הנסיעה לאורך כביש החוף האדריאטי הייתה איטית ומייגעת. טורי מכוניות מכל רחבי אירופה, על נהגיהן ומשפחותיהן מלאו את הכביש הצר משני כיווניו. הריביירות של דוברובניק ומקרסקה, על שלל חופיהן הציוריים וכפרי הנופש הקטנים, מתמלאים כל שנה בקיץ המהביל בהמוני תיירים מקומיים ואירופיים. מקום לינה קשה למצוא. מקום פנוי על החופים כמעט ולא ניתן למצוא. עד כדי כך חריפה הבעיה שנופשים רבים משאירים את המגבות ואת המזרנים על חוף הים למשך כל הלילה, כאילו אומרים "הטריטוריה היא שלי לאורך כל התקופה בה אני נמצא כאן". כך הם מבטיחים להם מקום על החוף ביום למחרת. על מקום חנייה לא כדי אפילו לדבר. בעגה המקצועית קוראים לתופעה "מלכודת תיירים". והמחירים בהתאם.

כשסיימנו את הסיור בספליט, החלטנו לעזוב את כביש החוף ופנינו צפונה לכיוון הפארק הלאומי קרקא, בדרכנו אל העיר קנין. ואז עברנו לעולם אחר. הכביש הפך כמעט וריק. מכוניות מעטות ניכרו בדרכינו. הנוף הפך אחר. הים מאחורינו. קנין ממוקמת למרגלות הר דינארה, ההר הגבוה ביותר בקרואטיה, 1,831 מטרים גובהו. דינארה המרוחק והפראי היה יעדינו. נכנסנו לקנין בצהריים. ההר שלט על הסביבה באופן ברור וחד. תושבי קנין מזוהים במיוחד עם ההר. העיירה הייתה מנומנמת ונראה כאילו שום דבר מיוחד לא קורה בה. קבלת הפנים לא בישרה טובות. עיירה עם ארכיטקטורה והשפעה קומוניסטית. רוב המקומות סגורים. חם. תושבי המקום כנראה בסיאסטה. איפה חופי הים והריביירה ואיפה אנו נמצאים עכשיו... סך הכול מרחק של 60 ק"מ קו אווירי בין חוף הים לבין פסגתו המתנשאת של דינארה. הדרך ברכב הייתה ארוכה הרבה יותר. בקנין פגשנו כנראה את פניה האמיתיים של קרואטיה. אוכלוסייתה כנראה ברובה ממקור בוסני. אנשים טובים. לכסף מהתיירים אין שם תפקיד. בית המלון היחידי שמצאנו שם היה ברמה טובה מאוד ומחירו היה כמחצית מהמחירים שדרשו באזור החופים. ביקשנו לדעת מהי הדרך הטובה ביותר להגיע אל ההר. לקבל קצת אינפורמציה מתושבי המקום. המקום היחידי שמצאנו שהוא גם פתוח וגם יכול להיות רלוונטי הייתה חנות ספורט. המוכרת עשתה מאמצים עילאיים להפגיש אותנו עם בחור מקומי. כשהגענו, דפקנו על הדלת. האישה פתחה את הדלת. "ניצו' ישן. חכו בבית הקפה לא רחוק מכאן ואני אעיר אותו. ניפגש שם". אחרי עשר דקות הגיעה ניצ'ו בלוויית אשתו ששימשה כמתורגמנית. זוג מקסים בשנות הארבעים לחייהם. שעה שלמה ישבנו בבית הקפה, דלינו את כל האינפורמציה ובסופו של דבר הם אלה שביקשו לשלם את החשבון. התעקשנו אנחנו לשלם. המחיר היה מגוחך.

למחרת בבוקר קמנו בשעה מוקדמת מאוד. בחוץ היה עדיין חשוך. גם בגובה של 250 מטרים בלבד האוויר היה צונן בקנין. עם בוא השמש מזג האוויר משתנה באופן קיצוני. התחלנו בצעידה של 22 ק"מ, עד לבקתת ברזובץ, הממוקמת בגובה של 1,050 מטרים. חצי יום של הליכה בשמש. הנוף מזכיר במידת מה, להפתעתנו הרבה, סוואנה במזרח אפריקה. אין הרבה צל, זהו האזור החם ביותר בקרואטיה. קנין נושאת גם בתואר העיר החמה ביותר בקרואטיה. הטמפרטורות בקיץ מגיעות בקלות ל 40 מעלות צלזיוס. הכול כל כך קיצוני. כל כך קיצוני עד כדי כך שבלילה על ההר הטמפרטורות בקיץ יכולות לרדת אל נקודת הקיפאון. בנוסף, עד לברזובץ אין בדרך שום מקור של מים. הכול על הגב. בחום שכזה הופכת ההליכה למעיקה ככל שהיום מתקדם. השמש חסרת רחמים. בחורף לעומת זאת, ואף על פי קירבתו של ההר לים האדריאטי ולהשפעתו הממתנת, מזג האוויר הופך למפלצתי. כל ההר מכוסה בשלג. הפקטור המסוכן ביותר הן רוחות הבורה. אלו הן רוחות מפחידות בעוצמתן המורידות את הטמפרטורות בקלות לשלושים מעלות מתחת לאפס. עם בוא הרוחות, הטמפרטורות בקנין יורדות גם הן אל מתחת לאפס.

בדרך מוקדם פגשנו רועי צאן מקומיים. חביבים להפליא ומכניסי אורחים. בנדיבותם הרבה הם הציעו לנו מים ומגוון של מוצרי חלב מעשה ידיהם. גם יין. כל כך פשוטים וכל כך חביבים. מים לא היה חסר לנו. השארנו אצלם כמה בקבוקים, העיקר להוריד מהמשקל המעיק. נאסוף את המים בדרך חזרה. בדרך אנו פוגשים גם בשרידיהם של רכבים משוריינים וטנקים מושמדים, עדות למלחמה שהתחוללה כאן לפני עשור וחצי בלבד. לאחר מספר שעות אנו מגיעים לרגליי פסגת באדניי, 1,281 מטרים. גוש סלע מרשים בגודלו. אנו כבר די גבוהים, קצת פחות חם והנוף דרמטי ומהפנט. מרחבים עצומים פרוסים לפנינו ואנחנו לבד. לא רואים אף אחד מאופק אל אופק. אנו חולפים על פניי באדניי, עוברים אותו ומגיעים אל העמק האחרון לפני שאנו מגיעים אל הבקתה. זהו עמק ברזובץ. קצת מעל העמק, בהמשך הדרך אנו רואים את יער עצי הבוק המרשימים. ליבנו עלץ..... זה אומר שאוטוטו אנחנו בבקתה הממוקמת ממש בתחילתו של היער. סוף סוף צל, הרבה צל ובמיוחד בצהריים. במקום גם מים צלולים וקרים הנשאבים במשאבה ידנית מבאר עמוקה. כמה פסטוראלי. וכמו ששיערנו, ובהתאם לאינפורמציה שקיבלנו ביום האתמול, הבקתה סגורה. אף אחד לא מגיע לשם בימי השבוע. הקמנו את האוהל, פרסנו שקי שינה ונכנסנו למצב מאוזן למספר שעות. אחריי ארוחת הערב, נכנסנו אל האוהל לישון. בלילה, הטמפרטורות ירדו מאוד והלילה מחוץ לשקי השינה הפך די קר.

בבוקר מוקדם לא רצינו לעזוב את שקי השינה. הידיעה שבהמשך היום אנו צריכים לעשות גם את הדרך חזרה אל קנין בשיא החום דרבנה אותנו לקפל את האוהל ואת הציוד כמה שיותר מהר. השארנו את כול הציוד במקום ועם תיק קטן על הגב עשינו את דרכינו בת שלוש השעות אל הפסגה. זהו גם החלק התלול יותר. ההליכה בתוך היער הייתה נעימה ביותר. עצי הבוק המרשימים הצילו עלינו והאוויר היה נקי וצונן. לאחר חצי שעה של הליכה תלולה עזבנו את צלו של היער ויצאנו אל השמש. מזג האוויר עדיין היה קריר, הנוף נשאר מדהים כשהיה ולפנינו ראינו את עמק הדולר, עמק מרהיב, האחרון לפני העלייה התלולה לסינייאל.

דינארה הוא בעצם שמו של רכס הרים ענק היוצר את קו הגבול בין קרואטיה לבוסניה – הרצגובינה. אורך הרכס, המשתרע מכיוון צפון מערב בדרכו דרום מזרחה, הוא בערך 100 ק"מ. רכס הרים זה מחולק לארבע קבוצות הרים, אשר אחת מהן נושאת את השם דינארה ופסגתה של קבוצה זו היא יעדינו. פסגותיהן של שתיים מארבע קבוצות ההרים ברכס זה גבוהות יותר מפסגתו של דינארה, אך הן נמצאות בשטחה של בוסניה – הרצגובינה ולא בקרואטיה. למעשה הפסגה הגבוהה ביותר ברכס דינארה הוא הר בעל שלוש פסגות העונה לשם טרוגלב (1,913 מטרים), הנמצא גם הוא בשטחה של בוסניה – הרצגובינה. כך שלמעשה, אנו מטיילים ברכס דינארה, באחת מתוך ארבע קבוצת ההרים, הנושאת את השם דינארה. זוהי קבוצת הרים בעלת מאפיינים גיאוגרפיים חדים וברורים. אורכה 20 ק"מ ורוחבה 10 ק"מ. הפסגה הגבוהה ביותר בקבוצה זו היא דינארה או בשמה באחר סינייאל (1,831 מטרים). למרות שגובהו המוחלט אולי אינו כל כך מרשים, הרי שמדרונו הדרום מערבי דווקא כן מאוד מרשים. מדרון זה מתרומם לו לגובה של 1,400 מטרים מעל פני השטח בו ההר נמצא, שבסופם 700 מטרים של מצוק אנכי ברוחב של 6 קילומטרים.

עמק הדולר היפיפה היה כבר מאחורינו. באדניי כבר רחוק מאחורינו ונראה קטן ממה שראינו ביום האתמול. מאתיים המטרים האחרונים. הם גם חלק המסע התלול ביותר. זוגתי מתנשפת ומבקשת לעצור מידי פעם. אני בשיא ההתלהבות מנסה לעצור את עצמי מלהיעלם לה. אני עוצר ומבקש ממנה לנוח. היא מסרבת. מבקשת ממני להמשיך בקצב שלי. היא תסתדר. אני מסרב. מחכה לה. רוצה שנגיע לפסגה ביחד. עוד מספר צעדים והנוף הנפרש מתחתנו מהמם. בצפון מזרח בוסניה – הרצגובינה. מרחוק ניתן להבחין בטרוגלב. מדרום וממערב קרואטיה לרגלינו. אנו נמצאים בנקודה הגבוהה ביותר בקרואטיה. שקט ומרחבים אין סופיים. אנחנו לגמרי לבד. רוח קרירה מצננת את גופינו ואנו פורשים את הארוחה שנשאנו בתיקנו ואת היין שקיבלנו מרועי הצאן רק אתמול. על הפסגה אנחנו מצטלמים ומסמנים עוד פסגה בדרך לכבוש את הפסגה הגבוהה ביותר בכל מדינה באירופה.

בהמשך יובאו קטעים נוספים מתוך יומן המסע של ד"ר חזי שקד אשר יקח אותנו בכל פעם ליעד מעולם אחר, יעד חדש ומסעיר.
המשך יבוא....

חברת עולם-אחר טיולים איכותיים וחופשות מיוחדות בחו"ל

 +