|
לא לחינם אנו מתמקדים באפריקה. לא לחינם קיים ביקוש עצום להגדרת שכיות החמדה של הטבע בקרבתנו והרחק מאתנו, ובכל רחבי העולם. ארגונים ופעילים לרוב המעוניינים בשימור הטבע והסביבה, ובקידום פתרונות לבעיות קשות בשמירת טבע ומימשק, מתגייסים באחרונה לתיעוד האזורים הבולטים בעולם בנושאי התבוננות וצפייה בחיות הבר. זוהי חלק מהתיירות האקולוגית המתפתחת, ולא רק הגדרה גורפת של מאות אתרי מורשת עולמיים ונוף בעולם מטעם ארגון UNESCO.
הנה עתה, התגייסה לשם כך גם רשת ה-BBC בראשית ינואר 2009, והחליטה להביע את דעתה ביחס להמלצות הגורפות מיהם 20 אתרי הצפייה המעולים ביותר בעולם לתיעוד בעלי-חיים, תופעות הטבע הרציניות ביותר, המרשימות ביותר, וכלשונם, ה-Spectacles ביותר בנוגע לחיות-בר ואירועים ספציפיים מהתנהגויותיהם ברחבי העולם. מ-20 התופעות העיקריות שממליצים עליהן, חמש עד שש מהן תוארו באפריקה לבדה, וכולן ידועות לנו משכבר הימים, אך קוראות לנו לשוב ולראותן עוד פעם ועוד פעם.
במקבץ מצולם ומרשים של 24 עמודים תיבין ותקילין בירחון הנחשב שלהם, ממליצים לנו ברשת ה-BBC מהקל אל הכבד, להתביית לעברם של היעדים האפריקניים הבאים:
במקום השמונה-עשר, ה-18, מיקמו את הפארק הלאומי אגם נקורו לא הרחק מאגם הסודה אלמנטייטה. הסיבה: הם מכילים "מסה ורודה של נוצות" של הפלמינגו הזוטר והפלמינגו הבכיר הניזונים מאצות חד-תאיות וסרטנים ירודים (בהתאמה). באגמי הסודה הללו מתקבצים באופן קבוע כמה מאות אלפי פלמינגו עד לכ-2 מיליון מהם. ואולם, למרות מספרם העצום בכל קנה מדה של שטח קטן, מצומצם ומוגדר, מאחר ובעולם העריכו קיומם של כ-6 מיליוני פלמינגו, הם סובלים בנקורו מזיהום מוגבר ושינויים תכופים בגובה פני המים. למרות כל אלה נשאר אגם נקורו אחת משכיות החמדה המומלצות מטעם המגזין ורשת ה-BBC.
במקום האחד-עשר, ה-11, הציג המגזין את "יומני החתולים הגדולים" הניתנים לצפייה באזורים שונים באפריקה, דוגמת הפארק הלאומי דרום לואנגווה (South Luangwa NP) בזמביה, אחד האזורים המוגנים הזוכים לאיזכור תכופות בשנים האחרונות באפריקה, וכמובן את המערכות האקולוגיות האחרות דוגמת הסרנגטי-מארה, כמו גם טיגריסים בהודו, יגוארים בביצות הפנטנל בברזיל ונמרים בכל ארצות אפריקה התת-סהרית, הודו וסרי לנקה.
במקום התשיעי, ה-9, ציינו שם את ריכוזי העגורים בעולם, לרבות למעלה מכ-15,000 עגורים אפורים בעמק החולה שלנו בצפונה של ישראל, אך גם כ-500,000 עגורים קנדיים (Sandhill Cranes) בנברסקה שבארה"ב, את נדידת העגורים האפורים ואזורי החניה שלהם בפולין, ובאגם הורנבורגה בשוודיה, לרבות כ-70,000 עגורי-חן שחוצים תדיר את רכס הרי ההימלאיה בנדידתם. למרבה האכזבה והתימהון הם לא הזכירו במאומה את ארבעת מיני העגורים הססגוניים והאנדמיים של אפריקה ואפילו לא את ביצות הסוד בסודאן או אזורים באתיופיה שהם היעדים העיקריים לעגורים האפורים החורפים באפריקה.
במקום השביעי, ה-7, ציינו שם את ריכוזי נדידת דגי הסרדינים (Sardinops sagax) בחופיה של דרום-אפריקה. שם נדמה, כי האוקיינוס, כך נאמר במקור, "נדמה כנקודת רְתִיחָה של הדגים הזעירים". ואולם, הסרדינים הם רק צדו האחד של המטבע. הסיבה היא שמצדו השני מתגלים ומתגלות אינספור סולות הכף, הנמנות על האויבים הבכירים של הדגים, וכמובן אינספור אלפי כרישים לווייתנים בצבע ברונזה, דולפינים ודולפיננים, ומיני לווייתנים דוגמת לווייתני ברייד (Bryde). האזור המועדף לצפייה הם בעיקר חופי קוואזולו-נטאל (KwaZulu-Natal). גודלן של הלהקות העצומות של הסרדינים נאמד בכ-15 קילומטרים אורכן, כ-100 קילומטרים רוחבן, וכ-3 מטרים עוביין! המועדים המועדפים לצפייה בסרדינים ובבני לווייתם ממזרח פרובינציית הכף עד לקוואזולו-נטאל הם בחודשים מאי עד יולי. באותה עת ניתן לראות בנוסף למיליארדים של דגים זעירים גם אלפי יונקים ימיים דוגמת הדולפינים, עופות ים לרוב ומיני דגים טורפים הנהנים מחגיגת המרדף והזלילה, ואינם מהססים לתקוף את הדגים ללא הפסק, ולהצטלם עמם היטב.
במקום החמישי, ה-5, צויינו גורילות ההרים בערפילים באוגנדה ורואנדה הידועות גם במזרח-קונגו קינשאסה (עליה לא המליצו והסיבות מובנות), ובכל ימות השנה. ואולם, לא ארחיב על כך הפעם כי תיעדנו זאת לא פעם. ואולם, בנוסף, הם לא יכלו שם שלא להזכיר את כ-125,000 גורילות השפלה המערביות שהתגלו בשנה שעברה במפתיע בקונגו ברזוויל, ואת האטרקציה של הצפייה בהן בגאבון שנחשבה עד אותה תגלית מפתיעה כמדינה האפריקאית הטובה ביותר להתבוננות בגורילות השפלה המערביות.
וכמובן, במקום הראשון, ה-1, המציג את אפריקה כיעד תיירות חיות הבר המוביל בעולם, ציינו שם את נדידת הנחילים ההמונית בעקבות הרעמים של עד לכ-1.4 מיליון גנו ועד לכ-200,000 זברות (הנתונים אגב, אינם מדוייקים בלשון המעטה, אך זה מה שציינו שם), בעיקר במערכות הסרנגטי-מארה. למרות שקמו לה מתחרים בסודאן (אך על כך בפעם אחרת), זוהי נדידת היונקים הידועה ביותר בעולם, והיא מתנהלת שם מזה כ-3 מיליון שנים לפחות. וכאן, יש גם חלוקות משנה לבדיקת טיב החווייה:
מצד אחד, ציינו שם את החצייה הפנטסטית של נהרות דוגמת נהר המארה בקניה וצפון-טנזניה בין החודשים אוגוסט לאוקטובר (לעתים מוקדם יותר או מאוחר יותר) בתקווה לתעד את תניני הענק האורבים להם בשעת החצייה.
מצד שני, היו שציינו כי החווייה האולטימטיבית היא ההמלטות הסימולטניות האדירות בתוך כ-3 שבועות במישורי דרום הסרנגטי בשלהי חודש פברואר ואולי ראשית מרץ.
לדברי רשת ה-BBC, ואנו יודעים זאת לא פחות טוב מהם, נדידת הנחילים מייצגת תהליך שנתי של תזונה מתמדת במישורי הסרנגטי הדרומיים בין החודשים דצמבר עד אפריל, שאז עושים הגנו והזברה את פעמיהם צפונה לעברה של שמורת המאסאי-מארה. עיקר החצייה לדברי המגזין היא בחודש ספטמבר, אך כאמור לעיל, היו שאמרו כי דווקא מאות אלפי המלטות סינכרוניות בתוך כשבוע-שבועיים-שלושה היא האירוע הספקטקולרי המרשים והרעשני ביותר עלי-אדמות... שלא לדבר על שרשרת הטורפים והדורסים אוכלי הפגרים המתלווים לנדידה ומאות אלפי פרסתניים אחרים וטורפים אחרים המתעוררים לנוכח האירועים המכוננים האלה בדברי הימים של הגנו והזברה, ובשעה זו במיוחד. הם אף מסכמים כי "שום דבר (למעט אולי כל אחד מהמדריכים שלנו) לא מסוגל להכין את המבקר והתייר לאירוע המסעיר"!
אפילוג קצרצר
מ-20 אתרי צפייה עתירי Wildlife במיטבו, בעיקר התנהגותית, 6-5 מהם דווחו באפריקה, שזה 25% עד 30%, וזה לא מעט! אפריקה המתעוררת קוראת לנו אפוא לשוב אליה למרות הקשיים המסתמנים בעולם. אין עוד דבר כזה, ומי שחווה זאת פעם בחיים, לא יהסס לשוב ליבשת המתעוררת עוד הפעם ושוב הפעם.
חברת עולם-אחר טיולים איכותיים וחופשות מיוחדות בחו"ל
|
|
| 