מאת: נדב לוי
2007
שימפנזים נוטים להגזים בצרחותיהם אם הם מותקפים, כדי להזעיק עזרה משימפנזים אחרים המשתייכים לקבוצתם וגבוהים מהם בהיררכיה הפנימית בחברה, טוענים עתה חוקרים מ-Fife, שחשפו את התגלית לאחרונה ב"רשומות האקדמיה האמריקאית למדעים", ה-PNAS.
המחקר מגלה כי השימפנזים המתלוננים משתמשים בקולות שגובה הצליל האבסולוטי שלהם גבוהים יותר, מעידים על התרגשות עצומה [ומעושה], ועל צרחות שמתארכות בזמן, כאשר הם חשים כי נפלו קורבן לתוקפנות חמורה, כמו למשל, מכות. זעקותיהם נמצאו מוגזמות, באם גילו כי שימפנזה הגבוה מהם בהיררכיה שהה במקרה (או שלא) באזור, ויכלו להזעיקו לעזרתם על מנת שהלה יקרא תגר על היריב התוקפני של השימפנזה המובס. המחקר מצטרף למחקר דומה שפורסם בחודש שעבר וגילה כי שימפנזים זכרים מסוגלים לגנוב מתחת לאפם של כפריים את יבולי החקלאות שלהם, דוגמת פירות עץ הפאפאיה, ולהשתמש במקור המזון המזין הזה לזלילה משותפת עם נקבה, שבתמורה תעניק לסחבן המוצלח את חסדיה המיניים.
הפרימאטולוגים מאוניברסיטת סנט אנדרו בסקוטלנד שהו במחקר האחרון ביער בודונגו (Budongo), באוגנדה במשך כתשעה חודשים. "ייתכן והשימפנזים שהזעיקו עזרה, כיביכול, בילפו והונו את השימפנזים בעלי המעמד הגבוה יותר, כדי שאלה יחשבו כי התקיפה אכן סיכנה אותם יותר ממה שבאמת ארע", אמרה ד"ר קתי סלוקומב,(Slocombe) מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת St Andrews, שהובילה את המחקר.
החוקרים הקליטו את זעקות השימפנזים בעת שאלה הותקפו על-ידי שימפנזים וביצעו עליהן אנליזה ממוחשבת של האקוסטיקה שהתקבלה מפענוח אותן הזעקות. עוד אמרה ד"ר סלוקומב כי "הגענו למסקנה כי זעקות השבר המדומות של השימפנזים נועדו לגייס עזרה מאחרים, וכי יש בהתגייסותם של אלה בכדי להבהיר עד כמה מורכבת חברת השימפנזים ויחסי הגומלין ההדדיים ביניהם [מהצד השלישי]". "הם ידעו בדיוק מי יכול להתגייס לאתגר, ומידע שכזה אודות יחסי הגומלין החברתיים בחברת השימפנזים יכול להשפיע על הווקאליזציה של הקריאות לעזרה.
"אם אף אחד באזור 'המצוקה' לא היה יכול לסייע להם, שאז הזעקות נשמעו בצורה נורמלית, אך בהימצא מישהו מהפרטים הגבוהים במידרג החברתי של הקבוצה בסביבה, הזעקות נשמעו עגומות יותר... כל אלה מראים על גמישות מתוכננת ביכולתם לתקשר אלה עם אלה, מאשר חשבו עד-כה", צוטטו החוקרים. כעת מתכוונים המדענים להעמיק את המחקר בנדון, ולהתחקות אחרי הסיבות לצרחות המופרזות הללו.. נראה כי בכוונתם להונות את הפרטים גבוהי ההיררכיה בחברה אליה הם משתייכים, כדי שאלה יחשבו כי אכן המצב רע ממה שהוא באמת. לדעת ד"ר סלוקומב, מאפייני קריאות המצוקה מציגות הונאה לשמה, ודומות בהתנהגותם של השימפנזים ובני האדם כאחד. לדבריה, ילדים לעתים פוצעים את עצמם, אך אינם בוכים אם הם נמצאים לבדם, אך בנוכחות מישהו אחר, הם יפרצו בבכי-תמרורים. המחקר המתואר מהווה חלק ממחקר מקיף על התנהגות השימפנזים ביער בודונגו, הנמצא בעיצומו, וממומן על-ידי BSRC (Biological Sciences Research Council).
יער בודונגו באוגנדה הוא יער גשם משווני בתולי ובלתי-פגיע המכיל בין 600 ל-700 שימפנזים, שנחקרים בו מאז שנות ה-60 של המאה ה-20, ומקיימים בו סיורי תיירות אקולוגית, בין השאר צפרות. יש בו אתרי קמפינג ואפשרות לבשל. באתר המטייל כותבים כי הסיור בו זול ביותר ובתמורה ל-7 דולר אפשר להצטרף לסיורי שימפנזים בשולי הפארק הלאומי מפלי מר'ציסון.
מאז 1990 מתבצעת ביער בודונגו באוגנדה פעילות מחקרית ענפה, שתפקידה, לסייע במימשק טוב יותר של האזור המיוער, ולסייע בשימורו ובשמירת הטבע של המינים המתגוררים בו. המידע מיועד לשמש לגורמי מימשל הרוצים בפיתוח האזור. מסייעים בידי המקומיים גן החיות של אוקלנד והמועצה לחקר מדעי הביולוגיה והביוטכנולוגיה, שמימנו את המחקר המתואר לעיל.