מאת: נדב לוי
01.2008
בסוף השבוע של ה-19 לדצמבר 2007, פרסם כתב העת המדעי המצויין נייצ'ר כתבה מרעישה המדגישה כי ייתכן וגילו עתה את "החוליה החסרה" של הלווייתנים. מדובר בתיאורו המעשי של יונק הולך על ארבע, חסון ויציב בגודל של דביבון (רקון) או שועל ששמו הינדוהיוס (Indonyus). מיטב אתרי האינטרנט המובילים מיהרו לפרסם ידיעה מקבילה על התגלית המרתקת. מהכתבה הנוכחית עולה כי חקר מאובנים מרמז על הרושם כי אבותיהם הקדומים של הלווייתנים אמנם הילכו על היבשה על ארבע, וכי חדרו למים והחלו לשכון בהם עוד בטרם זכו לקבל את צורתם וסנפיריהם של הדגים, ו-או גם בטרם החלו להתעצב במסגרת השתייכותם לסדרת הלווייתנאים (Cetacea). הייתכן ועברו תהליך דומה שאולי עוברים עתה ההיפופוטמים? על כל אלה ועוד בכתבה הקצרה שלפניכם.
מי שמביט באיור שפורסם בכתב העת המדעי Nature, עשוי לחשוב שלפניו גזע משונה של יונק דמוי שועל קטן-ממדים או מכרסם ענק מוזר, ובעל מראה המזכיר הכלאה בין עכבר לאייל. היו לו כבר פרסות, אך הוא לא היסס לצלול מדי פעם במים. מוצאו בקשמיר, ממנה נכחד לפני יותר מ-40 מיליון שנה. קשה לנחש שהחיה הזו, שזכתה לשם המדעי הינדוהיוס ("חזיר הודי") היא האב הקדמון שממנו התפתחו כל מיני הלווייתנים והדולפינים המוכרים לנו. נקודת המפתח המרתקת ביותר אודותיו היא השאלה האם זוהי אפוא "החוליה החסרה" בהבנת הקשר בין היונקים הימיים הגדולים ליונקים היבשתיים?
עד לפני כמה מאות שנים, נחשבו הלווייתנים והדולפינים לסוג של דג קדום מתקופה עלומה. רק לפני כ-250 שנה, הם הוגדרו לבסוף כיונקים, לאחר שהבחינו שבעלי-חיים אלה מצויידים בריאות ולא בזימים, וכי הנקבות שלהם אינן משריצות או מטילות ביצים אלא ממליטות ומניקות את צאצאיהן. התברר שעל אף הדמיון החיצוני לדגים, הלווייתנים קרובים הרבה יותר לאדם ולשאר היונקים מאשר לכריש או לדג סלמון שנמצא ראוי למאכל.
לאחר שדרווין פיתח את תיאורית האבולוציה שלו, הכירו החוקרים באפשרות כי היונקים הימיים "חזרו" למים והפכו לווייתניים לפני כ-48 עד 50 מיליון שנה, וכי אבותיהם היו יונקים יבשתיים דמויי-איילים או אוכלי-עשב דוגמת ההיפופוטם בן ימינו שאף הוא עושה עתה את המעבר האבולוציוני לחיים במים, אך טרם פיתח סנפירים. ואולי שאבותיהם היו בכלל אוכלי-עלים. לאמתו של דבר ההיפו מהלך על הקרקעית מתחת לפני המים המתוקים, שם מצא את מקום המחייה הייחודי שלו בשלב זה. עם זאת, האופן שבו התפתחו הלווייתנים, הדולפינים וההיפו לא היה ברור כלל וכלל עד-כה. כעת, חוקרי האבולוציה סבורים שמצאו את החוליה החסרה שתקשר את הלווייתנים, הדולפינים, הטורפים הימיים ואולי גם בין ההיפו לשאר היונקים.
את התגלית פרסמה לראשונה ד"ר קתרין סנדרסון המדווחת על מאפייניו הפיזיים והגופניים של הכלבלבון דמוי ההיפו, שדווח עליו בנייצ'ר בכתבה מפורטת. סנדרסון עצמה סיימה את לימודיה בכימיה באימפריאל קולג' בלונדון ואת עבודת הדוקטורט שלה בכימיה אורגנו-מטאלית באוניברסיטת קיימברידג'. בטרם הצטרפה לצוות שחשף את המאובן הנשכח בשנת 2006, והרחיקה במהלך המחקר מעבר לכימיה, היא נהגה בראשית דרכה, לדווח על תגליות מדעיות בכימיה לכתב העת של "החברה המלכותית לכימיה", ובשנת 2005 אף זכתה לפרס חשוב בכתיבה עיתונאית של השנה על-ידי "איגוד המפרסמים התקופתי", ה- Periodicals Publishing Association.
אם נשוב לתגלית, נגלה כי עצמותיו המאובנות של ההינדוהיוס נאספו בקשמיר היבשתית, באותם ימים חלק מהודו, על ידי המדען ההודי רנגה ראו (Ranga Rao), לפני כ-25 שנה. ראו עצמו מת לפני שנים אחדות מבלי שהעולם המדעי הכיר בחשיבות התגלית שלו, אף כי הוא הצליח לפרסם אודותיה ב-1971 וב-1981. באחרונה, החליט צוות פלאונתולוגים (חוקרי מאובנים) מאוניברסיטת צפון-מזרח אוהיו לשחזר ולבדוק מחדש את עצמות ההינדוהיוס. אנליזה שנעשתה לשיניו של היצור הקדום, שחי – כאמור לעיל - לפני כ-48 מיליון שנה, גילתה שהרכבן דומה לזה של בעלי-חיים ימיים - עובדה שמצביעה שההינדוהיוס בילה חלק ניכר מזמנו בתוך המים, בדרך-כלל בניסיונותיו לחמוק מטורפים.
החוקרים הנלהבים לדווח על הדימיון שמצאו לטענתם, יוצאים מההנחה כי היצור חילק באבריו מאפיינים אנטומיים בולטים עם חבריו הימיים. "מצאנו את המין הקרוב ביותר ללווייתנים, ובטח יותר מכל הקרובים האפשריים האחרים", אמר פרופ' האנס תייאסן (Thewissen)מהמחלקה לאנטומיה באוניברסיטה של צפון-מערב אוהיו והקולג לרפואה באותה אוניברסיטה, שהתראיין על התגלית בכתבה בנייצ'ר אוןליין, והיה זה שהוביל את צוות החוקרים שפרסמו מחדש את תגליתם. בעיקר כדאי למשוטטים באתר לעיין בכתבה המרתקת שלו ושל חבריו שתתפוס במהרה את מקומה הראוי בתיעוד חקר האבולוציה של הלווייתנאים.
הכתבה מדגישה כי הגולגולת והאוזניים דומים בכל לאלה של ראשוני הלווייתנים, וכי כמותם גם הם בילו לא אחת במים, עצמותיהם כבדות יותר, ככל הנראה כהתאמה מתאימה ליונקים ימיים בדומה למשקלן הסגולי הגבוה יותר של עצמות קורמורנים או נחשון החולה, הזקוקים אף הם לעצמות כבדות יתר זו כדי לסייע במנהגי הציד התת-מימיים שלהם, ולראייה, משקלן הסגולי הכבד יותר יחסית בהשוואה לעופות אחרים. אין להתעלם גם מהקשר האפשרי להיותו של היצור הקדום אחד מאבותיו האפשריים של ההיפו, מאחר וכאבות עתיקי-יומין של היונקים הוא היה בעל שתיים או ארבע אצבעות בכל רגל, ואמנם, מינים מודרניים של יונקים דוגמת הגמל, החזיר וההיפו, מצויידים אף הם בכל אלה.
מחקרים גנטיים הראו זה מכבר כי גם להיפו יש שורשים גנטיים מובהקים המקרבים אותו ללווייתנים מודרניים, שהתגלו לפני כ-15 מיליון שנה, כ-35 מיליון שנה לאחר שהוכח מוצאם של הלווייתנאים בדרום-אסיה. כל אלה הנחו את צוות המחקר להתחקות ביתר-שאת אחרי המאובנים שנחשפו ולנסות להבהיר את האפשרות כי יש בידינו עתה עדות טובה יותר מבעבר בנוגע למעבר שעשו בני סדרת הלווייתנאים מהיבשה לחיים במים. המחקר הנוכחי מבהיר ומגלה כי למרות ש-10 מיליוני השנים האחרונות של חקר האבולוציה של הלווייתנים מביאות בפנינו אינספור עדויות של מאובנים לרוב, הרי שהקשר בין אבות הלוויתנאים כיונקים ימיים נותר בלתי מובן. במחקר החדש שתוארך לתקופת האיאוקן התגלתה אולי "החוליה החסרה" בפתרון התשבץ העלום, המעיד על היצור הקרוב ביותר מבחינה מורפולוגית לראשוני הלווייתנים וכאמור לעיל אפילו ההיפו, ועוד לפני שהחלה להתפתח סדרת הלוויתנאים בני ימינו, ה-.Cetacea
זוהי התפתחות של תכונות משותפות ביצורים שמוצאם שונה לגמרי, בהשפעת תנאים סביבתיים דומים שאליהם הם נדרשים להסתגל. כך, פיתח העטלף כנפיים הדומות לאלה של הציפורים, אף על פי שהוא יונק; ובאופן דומה גם התפתח ההינדוהיוס מחיה יבשתית שמשקלה כשני קילוגרם לבעל-חיים ימי גדול-ממדים שמשקלו עשוי להגיע ל-170 טונות.
גם בדיקת העצמות של החיה, ובעיקר מבנה האוזן, גילתה מאפיינים המזכירים היפופוטם, הקשורים ליכולת שחייה מרשימה. האם אפוא זוהי החוליה המקשרת את היונקים הימיים לשאר היונקים, רגע אחד לפני ש"זינקו" למים ,כבעל-חיים יבשתי למחצה, שהחל לפתח תכונות המתאימות לחיים במים. מתברר, אם כן, שבתוך פרק זמן של כ-10 מיליון שנה, הלווייתנים שינו לגמרי את צורתם: הם הצמיחו סנפירים, איברי אכילה ומערכת נשימה המתאימה למים. וכמובן, הם גם גדלו פי כמעט מאה אלף.
התהליך שעברו היונקים הימיים, ושבמסגרתו הסתגלו לסביבה הימית ופיתחו דמיון אנטומי לכרישים ולדגים גדולים, הוא דוגמה לתופעה הביולוגית המכונה "אבולוציה מתכנסת/מקבילה", שפירושה 'קונוורגנציה' בשפה המקצועית.