מאת: נדב לוי
02.2008
אמנם, האוריינטציה חובבת הטורפים שלנו היא בעיקר לבחון מה קורה לחיות הבר ובעיות שימור הסביבה ושמירת הטבע שלהן באפריקה, אך לאחרונה נדמה כי כל כתבי העת המדעיים וערוצי המדיה, מתמקדים בחקר בעייתיות הישרדותם של טיגריסים באסיה. לכך יש חשיבות גדולה בהבנת הדינמיקה של חקר שימור האריות באפריקה.
בהתחשב בכך שתמונת המצב של האריות באפריקה מסתמנת אף היא כעגומה ביותר, מן הראוי לבחון בקצרה מה מתרחש אפוא גם עם הטיגריסים, הלוא הם טורף העל האוריינטלי שמעמדו הגלובלי דומה או מזכיר לכולנו את מעמדו של טורף העל האפריקאי.
לאחרונה אף הראו בערוצי החדשות הטלוויזיוניים כיצד תושבי כפר אחד בהודו מתקבצים לסלק טיגריס אחד שהתנחל בצמרת אחד מעצי דקל כלשהו בתחום השליטה של הכפר. בקטע המצולם המתועד, רואים בבירור כי, לאחר שהציקו לו, והלה ירד מפוחד ואלים בהתנהגותו מהעץ, מתברר להם, כאילו לא ידעו עד כמה עוצמתו אדירה, כי בהתרגזותו הוא עלול לפגוע ברבים מהם. יתרה מזאת, כאילו לא ידעו כמצופה שהטיגריס הוא טורף העל המסוכן ביותר כי הוא גם יודע לשחות, ברחו אחדים מהם דווקא למים, וגם מי שהחליט לברוח ולטפס על עץ, מן הראוי כי יזכור כי הטיגריס אינו מהסס גם לטפס. על כל אלה ועוד מתפרסמים לאחרונה תדיר ידיעות שוב ושוב המתעדות את מצבו העגום של הטיגריס באזורי התפוצה האסייאנים שלו.
והנה, עתה, התפרסמה כתבה חשובה בשבועון המדעי החשוב "סיינס", בגיליונו ה-5866 מה-22 לפברואר 2008, ולפיה, שיטות מדגם חדשות לחקר הטיגריסים מגלות כי מספרם בהודו לבדה הצטמצם ביותר ממחצית בהשוואה לאומדן האחרון משנת 2002. וזה אפוא ממש כלום ביחס לאומדנים הנוכחיים המצביעים על כך כי נותרו בטבע בהודו 1,411 פרטים בהשוואה לאומדנים קודמים שחישבו ומצאו בשעתו כי מספרם בטבע מגיע ל-3,642 ב-2002. בדיקת הגורמים לפחת המחמיר מגלה את השפעתו הקלוקלת של האדם: ציד בלתי-חוקי, אובדן מהיר של בתי-גידול מקוריים, הסגת גבול מובהקת כפי שרואים בקטע המצולם של תושבי הכפר בהודו, ומרדף בלתי פוסק אחרי עצמות ופרוות הטורף הססגוני, הממשיכים להקסים משום-מה את חובבי הרפואה הסינית המסורתית, ולא עוזרים לנו התחליפים המיועדים לשכנע את המשתמשים בה כי אפשר וגם בהם אותה תועלת עלומה. לראייה, קרני איילים.
אכן, אין ספק עוד כי הטיגריסים באסיה נמצאים על סף קריסה מהדהדת, ולא יעזרו המחקרים המתמקדים בחקר עקבות או סימנים אחרים המצביעים אולי על הגדלת תחומי התפוצה שלהם, לכאורה, או עוד סימנים מעודדים כלשהם המעידים על שיפור בתמונת המצב. כך אמר למשל, Rajesh Gopal, החבר בצוות "הרשות הלאומית לשמירת הטיגריסים" מטעם המיניסטריון לשימור הסביבה והיערות" שבממשלת ניו דלהי הבירה.
הוא אף דוחה נתוני גורמים רשמיים מהמכון לחקר חיות הבר של הודו הממוקם ב- Dehradun, שהתפרסמו לפני כארבע שנים, כשהחלו ליישם שיטת מעקב שונה אחרי הטיגריסים שהסתמכה על מה שכונה סימנים מהימנים וביקורתיים יותר על pugmarks ושפורסמה בהרחבה בכתבה באותו שבועון המדע סיינס מה-20 למאי 2003. (וראו ברשימת הספרות).
הסקר האחרון והנוכחי מסתמך על 88,000 תצפיות של אנשים שהִתְפָּרסו בכל הודו, השתמשו במעקב לוויינים, וניסו לאכן את הנתונים המצטברים בלא פחות מכל אחת מ-28 הפרובינציות האוטונומיות של הודו. "המאמץ העילאי הזה הסתמך על השקעת משאבים אדירה שהגיעה לכ-2 מיליון דולר", אמר מוביל המחקר Yadvendradev V. Jhala, וציין עוד כי "מחקר שכזה יחזור על עצמו מדי ארבע שנים".
שיטת המחקר החדשה הסתמכה ביתר-שאת גם על "מלכודות הצילום האוטומטי", שיטות מדגם קונוונציונאליות של הליכה במסלול מסויים וספירה של כל מה שרואים בטווח ראייה משני צדדיו, ושימוש במודלים שונים. כל אלה ועוד שימשו את המחקר מבחינה אקולוגית, אמר גם האקולוג וחוקר "החתולים הגדולים באמת" הנמנים בסוג 'פנתרה') ששמו מלווין סאנקוויסט(Sunquist) מהמחלקה לחקר האקולוגיה של חיות הבר ושמירת הטבע שלהן באוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל. למרבה התימהון, שלי ושל אחרים, דווקא החליטו לסלק מהאומדנים הנוכחיים של האוכלוסייה הידועה והנחבאת באזורי הביצות של יער סנדרבאן (Sundarbans) בגבול בנגלהדש והודו, שאליהן החוקרים לא הצליחו לפתח שיטת מדגם סבירה, וזה כבר משונה מנקודת המוצא שלי כי בעבר למדו כיצד להעריך כמה יש מהם שם. ואולם, גם הם מזסכימים שלעובדה זו יכולה להיות השפעה קלוקלת על טעות גבולית בהערכתם עד כדי 17% מהתוצאות הרשמיות שפורסמו.
אם אנו רוצים אפוא להיות אופטימיים יותר, הרי שייתכן ומספר הטיגריסים האמתי בהודו, אך טיגריסים שיכולים לעבור גם לבנגלהדש הסמוכה באותן הביצות הידועות, יכול להגיע גם עד 1,651 פרטים שזו ירידה מתונה יותר, בהשוואה להערכה הקשה שפורסמה. ואולם, אין בה כדי לסבר את האוזן: המצב קשה ומדאיג וכל מי שרוצה מאתנו עוד לראות טיגריס בטבע כדאי שימהר לחפשם באזורי המחיה המתאימים שבהם מוצעים סיורים אקולוגיים לצפייה בהם בזמן אמת.
ואולם, לא כל אחד מאושר מפרסום התוצאות הזוועתיות הללו. השר הראשי של הפרובינציה האוטונומית ההודית המזרחית של אוריסה ,(Orissa) דוחה מכל וכל את האומדן החדש של 45 טיגריסים בלבד במדינתו, וטוען כי יש בה לא פחות מ-173. ואולם, מחברי הדיווח החדש, ובראשם גופאל, עומדים על דעתם. לדבריהם, "אין עוד די נטרפים באוריסה כדי לתמוך באומדן המספר האופטימי מדי שלו"!
לוויכוח המתלהט הצטרף גם John Seidensticker, מומחה ליונקים גדולים וראש "המרכז לשמירת הטבע האקולוגית", ה-CEC, (Conservation Ecology Center) מטעם "המכון הסמיסתוסיאני של הפארקים הזואולוגיים הלאומיים", שבסיסו בוואשינגטון הבירה. לדבריו, "הודו חייבת לשבח את הגישה המדעית המנסה לתעד את תמונת המצב האמתית של הטיגריסים בתחומה". סנקוויסט עצמו סבור מצדו כי טורפי העל האלה יכלים להשתמר טוב יותר בטבע, אם ממשלת הודו תתחייב לשמר מצדה את אזורי המחייה הפראיים שלהם, ותמנע הרס וגזל נוסף שלהם לצורכי חקלאות או פיתוח, תמנע הגדלת התיישבויות נוכחיות של בני אנוש בשטחה או ייסוד של התיישבויות חדשות בתחומי המחיה האוריגינליים של הטיגריסים, ותגדיר מחדש שטחי מחיה מוגנים נוספים לאלה שהוגדרו לפני כ-30 שנה או יותר. אם תעשה כך, ועוד, היא תבטיח את שגשוגם של נטרפיהם החשובים של הטיגריסים שיבטיחו בראש וראשונה את שגשוגם של טורפי העל המפוספסים.
והנה, גם בגיליונו האחרון של כתב העת המדעי החביב "ניו-סיינטיסט", מתפרסמת תוכנית מרחיקת לכת אחרת, לגבי שימור הטיגריסים. העיקרים בה הם: לא עוד יש להתחשב במסדרונות אקולוגיים בלבד, אלא יצרו שם הגדרת תמונת מצב מתחדשת המתייחסת לחשיבות קידום רעיון "המסדרונות הגנטיים", שאינו אלא שם אחר לאדרת פרווה נוספת. בידיעה קצרה בעמ' 5 של הגיליון ה-2644 של המגזין הוצע כי יש להתייחס עתה ביתר-חשיבות למסדרון מתגבש שכזה שאורכו עשוי להגיע לכ-8,000 ק"מ והוא חוצה 8 מדינות אסייאניות מבהוטן ועד בורמה. מסדרון זה חשוב עתה להגנת הטיגריסים כדי לפנות להם אזורי מחיה גדולים שבהם יוכלו להתרבות ללא הפרעה, ולשאוג בהם כאוות נפשם.
אלה יועדפו על אזורי המחיה הקיימים שהוצעו על-ידי "האיגוד העולמי לחקר חיות הבר", הוא ה-WCS Wildlife Conservation Society)) ו"קרן הפנתרים", ה-PF.(Panthera Foundation) התוכנית החדשה נועדה בראש וראשונה לסייע לטיגריסים להימנע מסיכוני "נישואי הקרובים" המאיימים על מספרם המצטמק, ולשמש תמריץ ידידותי יותר לתקווה הכמוסה לראותם מתאוששים.
בהתחשב בגישה המדעית, יש להביא בחשבון גם מידע שמתאסף בסיוע ארגונים ופעילים למען רווחת החיות. המידע החדש יחסית מאינדונזיה וסין, שהובאו להמחשה בלבד, אינו מעודד.
דו"ח חדש שפורסם על ידי קרן הטבע העולמית (WWF) וארגון TRAFFIC מאשים את רשויות החוק באינדונזיה בחוסר אכיפה של ציד וסחר בלתי חוקי בטיגריס הסומטרי, המצוי רק באי סומטרה ונחשב לטורף בסכנת הכחדה חמורה בטבע. איברי הטיגריסים נחשבים לפופולריים במיוחד בתעשיית התרופות המסורתיות ועל פי ממצאי הדו"ח, חלקי גוף, טופרים, שיניים, שפם ועצמות טיגריסים נמכרים במאות חנויות ברחבי האי לכל דורש. "מדי שנה ניצודים עשרות טיגריסים ואוכלוסייתם בטבע מונה כיום פחות מ-500 פרטים. לא צריך להיות מתמטיקאי דגול כדי להבין שהם ייעלמו בקרוב כמו תתי מינים אחרים של טיגריסים, אם הציד והסחר יימשכו בקצב הנוכחי", מזהירים אותם הארגונים (13.02.08)
פעילים למען בעלי חיים קראו במחצית השניה של שנת 2007, לשפר באופן מיידי את תנאי אחזקתם של טיגריסים רבים בפארקים ובגני חיות בעיקר בצפון סין. הקריאה באה בעקבות עלייה במספר הטורפים שמתו בשבי כתוצאה מרעב ומחלות. בפארק בינג-צ'ואן במחוז שנייאנג חיים יותר מ-30 טיגריסים. בשבת ה-17 לנובמבר 2007, נטרף בפארק טיגריס על ידי ארבעה טיגריסים לאחר מאבק על המזון המועט שהוגש להם. מנהלי הפארק אמרו כי עיקר הכנסותיהם מתבססות על תשלומי המבקרים. כתוצאה ממזג האוויר הקריר במדינה חלה ירידה בכמות המבקרים ועימה גם צניחה בהכנסות - דבר המשפיע ישירות על כמות המזון היומית הניתנת לטורפים.
לפני יותר מ-40 שנה דווחו כ-4,000 טיגריסים בסין, אך אובדן שטחי מחייה, ציד בלתי חוקי וסחר באברי הטורפים גרמו להפחתה במספרם אל מתחת ל-50 פרטים בלבד. אך בעוד שמספרם צנח בטבע, חוות הרבייה לגידול טיגריסים פורחות, וההערכות העדכניות הן כי מוחזקים בהן יותר מ-5,000 טיגריסים. מאות מהטיגריסים המוחזקים בתנאי שבי בסין סובלים מתנאי מחייה ירודים, ורבים מהם מתים כתוצאה מכך. הקרן הבינלאומית לרווחת בעלי-חיים (IFAO) מנהלת מזה שנים מאבק במטרה להמשיך בחרם הקיים על מסחר במוצרי ואיברי טיגריסים לטובת תעשיית התרופות המסורתית המשגשגת ברחבי אסיה. "העובדה שאין פיקוח על חוות ומקומות הגידול של הטיגריסים משחקת לידיהם של המגדלים", אומרים בארגון. השאלה הנוכחית העיקרית היא אם יוקצו משאבים להשבת טיגריסים לטבע, האם צריך לנסות, והאם יש ביניהם באותן חוות גם טיגריסים שמישהו בסין עוד סבור שיש להשקיע בהם כדי לקדם את שמירת הטבע בסין.