|
בשנים האחרונות הציעו מחקרים לפצל את סוג הפילים האפריקאיים (Loxodonta) לשני מינים שונים-פילי הסוואנה(L.africana)ופילי היער(L. cyclotis). פיצולם לשני מינים שונים מעיד גם על הלחצים הסלקטיביים השונים, בין השאר הנתונים הגנטיים, כפי שהראה מחקר חשוב בתחום שהנחה והוביל פרופ' סטיב א'ובריין מארה"ב, שקבע כי כל אלה ועוד נובעים מהתנאים האקולוגיים השונים הנחשפים בפניהם בשני הביומים (מערכות אקולוגיות משולבות) האלה. על פילים אלה, נגזר להתעמת לעתים נדירות עם אויביהם, אם אכן יש להם בכלל אויבים רציניים. אנו יודעים כי צילומי סרטוני-טבע ותעודה בדרום יבשת אפריקה הראו זה מכבר כי אריות זכרים מסוגלים לצוד בלילות פילים במסתם המצטברת מתחת לטונה אחת!
לפילי הסוואנה יש צורך לגוון את מזונם בין מזון עשבוני (ועתיר צורן) לבין מזון עלוותי (עלים, שתכולתם המזוני נמוכה). משום כך הם סובלים מלחצי טריפה נמוכים, אף כי אריות אינם מהססים לנסות אותם מפעם לפעם, אך אלה מסתפקים ברוב המקרים במדה וקיים שפע הנטרפים האחרים, למעט מה שהזכרתי לעיל. אלא, שהוכח ממחקרים כי אריות מסוגלים גם בסוואנות לצוד בהצלחה פילים צעירים שגילם יכול להגיע לכ-7 שנים.
יתרה מזאת, זאבים טלואים (Lycaon pictus)וצבועים מנומרים(Crocuta crocuta), יכוליםאף הם לצוד פילים לא גדולים. במחקר קודם נמצא כי פילים צעירים מתחילים להתרחק מאמותיהם למרחקים של כמה מטרים ,החל מגיל כחצי שנה, ומשערים כי בשעה שכזו הם זמינים יותר לטריפה. לנמר לא צריכה להיות כל בעיה לצוד פיל כזה הואיל והוא טורף נחבא המסוגל להישאר בעמדת התצפית או התקיפה שלו בשקט מוחלט, ודי בפילון במרחק כמה מטרים מאמו כדי שהנמר לא יהסס לתקוף, למרות ההגנה שיכול לזכות לה הפילון מאמו או מאמהות מבוגרות אחרות. וראו עוד אצל איאן דגלס-המילטון בספרו "בין הפילים" בהוצאת מסדה, 1978, המבוסס על הדוקטורט שלו בפארק הלאומי אדגם מאנייארה בטנזניה.
אולם, לרוב, התקהלות פילים ב"יחידות קשר" או בקבוצות גדולות יותר מונע את טריפתם. לעתים, אפילו תחת לחצי ציד מתקהלים פילים בעדרים גדולים שבהם יש לעתים למעלה מאלף פילים. בעבר ביקרנו יותר בפארק הלאומי אמבוסלי בקניה, שם חזינו בבת אחת בכ-800 פילים. בפארק הלאומי צ'ובה בבוצואנה, חזיתי בעבר בכ-220 פילים שותים בעת ובעונה אחת ועשרות אחרים התקהלו בדרכם לעבר מי אחד מיובליו של נהר הזמבזי. בפארק הלאומי שמורת סמבורו ידועים כ-900 פילים, ופעם אחת אף תיעדתי 55 מהם בעדר אחד שפסע מכיוון הנהר לגבעות הסמוכות. (לוי, נדב, ראו בציטוטי מחקרים ופרסומים שונים על פילים).
לעומת פילי הסוואנה והבוש הדרום-אפריקני, לפילי היער ביערות הסבוכים במרכזה ומערבה של יבשת אפריקה, יש צורך להתקיים בסביבה אקולוגית שונה בתכלית. הם בעיקרון אוכלי-עלים, אך אינם מהססים לאכול פירות, אם אלה זמינים להם, וכמובן שהם גם זוללים מינרלים, כמנהגן של אוכלוסיות פילים בכל היבשת שמזונם העיקרי הוא עלים. לחצי טריפה, אם מתקיימים על הפילים, יכולים להתרחש גם בקרב קבוצות גדולות, נקבע במחקר ישן אחר שקשה לאמת כיום את ממצאיו.
ממחקרי פילים לרוב, גם במרכז-אפריקה, ידוע לנו כי פילי היער חייבים להגיע לקרחות-יער שבהם מצטברים מינרלים, והמחקר הטוב ביותר בנושא נעשה לפני שנים אחדות ברפובליקה המרכז-אפריקנית. הם נזקקים תדיר למינרלים, כמו גם בהר קניה וברכס האברדר, משום שהם אינם מגוונים די הצורך את מזונם באזורים עשבוניים עתירי הצורן, כמו למשל, באזור סמבורו בקניה. גם קבוצות הקשר שלהם גמישות יותר בהרכבן, וגם הדינמיקה של האוכלוסיות טרם הובנה כהלכה. (לוי, נדב, ראו בציטוטי מחקרים ופרסומים שונים על פילים).
ואמנם, ידוע לנו כי בקבוצות פילים קטנות, מצטמצמת התחרות על משאבים (מזון, מים), אך גדלה בעליל מסיבה זו גם החשיפה שלהם לאויבים. הסכנה מצדם של טורפים ביערות המשווניים שכיחה יותר. שם גם שכיחים יותר הנמרים (Panthera pardus). נמרי היערות ידועים ביכולותיהם לצוד אוקאפי (ג'ירפת היער, Okapia johnstonii), את תאו היער (Syncerus cxaffer nanus), ואפילו את גורילת השפלה המערבית.(Gorilla g. gorilla) משקלם הממוצע של שלושת הנטרפים האלה הוא 250, 375 ו-200 קילוגרם בממוצע בהתאמה).
למרות ההערכות הללו, עד לאחרונה לא נצפתה טריפת נמרים על פילי-יער. ואולם, בתצפית יחידה עד כה, למיטב ידיעתי, שהתרחשה בפארק הלאומי המדהים והייחודי Nouabalé-Ndoki, בצפון קונגו (ברזוויל) במרץ שנת 2000, הוצע כי פילוני היער התינוקות אכן מסתכנים בטריפה מצדם של נמרים. במהלך סקר אקולוגי רחב-היקף באזור נצפה פיל צעיר מת בעומק 25 ס"מ ביער שביראו פיגמאים בני הביאקה (Bayaka). בני הביאקה מכנים יער מבורא שכזה בשם Bais. הפגר הטרי תוארך לפחות משתי יממות מאז מת. הסוקרים אמדו את גילו ב-8 עד 10 חודשים. קצה חדקו הוסר ממנו ועדיין נטף ממנו דם כאשר הוזז הפיל. לא נראו על הפיל סימני מאבק, שריטות, פצעים או כל סימן חזותי ברור אחר, המרמז על סיבת המוות. בסריקה מקרוב התגלו על גופו של הפיל המת שתי קבוצות של פצעים על החזה, בצדו השמאלי ובצדו הימני של האזור הפקטורלי שבין שתי הרגליים הקדמיות.
גודל הפצעים היה 7 ו-5.5 ס"מ, לאורך חוליית ה-C2, היא ה-,axis הארוכה ביותר, ולפיכן הוצע כי התקיפה נעשתה על-ידי נמר. בדיקה מדוקדקת נוספת העלתה כי מלתעות הטורף חדרו מבעד לשרירי החזה של הפיל המותקף, ואף חדרו את רקמת הריאה. לא היה כל צל של ספק עתה, לאחר הבדיקות, כי מותו של הפיל נגרם מדימום בגלל התקיפה, פגיעה בריאה ובחלל החזה. בטרם האבחון זה, קבעו החוקרים כי מצבו של הפיל הצעיר היה טוב, וכי לא היה זה פילותינוק אחרי הכל.
ואולם, לא ברור אם די בתצפית אחת כדי לאשש את ההשערה כי נמרים אינם מהססים לקטול פילים צעירים שהעזו להתרחק מאמם החל מגיל כחצי שנה. גם סטפן בלק (Black), שכתב ספר על פילי היער, ודיווח על התצפית יוצאת הדופן כותב לקראת סוף הכתבה שלו בכתב העת Mammalia, כי סביר להניח כי סיכוני הפילים לטריפה על-ידי נמרים הם בכל מקרה נדירים, ו-או קשים לאבחון בתנאי יער "קתדרלה" חשוך, כלשונם של בוטנאים. ואולם, אחד הפתרונות לתעלומות מעין אלו היא תמיד האפשרות לראיין בני-אנוש מקומיים שדומה שאין טוב מהם להכרה באפשרויות שנידונו בכתבה. יעד התשאול היה אפוא שוב בני הביאקה, אותם פיגמאים המשמשים כגששים ומורי-דרך באזור. ואמנם, אחד מהם דיווח כי כמה שנים קודם לכן, התגלה פיל מת שמותו ארע ככל הנראה כתוצאה מטריפה דומה. לדברי בלק, ייתכן והעזרה ההדדית והצמודה, וההתנהגות האמהית שהתפרסמה אצל פילי הסוואנה, אינה ככלות הכל דומה בתכלית אצל פילי היער, וייתכן והיא אינה צמודה אצלם בהשוואה לחבריהם מהנופים הפתוחים יותר. ייתכן והתנהגותם החברתית של פילי היער אינה מצביעה על אותה איכות של קשר בהשוואה לקשר ההדוק של פילי הסוואנה אלה לאלה.
לקריאה נוספת
כהנא תומר ונדב לוי. 2007. אוקפי. לא הספקנו להכיר וכבר יעלם? טבע הדברים 135: 96-86. (ינואר).
Bere, R. 1966. The African Elephant. New York: Golden Press.
Black, Stephen. 2002. The Ecology of Forest Elephant, Distribution and its Implications for Conservation. Edinburgh: Edinburgh University. 303pp.
Black, Stephen. 2004. Do Leopards kill Forest Elephants? evidence from northern Congo. Mammalia 68 (2-3): 225-227.
Fay, J.M., R. carroli, J.C. Kerbis-Peterhans & D. Harris. 1995. Leopard attack on and consumption of Gorilla in the Central African Republic. Journal of Human Evolution 29: 93-99.
Hart, J., M. Katembo & K. Punga. 1996. Diet, prey selection and ecological relations of Leopard and Golden cat in the Ituri Forest, Zaire. African Journal of Ecology 34: 364-379.
Moss, C. 1988. Elephant Memories. New York: Ballentine Press.
Roca, A.L., N. Georgadis, J. Pecon-Slattery & Steve J. O'Brien. 2001. Genetic evidence for two species of Elephants in Africa. Science 293: 1473-1477.
Ruggiero, R. 1991a. Opportunistic predation on elephant calves. African Journal of Ecology 29: 86-89.
Ruggiero, R. 1991b. Prey selection of the Lion (Panthera leo L.) in the Manova-Gounda-St, Flor? NP. Mammalia 551: 23-33.
Schaller, George, B. 1972. The Serengeti Lion. Cicago: Chicago University Press.
Short, J.C. 1981. Diet and feeding behaviour of the Forest Elephant. Mammalia 45: 177-185.
Sikes, S. 1971. The Natural History of the African Elephant. London: Wiedenfeld & Nicholson.
White, L.J.T., C.E.G. Tutin & Fernandez. 1995. Behavioural and dietary similarities of the plants and apes in the Lope Reserve, Gabon: Should Elephants be classified as apes? Pp. 19-27, in: Thierry, J.A.B, J.J. Roeder & N.T. Merryschmidt. (Editors). Primatology, Ecology and Evolution. University of L. Pasteur.
חברת עולם-אחר טיולים איכותיים וחופשות מיוחדות בחו"ל
|
|
| 