אהבת הפילים התאומים בפארק הלאומי טרנגירי, טנזניה

כתב: נדב לוי

ינואר, 2007

צילומים: אייבי ארז

....... כשהוא פורס את אזניו וצועד לעבר החוקרים המתמקדים בו מרכב השטח שלהם, ג'יפ אדמדם, איים הפיל אנדי (Andy) בן השנה וחצי על בני הזוג לארה וצ'רלס פולי (Foley) שתיעדו את מעשיו, כמנהגם בחקר הפילים ב-10 השנים האחרונות בפארק הלאומי טרנגירי  (Tarangire NP) בטנזניה. כתבה זו מתמקדת בלידות הפילים התאומים המתרחשות תדיר בטרנגירי בטנזניה, כפי שהיא מצטיירת במחקרם של בני הזוג פולי הפועלים באזור מטעם ה-World Conservation Society . מטרת המחקר היא לראות האם וכיצד משפיע הציד הלא חוקי של פילים על הרכב המשפחות ושיעור ההמלטות והגידול של הפילונים באזור.

אנדי משתייך למשפחת הפילים הגדולה ביותר בטרנגירי, המונהגת ע"י הביג-מאמא (Big Mama), פילה סבתא זקנה הידועה בהיותה הפילה הדומיננטית והמטריאכלית המובילה של כל הפילים בפארק. לעתים אף ניתן להבחין בכ-400 עד 600 פילים בבת אחת, המזכירים באזור את צפיפות הפילים בפארק הלאומי אמבוסלי (Amboseli NP) בקניה, שבו מתנהל מחקר ממושך עליהם ע"י ד"ר סינתיה מוס (Moss) ועמיתיה בכ-30 השנים האחרונות. במהלך מחקר זה זוהו בו כ-1,500 פילים לפחות, ללמדנו על תחלופת הפילים בפארק ועל הגירת רבים מהם לטנזניה. הייתכן והם מגיעים לטרנגירי? להשערה זו טרם ניתן ביסוס ממש למיטב ידיעתי. ואולם, פילי טרנגירי בטנזניה משגשגים למדי בשנים האחרונות. שילוב של הגנה מצויינת מצדו של האדם כנגד ציד בלתי-חוקי ביוזמת ובהנהגת רשויות הפארק הטנזניות, שפע של מקורות מזון שהם תולדה של כמויות משקעים רציפות וטובות במשך השנים האחרונות ונהר חשוב המוביל מים כמעט כל השנה, כל אלה הובילו לרבייה מסיבית של הפילות באזור. רק בשנת 2003 תועדו בפארק זה לבדו לא פחות מ-43 לידות של פילונים ופילונות, שיעור גידול הנחשב למהיר ביותר בכל אוכלוסיות הפילים שתועד אי-פעם ביבשת השחורה.

מאז 2003, במשך כשנתיים לפחות, בחרו בני הזוג פולי להתמקד בשילוב הקהילות המקומיות בזיהוי כל הפילים העוברים, שוכנים או מהגרים בפארק, בעיקר כדי לבחון את האפשרות לזהות מי מהם משוטט מעבר לגבולותיו. הם אמדו במקום לא פחות מכ-800 פילים, כשכל אחד מהם זוהה אישית. ואולם, בשנים האחרונות, מאז שנת 2000, נעשו סקרים אחרים אודות מספר הפילים בטרנגירי וכבר אומדים את מספרם בשטח בכ-3,000 פילים. המחקר המתמשך הנוכחי מזכיר במדת-מה את המחקר הותיק ממנו, המתנהל באמבוסלי בקניה, מרחק עשרות ק"מ בלבד מטרנגירי שבו תועדו במשך השנים כ-1,500 פילים. בעבר הזכירו גם בו אוכלוסייה של כ-800 פילים המתחלקים ל-52 יחידות קשר (כשבכל משפחה מורחבת יש כמה יחידות-קשר), ללמדנו שמתקיימת בו תחלופת-מה במספר הפילים, ואחדים מהם הגיעו לתוחלת חיים של עשרות שנים. לא מכבר דווח שאחדים מהפילים המבוגרים ביותר באוכלוסייה זו שלמרגלות הר הקילימנג'רו, הגבוה ביותר באפריקה, ובעלי החטים הגדולים ביותר, נורו למוות בציד לא חוקי בטנזניה.

מעטים הם בני האדם שהצליחו לתעד בחיים לידת פילים בטבע. אולם, ב-10 השנים האחרונות, בעיקר עד 2002, התבצע מחקר כזה בדיוק על הפילים בטרנגירי. למרות שהייתו הממושכת של החוקר הממונה על המעקב, פרנק פולי, הוא לא ראה בעיניו עד 2002 אלא רק פעמיים לידת פילים אמתית בטבע. במקרה הראשון, והעיקרי, כך תיאר, התחוללה הלידה במרץ 1995. באותה עת הוא גילה כ-60 פילים על אם הדרך, שהיו נרגשים ביותר, כתב. אחדים מהם תקעו בחצוצרה כאחת מתרועות הפילים הווקאליות המוכרות ביותר, אחרים הבריחו אובייקטים דמיוניים, ואחרים לא היססו לתקוף עצי שיטים ושיחים. עד מהרה הוא גילה כי מוקד הפעילות היו נקבות שניצבו במרכז המהומה.

כדי לוודא את מי מהם הוא רואה ומזהה, מעניק פולי לכל אחד מהפילים שם משלו וכל אחת ממשפחות או קבוצות הפילים זוכה לשם אחר המבוסס על האות הראשונה של הפילות בקבוצה. באופן זה הוא זיהה בקלות כי מדובר הפעם בקבוצת VE, שהשתתפה במהומה והקימה את השאון הרב שנשמע לאוזניו. ביניהם הוא זיהה את הפילה וספה (Vespa), הידועה כפילה המטריאכלית של הקבוצה, ואת ויינה (Vienna), נקבה בוגרת בשנות ה-20 שלה שהוגדרה עדיין כ'פילה צעירה'. פולי גילה כי ויינה פיסקה את רגליה האחוריות ונצפתה מטילה ארצה מה שנדמה היה לעיניו כמעין חבילה אפורה וקטנה שנפלה מטה, לשלולית גדולה של מים. פולי תיאר את תצפיתו כ"עוצרת נשימה", ואני מוכרח לומר כי כך גם חשתי אנוכי בעת שצפיתי בעבר בלידת יעלה בחגווי הסלע בקניון עבדת ברמת הנגב, שהתבודדה מחברותיה בשעת צהריים גשומה בראשית אפריל 1986, וכך גם חשתי כעבור כמה שנים בעת שצפיתי בלידת תאו אפריקאי באחד מסיורי הספארי שהובלתי במזרח-אפריקה.

אולם, מה שהותיר יותר מכל את רישומו על פולי, היתה תגובת שאר הפילות. אחדות מהן ממש צווחו, ואחדות הריעו בקולי קולות בתרועות החצוצרה שלהן, הן הבריחו והניסו זו את זו, וכאילו רקדו וצהלו במעגלים מסביב לעצים ולשיחים. אחרות רצו במעגלים, פרסו אוזניהן בהתלהבות, והציגו לראווה סימני התרגשות מובהקים. נראה כי הן חגגו את הלידה יחד. לתוך הערבוביה חדו אפילו כמה זכרים גדולים, שהגיעו להכיר את התינוק, הריחוהו מכל עבר בעדינות עם חדקיהם, ולא היססו להימצא בחברת הנקבות, הגם שמחזה זה אינו שכיח שלא בקרבת אתרי שתייה ורחצה. או-אז הפילות מקבוצות משפחתיות אחרות הגיעו אף הן לאזור, כשהן משתוקקות ולהוטות להריח את היילוד. בכל אותה עת המשיכו הצעירות להשמיע קולות צהלה ודהרו מסביב. בבלבול שהחל לשרור באתר ההמלטה, נפרדה האם מתינוקה, אותו ניתן היה לראות דרך הרגליים, כשהוא עדיין מתפלש במים העכורים. או-אז נטלה 'וספה' את המושכות על שכמה, והחלה לפלס את דרכה לעבר היילוד, כשהיא מרחיקה מהשטח שבקרבתו את שאר הנקבות. היא לא היססה להשתמש לשם כך בחטיה, והבהירה לכולן כי יש לאפשר לוייינה להתקרב לעוללה. היא כאילו תמכה בה ושימשה לה מנטור בפועל. ביחד הן סייעו ליילוד לקום על רגליו ולעמוד, ואז התברר כי מדובר בנקבה, העתק כמעט מדוייק של אמה. וספה הובילה את ויינה ובתה אל מחוץ למהומה, ולא היססה להמשיך לאיים על כל אחת מהפילות שרק העזה או הביעה את רצונה להתקרב למקום. בסופה של תצפית נחו האם והפילותינוקת במשך כמה שעות, בעוד הסבתא זזה הצדה. החוקר נשאר עמן עד שלהי אותו יום, ובחשכה החליט לשוב על עקבותיו. כמנהג מגדלי בעלי-חיים בשביה וחוקרי פילים בטבע, נבחר לה השם וולווט (Velvet), המציג אף הוא את השתייכותה המשפחתית לקבוצת ה-V שאליה משתייכות אמה וסבתה. היא זכתה לשמה רק לאחר שהחוקר היה בטוח שהיא מסוגלת לצעוד צעדים אחדים על רגליה.

המלטת פילונים היא השקעה אדירה לפילות לאחר הריון של כ-22 חודש. משקל היילוד מגיע לכ-200 פאונד (כ-91 ק"ג), והיא עשויה להישאר במעמד פילותינוקת עד היוולד הפילותינוק הבא, ומכאן שתהיה במעמד זה במשך כשנתיים לפחות. גיל הגמילה לרוב הוא בין גיל שלוש וחצי עד ארבע שנים מהלידה, ולעתים אף יותר מכך. פילונים צעירים נשארים בקרבת אמם עוד כמה שנים, ומכאן שמשפחתיות הפילים והקשר שנוצר בין אחים ואחיות בפילים הוא עניין שכיח בדיוק כמו אצל האדם. בהתאם, מתקיים אצל הפילים גם אימוץ (allomothering) כשהמשפחה המורחבת נוטלת חלק בגידול כולם. לעתים האמהות המאמצות מתירות לעוללים לינוק מדדיהן, גם אם אינן מייצרות בפועל את החלב המבוקש הדרוש לתינוקות. נקבות אלו מאמצות בכך דפוסי התנהגות חיוניים להן כדי לרכוש עוד ועוד ניסיון בחיים, ובטיפול מחוייב מציאות זה בצעירים, הן מכינות את עצמן לאימהותן בעתיד. לעוללים זוהי תעודת ביטוח נוספת בחיים, בעיקר לנוכח הציד הפרוע המתנהל אחרי נקבות. ככל שחטיהן גדולים יותר, כך הן מאויימות יותר. בהעדר אימהות מאמצות, שיעור התמותה של העוללים – גדל. השקעה הורית מצדן של אימהות מאמצות מחזקת את הקשרים החברתיים במשפחה ומבטיח שהם לא יתרחקו יתר על המדה. לעומתן, זכרים צעירים הם חובבי-משחק מובהקים, ואינם נוטים להשקיע באחרים וגם לא בצאצאים אחרים. ואולם, במקרה אחד, תועד זכר בגיל 8 שנים שניסה להיצמד לשתי תאומות קטנות ולגדלן. ניסיון זה ארע לאחר שאמם אלאנור (Elanor), אמם, ואחותו, מתו מסיבות לא ידועות כ-3 חודשים לאחר המלטת התאומות במרץ 2002. השלישיה נצפתה לראשונה ביולי 2002, עם הפיל הזכר אבוני (Ebony), זכר צעיר שהחל להובילן בהעדר נקבה שלטת במשפחתו.

פארק טרנגירי ברובו הוא סוואנה מיוערת, ונחשב לאחד הפארקים האטרקטיביים ביותר בטנזניה. הפארק, הממוקם כ-118 ק"מ מהעיר הראשית באזור ארושה (Arusha) ונמצא דרום-מזרחית לפארק הלאומי אגם מאנייארה (Lake Manyara NP) שבו ביצע ד"ר איאן דגלס-המילטון את מחקר הדוקטורט החלוצי שלו על הארגון החברתי ורגשותיהם של הפילים. שטחו של הפארק כ-2,600 קמ"ר (יש אומרים כ-1,360 קמ"ר או כ-1,600 קמ"ר). בעונת היובש הוא נחשב לשני בעושר המינים המתקבצים בו, לאחר "אזור שמירת הטבע מכתש הנגורונגורו" (Ngorongoro Crater Conservation Area). הטרנגירי הוא חלק מהמערכת האקולוגית הגדולה של מישורי העשב שמשתייכים לדרום המאסאילנד (Maasailand) ושמו ניתן לו על-שם הנהר הזורם בשטחו. חיות- בר גדולות השוהות בין גבולותיו חלק מהשנה, משוטטות בשאר ימות השנה מסביבו.

בשני הפארקים, מאנייארה וטרנגירי, התפרסמו גם אריות המטפסים על עצים ופילים לרוב (כפי שרואים בתמונות).

הפארק מפורסם באוכלוסיות בעלי החיים הצפופות שבו, שהצפייה בהם מומלצת בעיקר בין החודשים יוני לאוקטובר (עונת היובש), שאז הם מתרכזים במקורות המים הקבועים שבנהר הטרנגירי. מדובר בכמה מאות עד אלפי פילים המגיעים אליו משמורת המאסאי-מארה בקניה. הפארק התפרסם גם בעצי הבאובב הגדולים התופסים את העין בכניסה לפארק, והמשובצים בין עצי השיטים המאפיינים את הסוואנה הפתוחה שבו. הפארק הוא גן-עדן גם לצפרים והוא עשיר בעופות דורסים ובמגוון רב של בעלי-חיים אקוואטיים. ניתן לראות בו עדרי אנטילופות לרוב, כגון עדרי אלנד, קודו משורטט, ראמים, בובל (קונגוני בשפה הסוואהילית), אימפלה, זברה, צבאים, תאויים, גנו, נמרים, קרנפים ויונקים קטנים רבים אחרים. בשלהי עונת היובש הם מהגרים ממנה שוב בחפשם אחרי מקורות מזון שעשוי להתגלות במהרה לאחר הגשמים הראשונים.

הנהר אולי מצטמצם בכמויות המים שהוא מוביל בעונת היובש, אך יש בו תמיד מים לקיום נאות של היונקים החיים בו, וגם טורפים נהנים מההפקר ואינם מורעבים בו. הפארק התפרסם גם בנחשי הפיתון שניתן לגלות בו על העצים, אך אין צורך לחשוש מהם משום שהם נמנעים ממפגשים הרסניים מבחינתם עם האדם .

החודשים נובמבר עד פברואר הם חודשי נביטת הצומח עשבוני והסוקולנטים שבו הנעשים מוריקים, לתמיכה בעיתוי הולדת עגלי הגנו וסייחי הזברה. פרחים לבנים ופרפרים לרוב מופיעים בעיקר החל מחודש מרץ, ולמעלה מ-550 מינים של עופות ציפורים (כמו בכל מדינת ישראל) דווחו בו. ואולם, נדידת היונקים מטרנגירי ואליה מאויימת יותר ויותר בגלל הגדלת שטחי החקלאות מסביב לפארק. הממשלה הטנזנית מודעת למצב המשתנה, ומנסה להתמודד עם הבעיה. אל הפארק מומלץ להגיע כמה פעמים בשנה, אם אפשר, באשר מתנסים בו כמו בכל מקום דומה באפריקה, בהשתנות העונות, מתקופות מאובקות ויובשניות שהנהר מצטמצם ברוחבו, ועד לתקופות גשומות ששפע נביטה בצדן, ועמן קינוני ציפורים והמלטות יונקים. עונת הגשמים העיקרית היא בין אפריל למאי. הטמפרטורה הממוצעת נעה בין .21-27°Cבבקרים המוקדמים קריר בחודשים יוני-אוגוסט. עונת הגשמים הקצרה היא בין נובמבר-דצמבר ועונת הגשמים הארוכה בין מרץ-מאי. עיקר כמות המשקעים באפריל-מאי, שאז אתרי הקמפינג סגורים מפאת הגישה הקשה. קשיי גישה מעין אלה מוכרים באותה עונה גם בסמבורו בקניה.

בפארק טרנגירי שעדיין איננו ידוע כחבריו המפורסמים יותר בטנזניה דוגמת שמורת סלו, פארק הסרנגטי, אגם מנייארה או מכש הנגורונגורו, הוקמו כמה "מעונות ציד" (Lodges) להנאת המבקרים בו, כגון, לודג' טאראנג'יר ספארי (Safar Lodge Tarangire) - הממוקם על רכס שממנו נשקף נוף פנורמי רחב של הפארק. יש בו 35 חדרים עם שתי מיטות (Doubles) ובריכת-שחיה. כ-8 ק"מ מארושה מומלץ להתאכסן ב-Tarangire Tree Tops, הממוקם באזור השימור של טרנגירי (Tarangire Conservation Area), ובו כ-20 בקתות עץ, מרפסת משובצות במקבץ עצי מופאני, פיקוס ובאובב. כן מומלץ להתאכסן בו ב-Sopa Lodge, Olivers Camp, וב-Swala המוסתר ונחבא בקצה הדרומי של הפארק, ובשני אתרי קמפינג נוספים.

ובהמשך לפילונים התאומים...

תינוקות פילונים בדרך-כלל אינם ניזונים ממזון מוצק עד גיל 3 חודשים, ומכאן, שהגמילה הפתאומית היתה חייבת להיות עבורן טראומטית. ואמנם, כל אימת שאבוני עצר לאכול ותלש וליקט פריטי מזון שניצבו לפניו, בעזרת חדקו, חיקו אותו שתי התאומות, וכך למדו דווקא מאחיהן המבוגר יותר מה עליהן לאכול. פולי לא האמין תחילה כי התאומות תשרודנה לאורך זמן, ולכן, מה רבה היתה הפתעתו כשגילה את השלישיה גם חודשיים מאוחר יותר בחברת קבוצה גדולה של פילים. באותה עת החל העשב להתייבש, והפילים החלו לעבור לאכול עלים, שיחים ובני-שיח. לתאומות לא היתה כל בעיה. במקרה אחד, לאחר פרק זמן נוסף, נצפתה אחת מהן מסיימת את ארוחתה, התקרבה לעברן של רגליו הקדמיות של אבוני, ולהפתעת הכל החלה לנסות לינוק מאחת מרגליו. עד מהרה הצטרפה אליה התאומה השניה והתמקדה ברגלו השניה! הן ינקו 'על ריק' במשך כמה דקות, אך לאבוני לא היה חלב כמובן, והוא לא היה יכול להיניקן. אולם, נדמה היה כי התנהגותן לא הפריעה לו כלל. המשפחה נצפתה במשך כל תקופת היובש, ונראה היה כי אבוני מסייע להן כל העת באיתור מקורות מזון. למרות תקופות היובש הקשות, נשארה השלישיה במצב בריאותי מצויין. בינואר 2001 נעלמה השלישיה. לדעת החוקרים, בהעדר אם ביולוגית, נדיר למדי שפילים שורדים מעבר לגיל 10 שנים, הגיל בו הנקבות הבוגרות יותר מואסות בהתנהלותם המינית המופקרת של פילים צעירים, ובגיל 10-12 שנים מסלקות אותם מהמשפחה המורחבת בהנהגת האימהות והסבתות המבוגרות ביותר. נראה היה כי למרות כישוריו של אבוני, חסר לו הניסיון המצטבר בחיים שעשוי היה לסייע לו להשתלט על המצב. אלו היו בכל מקרה השנים הראשונות שנדמה היה לחוקרים כי הפילים אכן צוברים ניסיון בפועל, והצעירים לומדים מהם בפחות חשש בהשוואה לשנים קדמות שבהן הציד הלא-חוקי היה שכיח יותר.

בקרב פילי טרנגירי נצפתה גם התערבות של פילות בקבוצות של פילות אחרות. למרות שתחילה סברו כי הדבר מרמז על תוקפנות-יתר או על רצון-עז להתחבר לבני-זוג פוטנציאליים, ידועה סובלנותם ההדדית בטרנגירי לשם-דבר. היא מזכירה, בהשוואה, את אופיים החברתי והסובלני של פילי אמבוסלי בקניה. ואולם, בטרנגירי, בניגוד לאמבוסלי שבו ביצה עתירת מים, ומקורות מים תת-קרקעיים רבים הקרובים לפני הקרקע, רוב מקורות המים בטרנגירי הם תת-קרקעיים, ולכן, הפילים חייבים להתמסר לשיחור-מים ביעילות מרבית, ולהצטיין בחפירת בורות מים אם ברצונם לשתות כיאות. תהליך חפירה שכזה בחול אורך בערך כ-10 דקות, ובמהלכן הפילים מצליחים לרוב לגלות די מים לשתייה. בפיסקה מוסגרת, ראוי לציין כי בפארק הלאומי סמבורו (Samburu) בצפון-קניה, היו פעם בשלהי שנות ה-80 וראשית שנות ה-90של המאה ה-20, רק מעט פילים, ולכן, כאשר הנהר הראשי הזורם באזור התייבש לחלוטין ממים בעטיין של תקופות בצורת ממושכות, ולא היו די פילים לחפירת בורות המים בהעדר הגנה טובה, נאלצו רשויות הפארק להביא לשם טרקטורים גדולים שיחפרו לחיות הבר את בורות המים בקו האפיק החרב של הנהר. כאשר גדל מספר הפילים שניצודו קודם לכן על-ידי ציידים סומליים מבני ה-Shifta שהגיעו מסומליה, ומספרם גדל לכמה עשרות עד כמה מאות, חדלו רשויות הפארק לחפור בורות מים מלאכותיים מאחר והפילים כבר עשו במקומם את המלאכה. חשוב מאוד שפילונים יחזו בהתנהגות חפירה של פילות מבוגרות מהם, שאם לא כן לא יידעו לחפור בעצמם. מקרה כזה התפרסם בעבר בנמיביה. בעקבות ציד לא חוקי והידלדלות הפילים הבוגרים בדרום-מערב אפריקה, החלו פילים תת-בוגרים להוביל את המשפחות, אך לא היה להם די ניסיון כדי לגלות את בורות ומקורות המים בשטח המדברי העצום. מחקרים הראו אז שהם לעתים ביקרו במקור מים נדיר שכזה רק אחת ל-4 שנים, ומעקב בעזרת לוויינים העלה, שהם משוטטים על שטח של כ-8,500 עד 10,000 קילומטרים רבועים.

במקרה אחד אחר נצפה בטרנגירי פיל בגיל שנה ששמו אדאקס (Adax) שניסה בכל מאודו להגיע לבור משלו, ממנו שתתה אמו אדו (Addo). לאחר 15 דקות שבהן ניסה להחדיר את ראשו פנימה ללא הצלחה, הוא החליט לשנות את התנהגותו ומחשבותיו בנדון ותכנן את גישתו לבור מחדש. הפעם הוא ניסה לתמרן מתחת לבטנה, ולמרות שפיל בגיל שנה עוד יכול לעבור מתחת לבטנה, הוא היה גדול מדי, ולכן, נשכב על צדו ודחף עצמו קדימה לקרבת הבור ע"י דחיפת וגריפת החול עם ארבעת רגליו, אך בכך הסתכן. אדו שנוכחה בסכנה מאוחר מדי, לא הספיקה לעוצרו, והוא נכנס עם ראשו לתוך המים, ושבר את מפרקתו. היא עוד ניסתה למושכו באמצעות חדקה, אך למרבה הצער, היא לא הצליחה ומצבו בבור הלך והחמיר, ולא ברור אם נחלץ בשלום אם לאו.

ולבסוף, תאומי פילים עדיין נחשבים נדירים למדי בטבע. משערים כי השיעור היחסי של הלידות בטבע מגיע לאחוז אחד, אך בטרנגירי, משום-מה, כ-5% מהפילות ממליטות תאומים. רובם נולדו עד-כה ככל הנראה אצל הפילה ווילוא (Willow) בת ה-30, המשתייכת לקבוצת W, שילדה שלוש פעמים תאומים בתוך 7 שנים. לידת התאומים המסיבית יחסית בטרנגירי מעידה כמו אצל בני-אדם כי לכמה נקבות (או פילות או נשים) יש יכולת גנטית טובה יותר לייצור תאומים. הטיעון על כך נתמך לנוכח העובדה שגם אחותה של ווילוא ייצרה אף היא סדרות של תאומים. בכל פעם שווילוא המליטה זכר אחד ונקבה אחת בין תאומיה, הזכרים היו תוקפניים יותר בגישה לפטמות האם, ותמיד הזיזו מהן את אחיותיהם! האחיות הסיקו עד מהרה שיהיה עליהן להמתין בצד עד אשר אחיהן ייסיימו לינוק או יישנו, שאם לא כן הן לא תצלחנה לינוק בנחת. אולם, כאשר לא התעמתו התאומים ביניהם על חלב אמם, היו התאומים מיודדים ובילו את מירב זמנם יחדיו. למרות זמינות-יתר של חלב אמו, לזכר(ים) הצעיר(ים) נשקף מירב האיום. שניים משלושת בניה של ווילוא מתו בגיל מתחת לחמש שנים. פילים זכרים, להבדיל מנקבות, גדלים מהר יותר מאשר הנקבות. האנרגיות שלהם מצריכות יותר (חלב) ומזון. הדבר מציב בפניהם סיכון רב יותר במהלך התפתחותם, ונראה היה כי ווילוא לא היתה מסוגלת להגן עליהן כיאות משום שהיתה מטפלת בתאומים ולא בפילותינוק אחד. צמד התאומים שלה מ-1996 ששמותיהם ווייבל (Wibble) ווובל (Wobble) הגיעו לגיל 6 שנים ב-2002, והם מצטיינים דווקא בחוזקם. ווילוא היתה מעוברת גם בשלהי 2002, ועמדה להמליט שוב.