יוסי ביידץ ז״ל

יוסי נולד בערב ראש השנה 1959 ביבנאל, דור רביעי למייסדי המושבה, בן בכור לתמר ויהודה, אח לרינת, לילך וניצן.  
גדל כאן כילד טבע, מחפש קיני ציפורים והולך לרעות את העדר עם אבא יהודה.
ללימודים בבית הספר פחות התחבר וב-1978 סיים תיכון והתגייס לצנחנים. שם לראשונה מצא את מקומו כלוחם, מאגיסט מפקד וקצין.
לאחר השחרור טייל במשך כמעט שנה בארה"ב אולם רק כשחזר והחל לעבוד כפקח בשמורת עין גדי הרגיש שהוא במקום הנכון. שם היה שותף למחקר הנמרים עם גיורא אילני ז"ל והיה מאושר.

בהמשך התחיל להדריך בבית ספר שדה אלון תבור והתאהב בעולם ההדרכה ובעיניהם הנוצצות של הילדים המודרכים. אותו הניצוץ שעבר אולי בירושה מאמא תמר שהיתה גננת. 
באותה תקופה פגש את רותי ושוב התאהב. יחד נדדו בין מספר ישובים סביב הכנרת עד שבנו את ביתם המשותף כאן במושבה.
ב-1987 יצא לראשונה לאפריקה ונדבק בחיידק. התמסר להכרות עם הטבע, עם אפריקה ונגע בליבם של אלפי מטיילים.
עם השנים, הלך ודייק לאט לאט את שפתו המקצועית הייחודית. במסגרת תכנית קרב הגיע לזיקוק של עולם החקר של סביבה ובעלי חיים.

פינת החי ביבנאל, שאותה הקים לפני 33 שנים, הייתה פרויקט חייו ושם גידל דורות של ילדים אוהבי טבע ואוהבי אדם. בשנים האחרונות השקיע במיזם בתי גידול לפרפרים.

היצירה הגדולה של חייו הייתה בניית המשפחה ביחד עם רותי. הילדים גל, נועה ואיתי, שאותם אהב אהבת נפש ובהם השקיע בטיולים, בקרבה לטבע, משחקים וצחוקים.
בערב ראש השנה בדיוק לפני שנה חגגנו לו יומולדת 60 ושם הוא אמר:
"הידיעה הזאת, שהקשר עם הילדים יכול להיגמר בכל רגע, יוצרת אצלי עוצמות חיבור מטורפות אליהם. זה בא לידי ביטוי באמצעות מגע פיזי אינסופי, כאילו אני מנסה לספוג אותם כמה שיותר. במקום מסוים, אני מרגיש שאני בר מזל, שזכיתי להבין שהחיים יפים ושצריך לטרוף אותם, כי אף אחד לא יודע מה מחכה לו מעבר לפינה". 

יוסי יקר שלנו, איש של טבע, איש של פליאה, איש של אנשים אתה חסר  לנו ותישאר בליבנו לנצח.