליקה המרכז-אפריקנית.
כאילו לא די בכך, החל דיון מעמיק ומכאיב בנושא התרת השטח לתיירות אקולוגית ביערות בתוליים באמת. יער נדוקי (Ndoki) , ישמש אותנו להבהרת התמונה: שומרי טבע התחבטו באם להתיר לאדם להתקרב לשטח שבו לא חוששים קופי האדם ממנו, עובדה היכולה לגרום לקטל מסיבי מואץ של אוכלוסיות הבר האינטליגנטיות על ידי ציד בלתי חוקי שלא יהסס להגיע לכאן עם הפרסום שבא לאזור לפני כמה שנים. נראה שרק מאמצים לשמר את הטבע בעזרת הקהילות המקומיות יסייעו בשמירת יערות גשם משווניים בתוליים שבהם שוכנים קופי האדם. לאחר פרסומו של היער הבתולי נדוקי, לפני כ-15 שנה, היו גם שאמרו שאולי לא צריך לפרסם עליו דבר, כדי לשומרו מפני האדם. גישה כזו נחשבת כיום למיושנת.
בשנים האחרונות החלו ומטיילים להגיע יותר לשמורות הגורילות במערב אוגנדה. לפי שעה, בהעדר יעדים לתיירות מסיבית אחרי גורילות ביבשת, על מפעילי התיירות ממליצים למהר ולראות גורילות באוגנדה, מטעמי ביטחון ובטיחות, אך יש לזכור כי הן גורילות הרים שונות מאלו שהתרגלנו לכנותן כך ברואנדה ובמזרח קונגו. ב-1998 לבדה ביקרו באוגנה ככ-6,000 תיירים שהכניסו למדינה כמיליון דולר על תיירות הגורילות. בגלל אי השקט הפוליטי במזרח קונגו מאז 1994 נפסקה תיירות הגורילות בקאוזי בייגה ובאזורים קרובים במזרח קונגו, ואף המליצו שם לעבור להשקיע בחקלאות ואפילו בציד וסחר לבשר או כספורט. כדי לפתור את הבעיה החליטו מדינות נוספות כמו הרפובליקה המרכז-אפריקנית, להרגיל גורילות שפלה מערביות גם בשטחן. קונגו מצדה מנסה להגדיל את התיירות האקולוגית באמצעות פיתוח כזה באזורים אחרים. מדינות אחרות, למשל, קמרון, החליטו להתיר ציד מבוקר, כחלק בלתי נפרד ממימון שמירת הטבע, כמקובל במדינות דרום היבשת האפריקנית.
למרות כל זאת, קטל בלתי חוקי של גורילות נמצא עתה כגורם המוות הראשון במעלה בקרב גורילות ההרים (Gorilla gorilla beringei) המשתייכות עתה לשני תתי-מינים קרובים. מחלות נשימתיות נמצאו כגורם השני במעלה למותן, קבע מחקר חדש המבהיר שעדיין קיים גידול מסויים במספרן, ואומד אותו כיום אפילו בכ-740 פרטים. גורילות ההרים, שאפילו החוקרים נמנעים מלהתמודד עם בעיות המיון הקשות שלהם, שוכנות בשתיים-שלוש אוכלוסיות מקוטעות במרכז אפריקה. גורילות ההרים, בדומה לפנדה הענקית בסין, נחשבות לאחד ממיני "המטריה" ביערות הגשם המשווניים במרכז היבשת .היא נחשבת לספינת הדגל של "הפארק הלאומי 'רכס הרי הוירונגה'" (Virounga NP) באזור, ובעיקר ברואנדה, מזרח-קונגו, ובבווינדי ומגאהינגה שבאוגנדה, ואולי גם בבורונדי. (וראו מיסגור 3).
"הפרוייקט הוטרינרי של גורילות ההרים" (Mountain Gorilla Veterniary Project) שבסיסו ב-Ruhergeri, ברואנדה, בדק לעומק את הסיבות למותן של 100 גורילות מאז 1968. צוות המחקר גילה להפתעתו כי 40 מהן מתו בגלל טראומה קשה שחוו בגין הציד הלא-חוקי המתנהל אחרי הפרטים הבוגרים מסיבות שונות, ושהוביל את חוקרת הגורילות דייאן פוסי למצוא את מותה במהלך ניסיונותיה להגן עליהם מפני אותם ציידים. אולם, החוקרים הופתעו אף יותר, לגלות כי ההשפעה המזיקה השניה במעלה עליהן היו מחלות נשימתיות, דוגמת חשיפתן לוירוסים שונים הגורמים להתפרצויות שונות של מחלת השפעת, ונחשבים האחראים למותם 24 גורילות מה-100 שנבדקו. צוותות המחקרים השונים החליטו לאור הממצאים לנכון, לפעול להקטנת הסיכון לגורילות מצדם של בני-אדם, המעבירים מחלות לקופי העל. בהמשך להמלצות שאומצו על-ידי השילטונות, הצטוו תיירים הרוצים לראותן מקרוב בסיורי "התיירות האקולוגית" לאיתורם מקרוב לשמור מהן על מרחק-ביטחון של 7 מטר, ולא להתקרב מעבר לכך. כללים אלה שונים ממה שהיה נהוג ב-15 השנים האחרונות. אחדים מאתנו, הישראלים ותיירים אחרים מהעולם התקרבו והצטלמו במרחק אפסי מהגורילות עד-כה, וגם אנוכי עשיתי זאת פעמיים: פעם אחת בקרבת גורילות ההרים ביער בוקימה (Bukima) במזרח-קונגו, ופעם שניה בעת שהתקרבתי לגורילות השפלה המזרחיות ביער קאוזי-בייגה (Qauzi-Biega), אף הוא בקונגו. בנוסף לכך, הורו רשויות שימור הסביבה והגורילות בטבע במדינות אלו שלא להישאר בחברת הגורילות יותר משעה אחת, ולהפתעתנו למרות הקושי לאכוף את הכלל החדש הזה הם עושים זאת בהצלחה רבה.
סוף-דבר: אי בהירות במצב
השינויים במספרן של הגורילות מאז 1960, החלו לאחר שהחוקר המפורסם פרופ' ג'ורג' שאלר (Schaller) אמד את מספרן בהרי הוירונגה בכ-450 פרטים. סקרים משנות ה-70 עד 1981 אמדו את מספרן ב- 250 עד 275 בלבד. מאז נדמה כי מספרן בעלייה מתמדת למרות הסכסוכים באזור. ב-1988 נאמדו 293 פרטים, ובתוך שנתיים גדל מספרן לכ-320. כ-300 גורילות הרים נוספות, כך חשבו אז, התגוררו בשני יערות סמוכים באוגנדה, וכעת נאמד מספרן בכ-340. כך הגיע מספרן כיום להערכות שבין 660 ל-720. התוכנית השאפתנית לשמירת הגורילות ופיתוח התיירות האקולוגית הפכה מאז לסמל לשמירת טבע מוצלחת. גורילת ההרים נחשבת מזה שנים רבות, וכיום, כנראה לא בצדק, כגורילה החשובה מכולן, לאחר שהתפרסמו ב-1983 בסרט "גורילות בערפל" בכיכובה של סיגורני ויבר, המתעד את מלחמתה של פוסי בציד הבלתי חוקי. פרוייקט הגורילות צבר תאוצה והפך מוקד משיכה ברחבי העולם כולו בעיקר במזרח-קונגו ורואנדה. שנות ה-80 של המאה ה-20 היו "תור הזהב" של כ-30 קבוצות שונות של גורילות ההרים, ביניהן היו ידועות בעיקר 7 קבוצות "מורגלות" לבני אדם – שלוש בקונגו וארבע ברואנדה. הן שוטטו בשלווה במרחבי הרי הוירונגה. מ-1994 ואילך עבר מוקד טיולי התיירים לחזות בגורילות בעיקר לאוגנדה לאחר פרוץ הסכסוך האלים בין בני ההוטו והטוטסי ברואנדה, שבמהלכם נרצחו כמיליון טוטסי ע"י ההוטו, ולאחר שהחלו הסכסוכים המתמשכים בקונגו שהגיעו לכדי מלחמת אזרחים ומדינות שונות החלו לבחוש בקלחת לצרכים מסחריים שלהן שהתמקדו בניצול אוצרות הטבע של קונגו שנגזלו ממנה. ואמנם, בנוסף לכל אלה, סובלת מזרח קונגו ממלחמה של חמש שנים ורעב שהביאו למותם של עד ל-4 מיליון בני-אדם. רבים ניזונים מבשר ציד כדי לשרוד. יוג'ין רוטגרמה מ"תכנית שימור הגורילות הבינלאומית" שיבח את הממצאים בשמורת בווינדי, שהתקבלו לאחר שנרשמו גם שיפורים נוספים באוכלוסיית הגורילות השכנה בהרי ווירונגה במילים האלו: "זה מראה כיצד מאמצי השימור בין המדינות משלמות למרות הסכנות הביטחוניות באזור."
ואולם, באחרונה מתברר כי קיימת אי בהירות בנוגע לתמונת המצב בקונגו הסמוכה לאוגנדה, שבה מתרחשים לאחרונה אירועים מעציבים המעמידים בספק את הצלחת השימור עד-כה. אדם אחד נהרג וארבע אחרים נפצעו ב-20 למאי 2007, כאשר לוחמים ממיליציות חמושות תקפו סיור של פקחים שהתקיים בשטח המוגן של הפארק הלאומי וירונגה,(Virunga National Park) ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שבה ידועות גם נוכחות של 21 גורילות השפלה המזרחיות השרויות אף הן בסכנת הכחדה חמורה. החמושים, שהפקחים סברו שהם מעורבים בסחר בלתי-חוקי בבשר היפופוטמים שניצודו, איימו להרוג את הגורילות אם הפקחים לא ייסוגו ויימנעו מלהתעמת עמם. ידיעות בעיתונות המדעית ובאתרי אינטרנט מדווחות באחרונה תדיר כי בקונגו נותרו בשנים האחרונות כ-600 היפופוטמים בלבד מהערכות של כ-30,000 לפני בערך כ-15 שנה בלבד, וכי החמושים יורים גם בפילים,ששנהביהם מועברים למכירה בשווקים, ובתאואים.
בהשוואה לאוגנדה, במזרח קונגו מאויימות אפוא גורילות ההרים וחיות-בר אחרות על-ידי אנשי המיליציות החמושות, ובעיקר אלו שמשתייכות למחתרת ה-.Mai Mai העימותים המשתוללים שם נראים חסרי-פתרון קרוב באופק. בראשית 2007 אף הואשמו המורדים בקונגו בכך שהרגו ואכלו שתי גורילות כסופות-גב – אותם זכרים בוגרים המכונים כך בשל פרוותם האפורה – אך מאוחר יותר נראה היה שהסכימו להפסיק לצודן. במאי 2007 נמצאה נקבה נוספת שנורתה למוות, וב-23 ליולי 2007, התגלו ארבע גופות ירויות, אחת של זכר כסוף-גב [שלישי], ועוד שלוש גופות של נקבות. ארבע הגורילות נורו בMikeno Gorilla Sector, Hoofdwartler Park- שבפארק הלאומי וירונגה, מצפון-מזרח לעיר גומא (Goma), שהוא ממרכזי היציאה החשובים ביותר לצפייה בקבוצות של גורילות הרים במזרח קונגו. נראה לי כי כחלק מהמדיניות של הפקחים להחמיר את האכיפה כבר בעתיד הקרוב, רצו המורדים שירו בגורילות להרחיקם מהפארק, ולכן, הרגו אותן. עובדה היא כי תינוק של אחת הנקבות נמצא צמוד אליה, וכי הגופות שנותרו שלמות הפעם, לא נמכרו למאכל כבשר-בוש, ואבריהן הפנימיים לא נלקחו לצורכי הרפואה המסורתית או לעיצוב מאפרות מכפות-ידיהן. אחד הפקחים אמנם ציין כי המורדים שרפו את אחת הגופות, אך נדמה כעת כי תעשיית הפחמים מאיצה את השמדת בית גידולן הטבעי במזרח קונגו, ולא ניתן עוד להתבשם בתחושה כי שימור הגורילות הצליח. חשיבות גורילות בווינדי באוגנדה לתיירות האקולוגית מתחזקת לאור אי הודאות בקונגו, אך מומחי השימור אומרים כי גם ברואנדה נעשים לאחרונה מאמצים גדולים לקדם את שימור הגורילות גם בשטחה.
בסרטון וידיאו קצר שהקרינה רשת ה-BBC בבוקר ה-10 לאוגוסט 2007, מראים ומספרים על הגור שניצל בירי-קטל ארבעת הגורילות ב-23 ליולי 2007. לדברי הסרטון, שמו של הגור המשתקם עתה במעונו של מנהל פארק הוירונגה, הוא קאבילה (Kabila). גם בסרטון זה מציינים שאיש אינו יודע עדיין מה הוביל לקטל אותן גורילות. לקראת פרסום הכתבה באתר האינטרנט של "עולם אחר", התבשרנו לפתע כי הצלם ההולנדי ג'פרי אאונק (Oonk Jeffry) העובד ב-Travellers Rest Hotel בקיסורו (Kisoro) (וראו, מיסגורים), בדרום-מערב אוגנדה, מספר בראיון לכתבות על תמונת המצב המעציבה בקונגו שהתפרסמו בעיתון ההולנדי de Volkskrant, בגיליונו מה-28 לאוגוסט השנה, כי יכול היה לקנות גור גורילות בכ-10,000 דולר, אולי גור אחר ולא קאבילה. אולם, לדבריו, הוא סירב לקנות, ועוד אמר, כי גורלו העכשווי של הגור אינו ידוע. בעקבות הקטל האחרון של הגורילות, הוחלט להצמיד על בני ובו אותה קבוצה שמירה של פקחים (ריינג'רים) במשך 24 שעות ברציפות, ללמדנו על הרצון לשמור עליהן בכל מחיר, ובכך מסתיימת לפי שעה הכתבה האחרונות אודות הגורילות בבווינדי שבאוגנדה, בהשוואה למצבן העגום והבלתי ברור של גורילות ההרים המפורסמות ממזרח-קונגו ורואנדה...
אתרי אינטרנט, למידע נוסף
http://www.game-reserve.com/uganda_bwindi.html
http://www.christusrex.org/www1/pater/JPN-mpongwe.html
http://www.alphadictionary.com/directory/Languages/Niger,045Congo/Bantu_Languages/
http://yourdictionary.com/languages/nigecong.html#bantu
http://www.word2word.com/dice.html#mpongwe
http://www.worldlanguage.com/Languages/Mpongwe
לצפייה נוספת
קירשנבוים, מוטי. 2007. סרטון טבע ותעודה בערוץ 10 של הטלוויזיה הישראלית. (אוגוסט 12).
לקריאה נוספת
לוי, נדב. 2000. גורילה-מין נכחד? טבע הדברים 56: 35-16. (יוני).
לוי, נדב. 2005. חיות/ עמוק מדי בשביל הגור שלי. [על שימוש בכלים בגורילות השפלה המערביות, לראשונה בטבע]. עיתון "הארץ", עמ' ב'6. (אוקטובר 31). {עורך: בן שלו}.
לוי, נדב. 2005א'. חיות/ מה הם צריכים לעבור כדי שנחשוב שהם כל כך חמודים [לקראת הקרנת הסרט קינג קונג מה-14 לדצמבר]. עיתון "הארץ", עמ' ב'6. (דצמבר 8).
לוי, נדב. 2006. שימפנזים תוקפניים מיער קיבלה, אוגנדה. אתר האינטרנט של חברת "עולם אחר". (דצמבר 02).
לוי, נדב ומשה אגמי. 2007. גורילות ההרים בווינדי מעכלות קליפות של עצים. (צילומים: ענבל בריקנר-בראון, משה אגמי ונדב לוי). טבע הדברים (ספטמבר, בדפוס).
Anon. 2005, In Brief. Gorilla deaths show eco-tourist should keep their distance. New Scientist 187 (2507): 17. (July 9).
Anon. 2007. Concern over gorilla 'executions'. BBC News. (July 26).
http://news.bbc.co.uk/2/hi/science/nature/6918012.stm
Anon. 2007a. Gorillas get 24-hour armed guard. New Scientist.com & New Scientist 195 (2618): 5. (August 22 & 25, respectively).
Belovsky, G.E. & Jordan, P.A. 1981. Sodium dynamics and adaptations of a moose population. Journal of Mammalogy 62: 613–621.
Bos Rolf. 2007. Het Wilde oosten [not far from Lake Edward]. de Volkskrant, page 13. (August 28). [in Dutch].
Botkin, D.B., Jordan, P.A., Dominski, A.S., Lowendorf, H.S. & Hutchinson, G.E. 1973. Sodium dynamics in a northern ecosystem. Proceedings of the National Academy Science, the PNAS, USA 70: 2745–2748.
Browne, Janet. 2006. Books and Arts/ Science in culture: A bigger picture of apes. Nature 439: 142. (January 12).
http://www.nature.com/nature/journal/v439/n7073/full/439142a.html
Collins, Paul. 2005. Gorillas, I presume. New Scientist 187: 46-47. (October 01).
Dahl, L.K. 1958. Salt intake and salt need. New. England. Journal of Medicine 258: 1152–1157.
Dalton, Rex. 2007. News/ Oldest gorilla ages our joint ancestor. Nature 448 (7156): 844. [doi :10.1038/448844a]. (August 22, Internet version, 21 August).
http://www.nature.com/nature/journal/v448/n7156/index.html
Magliocca, F. & Gautier-Hion, A. 2002. Mineral content as a basis for food selection by western lowland gorillas in a forest clearing. American Jpurnal of Primatology.57: 67–77. [(doi:10.1002/ajp.10034)].
Mahaney, W.C., Watts, D.P. & Hancock, R.G.V. 1990. Geophagia by mountain gorillas (Gorilla gorilla beringei) in the Virunga mountains, Rwanda. Primates 31: 113–120.
McNaughton, S.J. 1988. Mineral nutrition and special concentrations of African Ungulates. Nature 334: 343-345. [(doi:10.1038/334343a0)].
Mwima, P.M. & McNeilage, A. 2003. Natural regeneration and ecological recovery in Bwindi Impenetrable National Park, Uganda. African Journal of Ecology 41: 93–98.[(doi:10.1046/j.1365-2028.2003.00420.x)].
Oates, J.F. 1978. Water-plant and soil consumption by guereza monkeys (Colobus guereza): a relationship with minerals and toxins in the diet?. Biotropica 10: 241–253.
Robbins, C.T. 1993. Wildlife feeding and nutrition. San Diego, CA: Academic Press. [2nd edn].
Rode, K.D., Chapman, C.A., Chapman, L.J. & McDowell, L.R. 2003. Mineral resource availability and consumption by colobus in Kibale National Park, Uganda. International Journal of Primatology 24: 541–573, [(doi:10.1023/A:1023788330155)].
Rothman, Jessica, Peter J. Van Soest & Alice N. Pell. 2006. Cecaying wood is a sodium source for Mountain Gorilla. Biology Letters 2: 321-324. (published online 25 April 2006). [doi:10.1098/rsbl.2006.0480].
Stirton, Brent. 2007. Berggorilla's in Congo gedood. de Volkskrant, page A1. [Photograph & tex, through Getty Image]. (August 28). [in Dutch].
Watts, D.P. 1984. Composition and variability of mountain gorilla diets in the central Virungas. American Journal of Primatology 7: 323–356. [(doi:10.1002/ajp.1350070403)].
Young, Emma. 2007. Article Preview /New ape species rewrites our evolutionary history. New Scientist 195 (2618). (August 25).