מאת: נדב לוי
2007
"הועדה להכרזת אתרי מורשת עולמיים" (World Heritage Committee), אלה שיש להם חשיבות גלובלית ייחודית המקנה לערים, אזורים פראיים הראויים לשימור, ופרוייקטים מיוחדים לשמירת טבע מקנה למדינות שונות ברחבי העולם את הזכות לקבל מימון מיוחד לשימור, דוגמת הכרזת העיר הלבנה בתל-אביב, פטרה בירדן, העיר ליסבון בפורטוגל, שמורת המאסאי-מארה בקניה, ועוד. והנה עתה, החליטה הוועדה מטעם אונסק"ו, להסיר את חסותה ממרכז ההשבה לטבע של הראם הלבן, הוא הראם הערבי (Arabian Oryx) בעומן. זוהי הפעם הראשונה אי-פעם שארגון אונסק"ו נוקט בצעד חריג שכזה. בסך הכל נמנים לאחרונה ברשימה היוקרתית 830 אתרי מורשת מעין אלה ב-39 מדינות ברחבי העולם.
עומן משמשת מזה שנים רבות כמקום המקלט החשוב ביותר בעולם להשבת הראם הלבן לטבע. מין זה נחשב נדיר ביותר, אף כי השבה לטבע של מין זה מתקיימת גם בישראל. לאור הקשר ההיסטורי ההדוק בין הצלת הראמים בעיקר בעומן, ארצות הברית, קניה, גרמניה וישראל, חשוב לתאר את המתרחש בהקשר זה בעומן בשנים האחרונות, תמונת מצב חמורה שהובילה להחלטה לסלקם מהרשימה היוקרתית.
ארגון אונסק"ו הכריז על הקמת הועדה הנחשקת ב-1972, וב-1994, צירף לרשימה את "מבצע הראם הערבי" (Operation Oryx), לאחר הצלחת ההשבה בשנים הראשונות בעומן, המהווה מבחינת הועדה ציון-דרך עולמי חשוב ביותר בדברי השבת בעלי חיים למכורתם במדינות מתפתחות שבשטחיהן ניתן היה לממש בפועל חזון שכזה. בהמשך השנים החלה עומן לגמגם, לאור קונפליקט בין הרצון לשמר בטבע חיות-בר בולטות, לבין העדר מוכנות לשלם לפרוייקט ולקהילות מקומיות לאורך זמן כאשר התקציב נגמר. תוצאות הלוואי של "מבצע ראם" למרבה הפרדוקס, היו "תשלום מתחת לשולחן" מצד אספנים פרטיים וגני-חיות המתיימרים להגן על חיות הבר, אך לא אכפת להם די הצורך אם המין ייכחד בטבע, ובלבד שיוכלו להציגם לקהל ולהתהדר בתדמית "שימור" או "גרעין-רבייה פעיל". בהמשך האוכלוסייה קורסת במהירות בגלל ירי לא מבוקר ואי-אכפתיות של שומרי הטבע ש"הפכו עורם" לאחר שחדלו לשלם להם, והם לא הצליחו למצוא מקורות תעסוקה חלופיים.
ואולם, בינתיים חלה החמרה נוספת בתמונת המצב. התברר כי עומן החליטה להסיר את חסותה מהפרוייקט וצמצמה את האזור המוגן למען הראמים בכ-90% משטחו. זו כבר היתה הפרה בוטה של הקו המנחה את האמנה שנחתמה בין אונסק"ו למדינה שזכתה למעמד הנדיב. לדעת אונסק"ו, עומן איבדה בכך את זכויותיה להשתייך לרשימה לאור הפרת התנאים למימוש הפרוייקט החשוב מבחינה עולמית שנבע מרתימת המקומיים להגנת הראמים המושבים.
מהניסיון הישראלי בהשבת ראמים לפני כשנתיים בדרום הערבה, למדנו שהקטנת שטח מגודר הביאה לצמצום טריטוריות של ראמים זכרים ולהתגברות קרבות שליטה על נחלות, שהסתיימו במוות. צמצום השטח עלול להגביר תחרות בין המינים השונים על המזון, ולהאיץ מותם של המינים החלשים יותר דוגמת הצבאים. בעיה נוספת היא רעיית-יתר העלולה לפגוע בכל מי שנמצא באזור.
ואמנם, ב-1996, אוכלוסיית הראם הערבי באזור ההשבה בעומן הגיע לכ-450 פרטים, אך מאז הצטמצם מספרם ל-65 בלבד, מהם רק ארבעה זוגות מתרבים, עובדה המצביעה על העתיד הבלתי ברור המצפה לאוכלוסייה. הפחת המתמשך שהתרענו עליו בישראל כבר לפני כשלוש שנים, כשהחלו להתברר ממדי האסון הסביבתי, קשור להעדר יכולת הפקחים להשתלט על הציד הבלתי חוקי שנערך על הראמים.
לאחר התייעצות נרחבת בנוגע למצב המחמיר עם ממשלת עומן, חשה הועדה בצמצום החד-צדדי ביחס ובמקום שהיה לנחלת הראמים. הועדה סברה כי התוכנית להמשיך בפרוייקט השימור במקביל להרצת תוכנית אחרת לחיפוש אחרי מחצבים על חשבון השטח המושב, אינה עולה בקנה אחד עם ערכי הטבע וההוגנות של האתר החשוב שמכיל מינים אחרים השרויים בסכנת הכחדה דוגמת הצבי הערבי והחוברה, עוף קרקע הידוע בישראל בעיקר באזור חצרים,רביבים וצאלים לנוכח תהיות שהעסיקו את מומחי השימור מטעם אונסק"ו, התלבטו שם במשך שלוש השנים האחרונות בעיקר בבעיות הבאות:
ראשית, שאלו באונסק"ו ובגופים העוסקים בקידום השבת יונקים לטבע, הייתכן כי 60 שנות "מבצע ראם" עלולות לרדת לטימיון רק בגלל שנגמר התקציב?
שנית, הייתכן והשבה מתמשכת של פרטים לטבע תחפה בהצלחה על אובדן בשטח?
שלישית, לביצוע חיובי של השבת הראמים החליטו לשלב קהילות מקומיות ולתגמל אותן באמצעות תשלומים על פיקוח ובקרה נגד ציידים, וקידום "תיירות אקולוגית" לצפייה בראמים המושבים ובמינים אחרים.
"מבצע ראם" בעומן הוכיח בראשיתו את הצורך לשלב קהילות מקומיות בפעולות שימור, שיטור, הדרכה, ומחקר, אך היו לו הוצאות כספיות אדירות בתנאי אי-ודאות. כאשר נגמר התקציב חדלה הלכה למעשה פעילות הקהילות המקומיות לטובת הראמים, והתוצאה: עד מהרה התבררה ההשבה המוצלחת בראשית הדרך כזמנית בלבד.
לכל אלה, הצטרפו מחקרים ותחזיות אפוקליפטיות שלא חזו טובות לעתיד הראמים המושבים. למשל, מחקרים בסעודיה בהתבסס על תיאורי הנוסעים בתחילת המאה ה-20, התמקדו בכך שהם יצאו לתצפיות בעונות נוחות וגילו כי הראמים נצפו בחורף באזורים שחונים ללא צל. באותם ימים יש לא העלה על דעתו את קיומן של תנועות עונתיות של הראמים בשטח הלוהט, וההכרח שיהיה להם צל בקיץ. בראשית המילניום השלישי, הובאו תחזיות לפיהן התחממות כדור הארץ בשיעור של כמעלה אחת צלזיוס (עד שתיים ב-2050-2030 בחצי האי ערב לבדו, עלולה להשפיע רעה בעיקר באזורים יובשניים למחצה יותר מאשר באזורים הצחיחים, והדגישה את אי הודאות ביחס לצרכי הראמים בעתיד. יתרה מזאת, רעיית-יתר באזורים אלה וציד מזדמן של ראמים הגדילו את החששות לעתידה של ההשבה.
רקע קודם
הראמים נמנים עם קבוצת האנטילופות הגדולות והמרשימות שסובלות מלחצי האדם בכל שטחי תפוצתם. האזורים הביוגיאוגרפיים של עומן שבהם מתנהלת השבת הראמים לטבע נמצאים במדבר המרכזי ובגבעות הנושקות לחופיה. ערפילים עונתיים והטמפרטורה שבה אדי האוויר הופכים לטל, תומכים במערכת אקולוגית ייחודית לאזור שבו מגוון צמחייה מרשים לרבות צמחים אנדמיים. הראמים נכחדו בעומן ב-1972, ומבצע ההשבה מתחיל ב-1982. האזור הוא היחיד בחצי האי ערב שמתרבות בו חוברות, ומהווה אזור חניה ומנוחה חשוב למיני חופמאים נודדים. באזור חיים גם יעלים, זאבים ערביים, גיריות דבש, קרקלים ואוכלוסיות גדולות של צבאים ערביים.
במשך שנים רבות הם ניצודו בשל בשרם הנחשב כמעדן, עורם וקרניהם. מידע מגוון הוכיח כי דם הראמים יעיל נגד נחשים, כי בשומן משתמשים נגד מחלות, וכי שימוש אוריינטלי בקרניים נעשה בגלל אמונות טפלות לפיהן הן יכולות לשמש כאפרודיסיאק - מעורר תאווה מינית - ולשפר און-מיני ואומץ-לב. בראש הראם השתמשו לקישוט. בני האלמולו בצפון-קניה משתמשים בקרני הראם ככלי-נשק לציד תנינים ודיג. ציד פרוע על האוכלוסיות השמיד אותן עד כדי סכנת כליה מהותית.
הדילמות המורכבות בהתמודדות הארוכה עם הראם הערבי, בעיקר בעומן, משמשות זה למעלה מ-10 השנים האחרונות כמקרה מבחן (test case) למדיניות ההשבה לטבע:
• בתחילת המאה ה-20 נוסעים מדווחים על ראמים ערביים בחצי האי ערב, ומתארים ציד מסיבי הנערך עליהם.
• עד 1940: הראם הלבן שורד בשני מדבריות בלבד בעולם: האחד, בשטחיו החוליים של מדבר נפוד הגדול (Great Nafud) בצפון חצי האי ערב, והשני, בשטחיו של רובע אל-חאלי (Rub’ al-Khali) הידוע בכינויו "הרובע הריק" (Empty Quarter) שבדרום חצי האי ערב.
• עד 1950: קטל הראמים מתגבר בגלל גילוי הנפט וחדירת נשק אוטומטי ורכב שטח לאזורי המחייה של הראמים. ראמי מדבר נפוד – נכחדים.
• 1962: ה-Fauna & Flora Preservation Society וה-World Wide Fund מכריזים על "מבצע ראם" (Operation Oryx); מקימים גרעין רביה של 3 פרטים, תחילה בקניה שבמזרח-אפריקה. לאחר זמן קצר מעבירים את גרעין הרבייה לאריזונה, ארה"ב, כדי לרכז מאמץ ולהבטיחם מפני מחלות של חיות-בר הנפוצות באפריקה; כעת מרכזים ראמים לבנים מכמה מדינות וגרעין הרבייה גדל ל-9 פרטים.
• 1966: בעדר הראמים הלבנים בפניקס, אריזונה נמנים 16 פרטים. בריאד, בירת סעודיה נותרו 8 פרטים; בסלמי חיים 15 פרטים נוספים.
• 1972: אוכלוסיה שרידית נוספת מתגלה במפתיע במישורים האבניים ב-JIddat-al-Harasis שבעומן, ועמה נמנים 18 פרטים. ואולם, הם נכחדים עד מהרה ועומן נבחרה לקדם את "מבצע ראם" לראשונה.
• המשך שנות ה-70: גרעין הרבייה בפניקס, אריזונה, מתגלה כמוצלח מאוד ואין בו "נישואי-קרובים", אך כדי להבטיחו - מועברים ראמים לגני-חיות שונים ברחבי ארה"ב, ובעיקר לסאן-דייגו ולוס-אנג'לס.
• 1978: העברת פרטים לכ-10 מדינות בצפון אפריקה ולמזרח התיכון, ביניהן ישראל (8 פרטים) ול-4 מדינות באירופה; האוכלוסייה העולמית נאמדת בכ-700 פרטים; העברת ראמים לבנים לישראל ולירדן נחשבת לאמתו של דבר ל"החדרה לטבע" (Introduction) ולא כהשבה (Reintroduction).
• 1980: ראמים לבנים מועברים לשטחים המקוריים שהיו בהם בעבר בעומן – בהתאם לקריטריונים שנקבעו על ידי ה-IUCN, לקראת "השבה לטבע".
• 1989-1982: השבת הראמים לעומן מדרבנת ביותר את "מבצע ראם" (Operation Oryx).
• 1994-1990: מושבים שני עדרים קטנים של ראמים לבנים גם לסעודיה; האחד, ובו 76 ראמים לבנים שוחרר בשמורה המגודרת המפורסמת Mahazat-as-Sayd במרכז סעודיה, שבה התגלו עשרות זוגות של עזניות נגב, ומשמשת גם להשבת חוברות. שטח השמורה כ-2244 קילומטרים רבועים.
• 1996: כ-450-400 ראמים לבנים משוטטים בשטח של כ-16,000 קמ"ר במרכז עומן, ורובם נולדו בטבע; מתגלים לראשונה קשיים כספיים ראשונים מאחר והפקחים (הבדואים) – ביטוי לשיתוף קהילות מקומיות – חדלו לעבוד, לעקוב ולשמור על הראמים. בהעדר מימשק מסודר, הראמים משוטטים ללא בקרה ומתחיל ציד לא חוקי שלהם לאחר שגני-חיות ואוספים פרטיים מוכנים לשלם לציידים "מתחת לשולחן".
• 1998: מכ-400 פרטים פוחתת האוכלוסייה בעומן ל-138 (מהם 28 נקבות).
• 1999-2000: מטכסים עצה: מחליטים להחזיר את כל הפרטים החופשיים בעומן לשבי ולתכנן את ההשבה מחדש.
• 2002: מסקנות אופרטיביות זמניות: על מנת שפרוייקט השבת הראמים הלבנים בעומן לבדו יצליח, מבקשים תקציב חדש, כדלקמן:
1) לתקצב מחדש כ-40 פקחים ומטפלים שהתעסוקה המתחדשת והפעולה של הרשויות לרווחתם תסייע להם להתמסר מחדש לראמים.
2) להקים ולממן גרעין רבייה חדש.
3) לבחון מחדש האם יש לשתף את בני הקהיליה המקומית (בדואים) בתפקידיהם הקודמים
הערות נוספות
• בישראל: גרעין הרבייה של הראם הלבן בחיבר יטבתה נחשב מוצלח למדי. השבת הראם הלבן לטבע באזור חצבה החלה אף היא ב-1994 ונלמדת בהתאם להשבת הפראים במכתש רמון והיחמורים בנחל בצת. עד-כה הושבו לטבע כ-100 ראמים.
• בירדן: אין מידע טוב, אך ידוע בה על ניסיונות לשקם ראמים שהועברו אליה לאותן מטרות.
• בצ'אד: ידועים שם כ-200 ראמי סהרה, בעלי הקרניים מהעוגלות, שנדמה כי בחי-בר יטבתה קיים אחד מגרעיני הרבייה החשובים ביותר שנשארו ממין זה בעולם. ראם הסהרה קרוב לראם הלבן, אך לא היה מעולם באזורנו, מין אפריקאי הוא.