|
הקולובוס האדום של זנזיבר הוא תת-מין נדיר של מין זה שאין עוד בשום מקום אחר בעולם, למעט בזנזיבר, וגם שם הוא שוכן בעיקר בשמורת יער הגשם Joazani Forest National reserve (JFNR). על קורותיו של הקולובוס האדום, מעמדו בעולם ובזנזיבר בפרט, התפרסמו לאחרונה כמה פרטים חדשים במגמה לבחון מחדש את בעיותיו האקולוגיות. התמקדו בתיעודם באחרונה הצלם והד"ר סטפאנו אונטרסינר (Unterthiner) שמצלם טבע וסביבה מאז היותו בגיל 17, ובשנת 2,000 השלים את מחקר הדוקטורט שלו בזואולוגיה. ד"ר אונטרסינר בחר בקריירה של צלם-טבע וכתב פרילאנסר, ומאז החליט על כך, הוא מפרסם את עבודותיו בכתבי-עת הידועים ביותר לטבע ולתיעוד חיות-בר במשכנותיהם הטבעיים. אנו מצטרפים בעקבותיו ובעקבות מסעו לאחרונה של מנכ"ל "עולם אחר" שלמה כרמל לזנזיבר לשהות חביבה עם קופי הקולובוס האדום הזנזיבריים הידועים לעולם בעיקר באכילת פחמים. זנזיבר סובלת קשות בגלל התיירות האקולוגית המתפתחת באי, ובעטיין של עוד ועוד טיסות זולות המביאות לזנזיבר עוד ועוד תיירים, אולי יתר על המדה... נוכל רק לקוות כי קופי הקולובוס האדום הייחודיים לאי והנדירים לא ייפגעו.
זנזיבר והתיירות האקולוגית בה
זנזיבר, ארכיפלג אוטונומי למחצה באוקיינוס ההודי, שנמצא כ-40 ק"מ מחופי טנזניה, היתה סולטנות ערבית בעברה. ב-1964התחוללה בה מהפכה שהביאה להדחת הסולטן ולהקמת טנזניה. כך הצטרפה זנזיבר לטנגנייקה לאחר שזו זכתה לעצמאות מדינית בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20, והתאחדה עמה כדי להיות חלק בלתי-נפרד מטנזניה. זוהי מדינה מזרח-אפריקנית מהמובילות ביבשת השחורה בטיב המגוון הביולוגי שיש בה. טנזניה התפרסמה במיוחד בשמורת הטבע הענקית סלו, הפארק הלאומי שמורת הסרנגטי ואזור השימור של מכתש הנגורונגורו על המכתש בעצמו. עד שנות ה-70 המאוחרות, נחשבה זנזיבר לאחד המקומות המשגשגים באפריקה השחורה. כיום היא מושכת אליה המוני תיירים, ביניהם ישראלים רבים.
זנזיבר נשלטת אדמינסטרטיבית על-ידי טנזניה, אך יש בה, כאמור לעיל, אוטונומיה מסויימת מבחינות שונות. קרוב למיליון בני-אדם מצטופפים באי ששטחו הקטן כ-2,461 קמ"ר בלבד. צפיפות בני-אנוש זו מצביעה על הלחץ הרב על משכנות חיות הבר באי. שטחה של שמורת היער ז'וזאני מגיע לכ-25 קמ"ר בלבד. מספר התיירים המגיעים לשמורת יער הזו לבדה מסתכם בכ-14,000 בני-אדם בשנה, והם אכן מגיעים לאזור המוגן במיוחד כדי לצפות באותם קולובוסים אדומים חשובים. כיום, סובל האזור המיוער מהרס מתמיד, הוא האיום העיקרי הצפוי לתת המין הנדיר, אך ניתן לראותו ולצלמו די בקלות.
תעשיית התיירות בזנזיבר צומחת במהירות, בעיקר לאחר שהחלו להגיע אל האי טיסות זולות וחבילות-נופש מאורגנות, שבכל אלה נוטלת חלק גם ישראל, אך מימשק הטבע והסביבה בזנזיבר עודם חלשים. הדבר עלול להוביל להיעלמות וקריסת קופי הקולובוס האדום, בעיקר לנוכח ההפרעות שמהם סובלים במקומות החיות האוריגניליים של הקופים. בהתאם לכך, ממליצים עתה לתייר הרוצה להגיע לאזור להסתייע בפקחים שיקצרו לו את משך השהייה במקום ובעיקר יבטיחו לו צפםייה הגונה בקופי הקולובוס האדום. |
ההערכות על מספרם של הקולובוסים האדומים בזנזיבר הסתכמו בראשית 2006 בכ-1,500 עד 2,000 פרטים, שנותרו באזור הבתולי השמור האחרון שנשאר בזנזיבר המאכלס את מרב הפרטים ששרדו בטבע. אחת הבעיות, יש אומרים בין חובבי התיירות האקולוגית, 'כיתרונות', היא שהקופים מורגלים, אולי מורגלים מדי לבני-אדם ואינם חוששים מהם. הם מצטיינים ביכולתם האקרובטית, עובדה שאיננה מפריעה יתר על המדה לחבורות-ציד של שימפנזים ביבשת אפריקה, למשל, ביער טונגה (Tonga) במזרח-קונגו, ובעיקר ביער טאי (Täi) בחוף השנהב, לצוד אותם למאכל, במקביל לגיוון תפריטם גם עם קופי קולובוס גרזה, הלבן-שחור, השכיחים יותר, אך ניצודים אף הם לצרכים טקסיים על-ידי חברות-אנוש שונות ביבשת.
לקופי הקולובוס האדום גפיים ארוכות ידיים ורגליים כאחד, ראשו קטן כשאר חבריו האחרים, גבו מאורך, בטנו עלגלה, ומשקלם של שני בני הסוג מגיע לכ-8 ק"ג. תת המין הזנזיברי מצטיין בהיותו זריז באופן בולט, קל תנועה מאין כמוהו, ושאינו מהסס להשליך עצמו בין ענפי ועלוות היער במעין "זינוקי התאבדות", שבמהלכם הוא מנסה תדיר לחמוק ולאתגר את אויביו, למשל, השימפנזים. קופי העל האפריקאים האלה משתמשים כנגדו בציד קבוצתי, שבמהלכו הם מתחלקים בתפקידים: יש בין השימפנזים המתמחים בטיפוס אחריהם על העצים, יש המושארים ברתק במארב, ויש המבצעים את המרדף על הקרקע. ואכן, הקולובוסים האדומים של זנזיבר אינם מהססים לנתר ממרומי עץ מנגו עליו הם חוגגים, ולנחות על ענ נמוך יותר של עץ אחר, לעתים במרחק של כ-10 מטרים מנקודת הזינוק הראשונה שלו. כקוף ארבוראלי (מחובבי הטיפוס והשהייה על עצים מרבית זמנו) למהדרין, קופי הקולובוס האדום אינם יורדים אל הקרקע אלא לצורכי שיחור-מזון. לאמתו לש דבר הם מתקדמים ביער מעץ לעץ, ואולם, בעת שהם בוחרים לרדת אל הקרקע, הם מלקטים בעיקר פירות שנשרו מהעצים, כגון עצי דקל, עצי אלמונד (Almond)שמוצאם בההודו שיובאו משם, כמו גם עצים וצמחים אחרים.
משערים כי מוצאו של האלמונד ההודי Prunus dulcis) syn. (Prunus amygdalus, or (Amygdalus communis) הוא בדרום-מזרח אסיה ובצפון-אפריקה, ושהוא איננו אופייני לאזורים החמים והמעובדים בעולם הישן. בתפוצתו הוא מגיע עד לאיים הבריטיים, גודלו בינוני, העלים שלו דמויי רומח, צרים ומחודדים בקצה, וההפריה בראשית האביב. ידידי אייבי ארז מספר כי העלים שלו ודמותו מזכירים את עצי הקשיו.
בעת סכנה הקולובוסים מזנקים במהירות על העץ הקרוב ביותר. בהיותם מינים חברתיים הביותר הם מחפשים מזון על הקרקע בצוותא, בחבורות גדולות, ואנו מניחים בראותנו זאת, כי הם מבקשים להיות ביחד, שאז יש להם יותר עיניים הבולשות אחרי איומים שבהם הם עלולים להיתקל. גודל החבורות ותחום המחיה משתנים בהתאם לזמינות המזון.
החלוקה הזנזיברית ופתרון הרוקחות
כל קופי הקולובוס האדום בזנזיבר חיים בשני אופנים. בני הקבוצה האחת מתגוררים במעין צ'מבה (Shamba) , שהיא המלה הסוואהילית ל"קרקע שחלקה מעובד וחלקה מכוסה או נטוע בעצי-פרי". אנו מכירים זאת היטב מאותן חלקות חקלאיות שזכו להן בני הבנטו החופיים בזנזיבר או בני הבנטו האחרים במזרח-אפריקה לאחר קבלת העצמאות בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 מהשילטון הקולוניאלי שהשתלט על אדמותיהם, בין אם גרמניה (טנגנייקה) ובין אם בריטניה (קניה). בחלקות אלו נמצא המזון בשפע עבור הקולובוסים, ומדובר לרוב בשטח שחיים בו בממוצע כ-30 קופים, המסתפקים בזנזיבר תחום-מחיה ששטחו מגיע לכ-8 הקטאר (8,000 מטר רבוע, כ-0.008 קמ"ר).
לעומתם, קופי הקולובוס האדום המערביים (Procolobus badius), מהיבשת, משוטטים בחבורות של 80-60 פרטים. ואולם, הגם שהם אינם טריטוריאליים, ידועים אצלם מקרים של "קטל תינוקות" (Infanticide), ונראה כי קבוצות גדולות יותר הן חזקות יותר מקבוצות קטנות, ומנצלות זאת לטובתן באזורי שיחור-מזון ואתרי אכילה. אף קיימת תחרות בין קולובוסים החיים בצ'מבות לבין קופי קולובוס אדום אחרים שכונו "קופים-תלויי-יער"(Forest-Dwelling Colobuses) החיים בקבוצות קטנות גם בזנזיבר, אך מגדילים את שטחי המחיה שלהם פי שניים, בהתחשב בקשיים גדולים יותר לאתר מקורות מזון זמינים, מאחר ואלה מידלדלים יותר בשטח המיוער בהשוואה לחלקות שתוארו לעיל. קולובוסים אלה התמחו באכילת חוטרים ונצרים, ובעיקר הם ניזונים על העלים והפירות של העצים שהאדם החדיר לאי, אולי בגלל קרבתם המשפחתית לקופי הלנגור המצויים במקור בדרום-מזרח אסיה. מהודו, למשל, האדם החדיר לאי את עצי האלמונד ואף הביא משם את עצי המנגו. שני עצי פרי ידועים אלה עשירים בחלבונים, אך מכילים רמות גובוהת של חומצות שיכולות להיות רעילות לקופים אם תהיינה בריכוזים גדולים מדי. בהתאם לכך, וכדי לפתור את הבעיה הזו פיתחו קופי הקולובוס הזנזיבריים אסטרטגית אכילה ייחודית להם, שלא התגלתה מעולם בקופים ממינים אחרים.
רוקחות זואולוגית? אכילת פחמים!
הקולובוס האדום של זנזיבר(Procolobus pennantii (kirkii) הינו קרוב לודאי הפרימאט היחיד, למעט בני-אדם, הניזון באופן רגיל מפחמים מן הטבע, והמקום היחידי בעולם שבו הוא מוצא את מקומו, הוא אך ורק ביער ז'וזאני הזנזיברי. מדי פעם עוברים הקופים האלה לאכול פחמים, אשר סופגים את תוכן מזונם החומצי מדי שהוא רעיל, ומונעים מהחומציות שבו לחדור למערכת הדם שלהם.
הרכב מזונם הפחמי הייחודי עובר בלמידה מאם לצאצאיה, ועד לאחרונה, לאחר שהוצע הסבר זה עוד לא הבינו מדוע התפתחה התנהגות זו, וזאת משום שסברו כי הפחמים אינם דרושים להם כאחד המינרלים החיוניים לתפריטם. ולא היא!. קופי הקולובוס האלה מחטטים תדיר מסביב לגינות בחיפוש אחרי שיירי פחמים וגחלים שנותרו מגדמים, בולי עץ, ענפים ואפילו ממשרפות (כבשנים) שהמקומיים משתמשים בהם להכנת הפחמים. נראה היה בעליל כי הקופים האלה ניזונים מהפחמים כחלק בלתי נפרד מהרכב מזונם היומי והבסיסי. הם אף מתקוטטים אלה עם אלה על חתיכות ושיירי פחמים גדולים יותר. צוות חלוצי של חוקרים ברשותו של תומס סטרוסאקר (Struthaker) מאוניברסיטת דיוק (Duke) מצפון קרוליינה בארצות הברית ועמיתיו התחקו אחרי אורחותיה של להקת קולובוס אדום בשמורת היער ז’וזאני שבאי וחשפו את התופעה לראשונה. הם אלה שגילו כי הקופים אכלו בשקיקה עלים עסיסיים צעירים עשירי חלבונים של עצי הטרמינליה ההודית (Terminalia catappa), המנגו (Mangifera indica) שהגיעו מהודו, וכפי שנאמר לעיל, אולי גם עצי האלמונד ההודי(Indian Almond) שהגיעו אף הם מדרום-מזרח אסיה באמצעות האדם. שלושת העצים האלה מגינים על עצמם באמצעות הפרשת פנולים ומרכיבים משניים רעילים אחרים, וטוקסינים אלה הם בעלי פוטנציאל לגרום להפרעה כלשהי ביכולתם של הקולובוסים האלה לעכל הרכב מזון זה בתפריטם. לפני כ-30 שנה העלו מדענים סברה כי אכילת הפחמים, היא הנדרשת או התורמת להרחקת השפעתם הקלוקלת של הרעלים על תפריטם המזין העשיר של קופי הקולובוס האדם בזנזיבר. כאמור לעיל, עד לאחרונה איש לא ידע כי תפקידם של הפחמים נועד בעצם לנטרל את השפעתם החומצית של העצים הזרים האלה המשמשים לגיוון תפריטם של הקולובוסים. |
לאחר שזללו את התרופות/הגלולות שלהם, הקופים הבוגרים נוטים לסדר אלה את פרוותם של אלה ופולים מהם טפילים כמנהגי הפרימאטים, אותה התנהגות Grooming ידועה, או שהם מנמנמים בעוד הצעירים משתובבים מסביבם. בתנאים אלה ניתן לראות ולצלם לא פעם כיצד הקופים הצעירים מביעים את סקרנותם בעבודתם של אלה ההולכים על שתיים והמנסים לצלמם, באלה המתחקים אחריהם בזהירות ובחשאי, כיביכול, ולא פעם הם מנסים לחקותם. הצלם הד"ר אונטרסינר שהה עמם ברציפות במשך כ-3 שבועות, ולמד לזהותם אישית בביטחון. באותה מדה למדו הקופים לראות בו חבר, וכאילו אחד משלהם, ומאחר והכירו אותו היטב, אף חדלו לחשוש ממנו. אחד הפרטים הצעירים היה כה סקרן ומורגל לנוכחותו בעת ובעונה אחת, שהוא לא היסס להתקרב אליו ואף לנגוע ולמשש את עדשות מצלמותיו.
חשיבות היער ביחס לצ'מבה, ההתנהגות האמהית המרשימה
בעת שנקבות מזנקות מעץ לעץ, הן עשויות לעשות זאת, כשלגחונן נצמדים הפרטים הצעירים, שאותם הן נושאות לכל מקום. הצעירים אוחזים בבטנן בחוזקה. מחקרים הראו כי קבוצות קולובוס אלו המתגוררות בצ'מבה כזו סובלות מתמותה ניכרת יותר של צאצאיהן בהשוואה לקופים המתגוררים ביער. מכאן עולה כי למרות שלכאורה הצ'מבה עשירה יותר במקורות מזון, היא לאמתו של דבר סביבת-חיים פחות יציבה, הזוכה להפרעות רבות יותר מצדו של האדם. עצים נכרתים בה, שריפות מתרחשות בה תדיר, וקיימת בה רעיית-יתר מצד חיות-משקו של האדם. כל אלה מצמצמים מהר יותר את כמויות המזון הזמין, ובתקופות קצובות. הראשונים להיפגע הם הקולובוסים הצעירים יותר.
הקשר בין אמהות לצאצאיהן הוא חזק ביותר, אולי יותר מרוב המקרים בפרימאטים. לא פעם הצעיר משתמש בגב אמו ואף בראשה כעמדת תצפית. ואמנם, משך ההנקה של נקבת הקולובוס האדום הזנזיברי היא הממושכת ביותר בין קפי הקולובוס האדום השונים החיים באפריקה. האימהות מתירות לתינוקותיהן לינוק מדדיהן עד גיל 4 שנים, אולי בדומה אך ורק למנהגם המסורתי של הבושמנים בדרום יבשת אפריקה או נשים ספורות אחרות שאנו מכירים במחוזותינו, ורק אז הם נגמלים. שיעור הרבייה וההשקעה ההורית הם אטיים ביותר, ועד שהצעירים אינם נגמלים, האמהות אינן נכנסות להריון נוסף. בהתאם לכך, אנו מגלים סיבה נוספת לדאגה, באשר שיעור וקצב הרבייה של הקולובוסים האדומים הזנזיבריים הוא אטי ביותר בהשוואה לקופים אחרים. שיעור ילודה נמוך, מצביע אף הוא על כך שהאוכלוסייה הולכת ומתמעטת.
אכן, לרוב האם ממליטה רק גור אחד בשגר שלה. וזאת גם מאחר שאין עונת רבייה מועדפת, ועיקר ההמלטות מתקיימות בין החודשים ספטמבר ודצמבר, ובחודש יולי. הקולובוסים הצעירים לומדים במהירות לגוון את תפריטם החלבי בתוספת פריטים צמחיים. הם אינם מהססים לטעום מהם, בעיקר אם ראו את אימותיהם נוטלות אותם בפיהם. הצעירים הנאיביים צופים בקביעות במעשי אמם, ומבהירים לעצמם עד מהרה אילו צמחים אכילים, ולמי מהם לא כדאי להתקרב. באופן שכזה ברור שהם לומדים גם לאכול את אפר הפחם, מידע חשוב שנרכש בניסוי וטעייה.
בעיות שמירת טבע מודרניות
שהיית רבים מהקופים בצ'מבות היא אחת הבעיות העיקריות בשמירת הטבע המודרנית של קופי הקולובוס האדם בזנזיבר. הם נתפסים בגלל עובדה זו לא פעם כמזיקים, ולכן, לא מהססים לירות בהם. היבט מעציב זה מנקודת המבט של שימור הקופים ומקומות המחייה שלהם, נרשם בעיקר כאשר החקלאים רוצים להגן על יבוליהם מפני הפושטים והחמסנים האלה המגיעים מן הטבע, ו-או שהם אינם חוששים עוד מהאדם. כיום, הביקור והתצפיות בהם ביער ז'וזאני הוא ממקורות ההכנסה החשובים ביורת באי זנזיבר, וחלק ניכר מהן מגיע כבר לקהילות המקומיות.
בגבול היער, בעיקר בקצהו הדרומי, חיים גם קופי גונון ירוק (Vervet Monkeys) שאינם מהססים לחצות כבישים שבצדם תמרורי-אזהרה לתיירים על כך שקופים עלולים לחצות את דרכם, וכי עליהם לנהוג בזהירות בגללם. או-אז הם אינם מהססים להצטרף לחבורות גדולות של קופי-קולובוס אדום באזור. ההערכות הן כי כ-30 קופים נדרסים בכבישים מדי שנה. לאחרונה הוסיפו 4 פַּסֵּי הֶאָטָה [הַרְעָדָה] (Bumps) ברצועה בשם PERLOUS המועדת ביותר לפורענות. התוצאה המיידית: הצטמצמות מספר הקופים המתים כתוצאה מדריסות!
לא מכבר, כמחצית ממיליון תושבי זנזיבר - היו רשאים להצביע בבחירות האחרונות לנשיאות שהתקיימו בראשית נובבמר 2005, ונחשבו חשובות ביותר, אולי נקודת המפתח לדמוקרטיה עתידית באי. נשיא זנזיבר הנוכחי המואשם בזיוף הבחירות הללו, הוא ראש "מפלגת המהפכה", אמאני כארום, שמכהן בתפקיד מאז מהפכת 1964. ואמנם, כחלק מאי השקט הפוליטי השורר בזנזיבר, כוחות הביטחון של טנזניה לא היססו להשתמש באש חיה כנגד מפגיני האופוזיציה בעיר העתיקה של זנזיבר, בסדרת תקריות אלימות שהעיבה על הבחירות באי. הסיבה לאי השקט היא שחמד, ראש מפלגת האופוזיציה, קרא באותם הימים מזה חודשים רבים, להפרטה של התעשיות הממשלתיות ולרפורמות בכלכלה. חמד אמר בשלהי אוקטובר-ראשית נובמבר 2005, כי הוא עשוי לעודד את תומכיו לצאת להפגנות, אם יוכח שהבחירות לא התקיימו באורח תקין. באותם ימים עגומים, ליוו חיילים משאיות של אזרחים שנשלחו כדי להצביע למועמדי הממשלה, בניסיון למנוע את ניצחון האופוזציה, ואלה התעמתו עם חבורות מפגינים שניסו לחסום את דרכם.
עד-כה התקיימו שלוש מערכות בחירות קודמות באזור, ב-1995, ב-2000, ובסתיו 2005, שלוו באלימות ובהאשמות קשות על זיוף התוצאות. מועמד האופוזיציה לנשיאות המקומית, סייף שריף חמד, אמר באותם ימים כי הבחירות לא התנהלו כתיקונן, החל מהיעלמות מסתורית של דפי תוצאות, הצבעה כפולה ואף חטיפה של מועמדי מפלגות. "השמועות לפיהן הם 'מבשלים' את התוצאות הופכות להיות מדאיגות מאוד", אמר. לעומת זאת, ראש ועדת הבחירות של האי, חמיס עלי אמה, הכחיש האשמות אלו, והממשלה עצמה האשימה את האופוזיציה באלימות. האי פמבה, כחלק בלתי-נפרד מזנזיבר כולה, נחשב למעוז האופוזיציה. זו לא היססה להאשים את השילטונות בהרג אחדים מתומכיה במהומות שהשתררו באי בגלל אותן הבחירות באותם הימים. ואולם, למרות הביקורת, מפלגתו של כארום, "מפלגת המהפכה" (CCM), זכתה בכ-53% מהקולות, לעומת מפלגת האופוזיציה, "החזית האזרחית המאוחדת" (CUF), שזכתה ב-46% מהקולות, והיא ממשיכה לשלוט באי כמקודם לכל הפחות מ-2007 עד ראשית 2008. |
אתרי אינטרנט נבחרים:
http://www.galenfrysinger.com/red_colobus.htm
http://www.bioko.org/primates/pennanti
http://members.tripod.com/uakari/procolobus_badius.html
http://en.wikipedia.org/wiki/Almond
http://fruitsandnuts.ucdavis.edu/crops/almond.shtml
לקריאה נוספת:
לוי, נדב. 2008. נורה אדומה - הקולובוס האדום של זנזיבר נמצא בסכנת הכחדה (ועל היבטי הרוקחות הזואולוגית) מסע אחר 197: 46-44. (גיליון פברואר, התקבל לפרסום באוקטובר2007).
לוי, זאב ונדב לוי. 2002. (הדפסה שניה, יולי 2005). אתיקה, רגשות ובעלי-חיים. ספרית פועלים ואוניברסיטת חיפה. 491 עמ' [33 תמונות צבעוניות ב-16 עמ' נוספים; רשימת ספרות, לקריאה נוספת, שלושה אינדקסים].
Cowen, R., 1990. ‘Medicine on the wild side’. Science News 138: 280-282.
Estes, R.D. 1991. The Behavior Guide to African Mammals. University of California Press.
Struhsaker, T. 1975. The Red Colobus Monkey. Chicago: University of Chicago Press.
Struhsaker, T.T., Cooney, D.O. and Siex, K.S., 1997. ‘Charcoal consumption by Zanzibar Red Colobus Monkeys: Its function and its ecological and demographic consequences’. International Journal of Primatology 18 (1): 61-72.
|
|
| 