מאת: נדב לוי
11.2007
הזאבים הטלואים (Lycaon pictus), טורפי העל של הסוואנה האפריקאית מתאוששים, כך חשבנו לפחות בשמורת הטבע פארק הסרנגטי(Serengeti) בטנזניה. מבצעי החיסון של כלבים (מבוייתים) כנגד מחלת הכלבת, המתנהלים באזור מעל 10 שנים, מאפשרים עתה לכלבי הבר האפריקאים להתאושש בשמורת הטבע החשובה כל כך במזרח היבשת. כאמור לעיל, כך חשבנו! עד עכשיו!!
הזאבים הטלואים נכחדו בפארק הסרנגטי עוד בשנת 1991, לאחר שמגיפות כלבת וכלבלבת פקדו את אוכלוסיות הטורפים בפארק, ובעיקר לאחר שנפגעה כחמישית עד רבע מאוכלוסיית האריות והלביאות הנחקרים באזור מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. מאז רואים לעתים להקות אלו או אחרות, אך נדמה כי האוכלוסייה איננה הצליחה להתבסס באזור מחדש וכוונות להשיבם צוברות תאוצה וכוונות מזה זמן. והנה, חדשות רעות לעתיד הזאבים הטלואים בצפון-טנזניה התפרסמו בעיתון ארושה-טיימס מראשית נובמבר השנה.
רקע קודם
עוד לפני כ-10 שנים, ב-1997, הוטרינרית שרה קליבלנד (Sarah Cleaveland) מאוניברסיטת אדינבורו(Edinburgh) בסקוטלנד, החלה במבצעי חיסון של כלבי החוואים והרועים המאכלסים בצפיפות את האזור במערב פארק הסרנגטי. התכנון המקורי היה לצמצם את מספר בני האדם החולים אף הם במחלת הכלבת וליצור אזורי-חיץ שימנעו מהמחלה להתפשט לחיות הבר בשמורה, בעיקר לאריות שנקלעו למצוקה. הבונוס הבלתי צפוי היה, אם כי ניתן היה לקוות לו, שאוכלוסיות הזאבים הטלואים יתאוששו וישובו לקיים להקות בריאות שיתרבו באזור מחדש. בראשית אפריל 2006, שוטטו באזור שלוש להקות שונות, שמספר הפרטים בהן עולה על 40, סיפרה קליבלנד בכנס של וטרינרים שהתקיים בעיר בירמינגהאם בבריטניה ב-2 לאפריל השנה, בעוד שקודם לכן יכלו סיורי ספארי לגלות באזור לעתים נדירות בלבד להקה זו או אחרת או מספר פרטים שעברו בה, אך הוכיחו כי הם קבועים באזור.
רקע קודם על גודל האוכלוסיות
מספר הזאבים הטלואים באפריקה נאמד לאחרונה בין כ-5,000 ל-7,000 פרטים, ורק לפני כמה שנים עוד היו שאמדו את מספרם ביבשת בכ-5,000-2,000 בלבד, הרבה פחות ממצבם העגום של הברדלסים. ואכן, הזאבים הטלואים נחשבים לטורף העל השרוי תחת האיום הגדול ביותר ביבשת. במדינות דרום היבשת ידועות האוכלוסיות הגדולות ביותר, אך לאחרונה מצפים שהמערכת האקולוגית השלמה והמפורסמת ביותר במזרח-אפריקה, של הסרנגטי-מאסאי-מארה, תגלם בפועל את התקווה הגדולה להתאוששות אוכלוסייה נוספת של זאבים טלואים שלא בהכרח דומה גנטית לאוכלוסיות האפריקאיות האחרות, בעיקר אם מתכוונים לזו שבדרום היבשת. הסיבה הישירה לכך היא כ-25,000 קמ"ר מבודדים של סוואנה עשבונית ועצית לסירוגין, והמוקף וסובל מלחצי רעייה מצדה של התרבו תהפסטורלית של המאסאים (Maasai) הלוחצים עליה מכל עבר, ובשנות בצורת קשות אינם מהססים לחדור עם עדריהם לאזור המוגן. בכל מקרה, זהו האזור העמוס ביותר בכדור הארץ בטורפים ונטרפים, ויכול להכיל כמה וכמה להקות של זאבים טלואים, שאם יישמרו ולא יתנכלו אליהם, ייסייעו בהישרדות הכשרים ביותר בטבע. לשם כך מקווים כי החיסונים כנגד הכלבת והכלבלבת יסייעו לרועים וחוואים שלא להתעמת עמם. הבעיה נותרה עם מנהלי הלודג'ים שאף הם אינם טומנים ידם בצלחת...
היסטוריה של מחקר
בשנות ה-60 של המאה ה-20, הראשונים שחקרו את חברות הטורפים באפריקה היו חלוץ חקר האריות בסביבתם הטבעית פרופ' ג'ורג' שאלר (Schaller) , מארה"ב, ועמיתו ד"ר הנס קרוק (Kruuk) מבריטניה, שהיה זה שחשף את התנהגות הצבועים המנומרים בטבע לראשונה. שאלר ציין באותם ימים במרירות את אופיו הקלוקל של האדם ששופט זאבים טלואים במונחים עוינים וקשוחים בלי שום יחס והבנה למציאות חייהם. שאלר היה הראשון שהדגיש שציד או הרג של בעלי-חיים על-ידי טורפים אינו רע או אכזרי כפי שהיה מקובל עד אז לחשוב.
את המחקר הראשון החיובי מנקודת מבטם של הזאבים הטלואים ערכו הוגו ואן- לואיק וג'יין גודול בין השנים 1978-1967. הם סיפרו את סיפורה של סולו (Solo) , כלבת הפרא של הסוואנה בצורה חיובית וסימפטית וחשפו היבטים מגוונים ומפתיעים באורח חייהם בטבע.
בשנת 1985 הצטרפו לחקר הזאבים הטלואים באפריקה קלאר פיטצגיבון (Fitzgibbon) וג'ון פנשאו (Fanshawe) שחקרו את אורח חייהם בטבע. גודל אוכלוסיית הזאבים הטלואים בפארק הסרנגטי בטנזניה נאמד אז בכ-100-30 פרטים לרבות גורים שמספרם עלה וירד לסירוגין בשל מחלות דוגמת הכלבת ווירוס הכלבלבת . אחת מהקבוצות המפורסמות ביותר במערכת האקולוגית השלמה שלך הסרגנטי-מארה היתה קבוצת הגבעות של אזור איטונג (Aitong) שבשולי שמורת המאסאי-מרה בקניה שידועה היתה באזור מאז שנות ה-70, אך הלהקה נכחדה אף היא בתחילת שנות ה-90 בשל אותן מחלות.
מאז 1991 התמקדו בני הזוג קריל (Creel) בחקר אחד המאחזים האחרונים של כלבי הפרא ביבשת בשמורת הטבע סלו (Selous) בטנזניה שבה נאמדו בשנות ה-90 מ-900 ל-1,300 פרטים. אוכלוסייה זו נחשבה לאחת האוכלוסיות הגדולות והצפופות ביותר שידועות היו ביבשת. הם אף כתבו ספר חשוב המתעד את מחקריהם. ב-13 וחצי השנים האחרונות התקיימו באפריקה לפחות 5 מחקרי שדה נוספים שעסקו בטורף זה ב-8 מדינות, כמה מחקרים נוספים היו בתכנון ובוצע גם איסוף מדגמי רקמות ודם מפרטים בכל אפריקה לצורכי מחקר גנטי במעבדות, בין השאר, בשיתוף פרופ' אלי גפן מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. את המחקר הזה מנהל פרופ' רוברט וויין (Robert Wayne), שותף קבוע של פרופ' גפן.
שני מבצעי השבה לטבע החלו לפני כמה שנים בשמורת מקומאזי (Mkomazi) בטנזניה ובפארק הלאומי של אטושה (Etosha) בנמיביה, אך היתה גם השבה קודמת לטבע בדרום היבשת, שנכשלה. המחקרים העיקריים התקיימו באחרונה באזור שמורת המאסאי-מרה בקניה, בפארק הסרנגטי בטנזניה, בזימבאבווה, בשולי הפארק הלאומי צ'ובה (Chobe) בבוצואנה, ובפארק הלאומי של הקרוגר (Kruger) בדרום אפריקה, כמו גם מחקרים בנמיביה ובסנגל. עדיין אין הבנה מספקת בנוגע לסיבות לפחת המהיר באוכלוסיות כולן, אך משערים שהאוכלוסיות רגישות ביותר לאובדן מקומות חיות – בין השאר - בגין הפיתוח המואץ – המשבש לחלוטין את המבנה של מערכות אקולוגיות שלמות. אולם, גם מנהלי לודג'ים המצפים לתיירים באזורים השמורים, אינם מחבבים את הזאבים הטלואים בטענות כי נוכחותם מפחידה ומסלקת את אוכלוסיות הבר האחרות, ומדללות את השטח הן מבחינת בעלי-חיים והן מבחינת התיירים שאינם מעוניינים לבקר באזורים דלילים מבחינת מגוון המינים שמשוטט בהם.
חשיבות הקשר להתנהגות הציד
צ'רלס דארווין (Darwin) לא היה הראשון שהשתמש במושג הרווח "הישרדות הכשרים ביותר" (Survival of the Fittest), במהדורה החמישית של ספרו המונומנטלי המרשים והמרתק "מוצא המינים" (The Origin of Species). ואולם, לאמתו של דבר, הרברט ספנסר (Herbert Spencer) היה הראשון שהשתמש במונח זה בכתב העת Leader עוד ב-1852. מאז אותן שנים, מתייחסת הספרות המדעית לכך שהטורפים תמיד יבחרו, כיעדי הטריפה המועדפים עליהם, בחברים החלשים ביותר באוכלוסיית מין חברתי כלשהו. שלושה חוקרים שהתחקו אחרי זאבים טלואים בזימבאבווה התייחסו לכך ובדקו את התנהגות הטורף (כלבי הבר האפריקאים) והנטרף העיקרי שלהם בדרומה של יבשת אפריקה, שהיא האימפלה. הם סיכמו את תצפיותיהם, ניסוייהם והשוואותיהם בטענה שתפיסותיהם של דרווין וספנסר אכן תואמות ומתאימות בהחלט לכלבי-הבר האפריקאיים הצדים אימפלות. מהגדרה העולה ממשפטי מפתח אלה, התברר בעלי שהטורפים הזריזים והמיומנים האלה מעדיפים לצוד את הפרטים החלשים ביותר באוכלוסיית הנטרפים שבין כה וכה מועדפת עליה במירוץ החימוש המתנהל ביניהם. הזאב הטלוא חי חיים אינטנסיביים ביותר המלווים תדיר בשיטות ציד וקטל מגוונות של נטרפיו.