הצבוע המפוספס – כל מה שרצית לדעת/ כתבה מור לוי ינואר 2008
כתבה: מור לוי, תלמידה בבית הספר לפיד המ"ה במועצה המקומית חבל מודיעין
מגישה ל: גלית ניב, מורה למדעים
כיתה: ד'1
נושא העבודה: מגוון בעלי חיים
שם מדעי: Hyaena hyaena syriaca
בעברית: צבוע , בערבית: ד'יח' , ע'שרא .
הצבוע המפוספס
הצבוע שייך למשפחת הצבועיים שבסדרת הטורפים היבשתיים. הוא נפוץ באפריקה ובאסיה.
בארץ-ישראל מתקיים רק מין אחד - צבוע מפוספס.
הצבוע הוא אחד הטורפים הגדולים בארץ כיום.
פרוותו נוקשה. צבעה אפור עם פסים שחורים. צורת הפסים על הפרווה ייחודית לכל פרט והיא כמו "טביעת אצבעות".
הצבוע ניזון מפגרים ואוכל גם את עצמותיהם. הוא טורף גם בעלי חיים קטנים ואיטיים, וניזון לפעמים מפירות וירקות. הצבוע מסוגל לאכול כמויות גדולות מאוד של בשר בבת אחת. ידוע על צבועים שאכלו 10 ק"ג בבת אחת.
שיני השסע של הצבועים גדולות מאוד ושרירי הלעיסה שלהם מפותחים ביותר ומתאימים אותם לאכילת פגרים ופיצוח עצמות.
הצבוע יכול לעבור מרחקים גדולים, בזמן חיפוש המזון.
הצבוע פעיל בלילה בדרך כלל. הוא חי במערות או במערכת מחילות בין סלעים גדולים.
הוא איננו חיה חברותית ולכל פרט תחום מחיה משלו. את נחלתו הוא מסמן על ידי מריחה של חומרי ריח שהוא מפריש מבלוטות שליד פי-הטבעת שלו.
הצבוע המפוספס, טורף פעיל לילה. רגליו הקדמיות גבוהות וחזקות יותר מרגליו האחוריות. הוא אינו מיטיב לרוץ. ניזון מפגרים ואוכל גם את עצמותיהם. שיני השסע שלו חזקות ושרירי הלעיסה שלו מפותחים מאוד, כל אלה מתאימים אותו לפצח עצמות ומקנים לראשו חזות מאיימת.
הזכר והנקבה חיים בתחומי מחיה חופפים, מכירים זה את זה היטב ומגרשים צבועים זרים מתחומם. בשבי יכולים זכר ונקבה ליצור קשר מונוגמי קבוע והם נשארים קשורים זה לזו לנצח.
משך ההריון של נקבת הצבוע הוא 90 יום, שבסופם נולדים בין גור אחד לחמישה. ההמלטה מתרחשת כמעט בכל חודשי השנה. הגורים מצטרפים לאם בחיפוש מזון כשהם בני שלושה חודשים. נקבת הצבוע ממליטה פעם בשנה או פעם בשנתיים ומטפלת בצאצאים בכוחות עצמה.
הזכר מגיע לבגרות מינית כשהוא בן שנתיים בערך והנקבה יכולה להגיע לבגרות בגיל שנה ולהמליט בגיל שנה ורבע.
בשבי תוחלת החיים של הצבוע כשלושים שנה.
לצבוע יללה משונה, הדומה לצחוק פרוע. עובדה זו גרמה להתפתחות של אגדות וסיפורי אימה סביב דמותו של הצבוע. בעיני אנשים רבים נחשבים הצבועים לחיות דוחות. הדבר נובע, אולי, מכך שהם אינם בוחלים באכילת גוויות. עקב דימויו של הצבוע, נוטים גם לייחס לו לכלוך והעלאת צחנה. מסופרים גם סיפורים חסרי בסיס על נטיית הצבועים לתקוף בני אדם.
למעשה, בגלל היותו אוכל נבלות, הצבוע הוא בעל חיים מועיל, אם כי ידועים מקרים שבהם גרמו צבועים נזקים לבעלי חיים אחרים, לעצי פרי ולצינורות טפטוף פלסטיים בניסיונותיהם להגיע למים.
עובדות:
בגיל שלושה חודשים מצטרפים הגורים לאמם בשיחור אחר מזון, אבל עד אז הם נהנים מהבשר שהיא מביאה למאורה.
לצבוע המפוספס יש פרווה קשה בצבע אפור בהיר עם פסים שחורים שתבניתם ייחודית ומשתנה בין צבוע לצבוע. אורך רעמתו כ-30 ס"מ והוא מסמר אותה כשהוא מתרגש.
בישראל חי תת מין הסורי של הצבוע המפוספס,שהיה נפוץ בכל חלקי הארץ עד שנות ה-60 של המאה ה-20, וכיום בעיקר תפוצתו בנגב,במדבר יהודה, ובבקעת הירדן.
מיון מדעי:
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים יבשתיים
משפחה: צבועיים
סוג: צבוע מפוספס
מין: צבוע מפוספס מצוי
ארגון מידע
בעל החיים
קבוצה
מחלקה
מזון
נשימה
רבייה
כסות גוף
הצבוע המפוספס
חולייתנים
יונקים
פגרים
חמצן
הריון 88-92 יום.
5 גורים
פרווה
תזונה
הצבועים מפוספסים אוכלים הכל והם נזקקים למזון קבוע בכל ימי השנה.
רבים מהם אוכלי פגרים שמתקיימים מעבודתם של טורפים אחרים.
הצבוע, גם כן מתאים לטענה שכל הטורפים הם גם אוכלי פגרים, אבל לא כל אוכלי הפגרים הם גם טורפים.
הם ידועים למשל כהורגי חזירי בר (אולי גם בישראל).
הם יכולים להתמיד בריצה במשך כמה שעות במהירות קבועה של שמונה קמ"ש ולעבור עד כ-30 ק"מ בלילה.
הם נזקקים למים נקיים, אבל שותים גם מים מלוחים, ומעדיפים על פניהם מעדני פירות עסיסיים כמו מלונים.
במצרים וישראל הם צועדים בקרבת כבישים, לאחר שלמדו שהסיכוי לאתר בהם פגרים שנדרסו, גדולים.
מזונם מבוסס על עצמות. גלליהם קשים, יבשים ועגולים.
צבעם הלבן-אפרפר בהיר וקל לזיהוי.
הצבוע המפוספס תוקף יונקים בינוניים וקטנים כמו: דורבנים, ארנבות,שועלים, חתולים קטנים וגם צבים (הם מסוגלים להסיר את שריונם) וזוחלים אחרים, ואפילו עופות כמו חוגלות וקוראים.
בין חסרי החוליות המצויים בתפריטו נכללים צרצרים וטרמיטים, והוא לא מהסס לתקוף חיות משק ובעיקר כבשים, עזים, חמורים, ועגלים.
צבוע אחד יכול לחסל חמור בוגר,אבל אירוע כזה נדיר ביותר.
את מזונו הוא מעשיר בתפריט צמחוני שכולל מלונים, אבטיחים, אבטיחי פקועה, פירות ענבה כמו זקום מצרי, תמר ועוד.
הצבועים הם חובבי מזבלות ותחנות האכלה, שבהם הם ניזונים מפגרים עד לגודל גמל.
בישראל צורך הצבוע המפוספס כשבעה ק"ג מזון ליום, אבל הוא מסוגל לחסל כעשרה ק"ג בארוחה אחת.
יחסי גומלין
הצבועים נחשבים דוחים ומצחינים, בעיקר משום שאינם שהם אוכלים פגרים.
אמונות תפלות שונות באזורנו, באפריקה, ואירופה, מספרות שהצבועים אוכלים
אפילו אנשים מתים, והנחת מצבות על הקברים נובעת מהפחד שהצבועים יפתחו אותם בחיפוש אחר מזון .
למעשה ריחו של הצבוע לא חריף במיוחד ופרוותו נקייה. ידועים מקרים בארך שבהם כלאו צבועים בכלובים שאורכם לא עלה על 80 ס"מ, ולפעמים עיוורו אותם באמצעות ברזל מלובן.
צבועים אלו סבלו ממכות ומהתאכזרות בחגיגות ואירועים שונים שגרמו להם לתגובות לא נעימות במיוחד.
די היא בריחותיהם של בני אדם כדי לעורר בהם תגובות נפחדות ועצבניות.
כאשר היו לצבוע קונים שרצו בטובתו, הוא לא יכול היה לשאת את קרבתם, והצטנף בפינת הכלוב הצר.
התופעה נמשכת גם בתנאי שביה משופרים כמו בגנים זואולוגיים מתקדמים, שבהם ניתן להבחין בהם צועדים הלוך ושוב בלי מנוח.
בשלהי המאה ה-19 הואשמו צבועים מפוספסים בפציעה, שניכה הוא וחטיפה של 25 ילדים ושלושה מבוגרים שישנו מחוץ לבתיהם בקווקז, והממשלה שילמה 100 רובל לכל מי שהוכיח כי הרג צבוע מפוספס.
מקרים דומים דווחו מאזרבידג'ן בעשור האחרון של המאה ה-19 ובשנות ה-30-40 של המאה ה-20.
בהודו מותר עד היום לבצע הרג זאבים וצבועים המאיימים על ילדים, ורק ב-1974 לבדה דווחו על 19 פעוטים עד גיל 4 שנים שנקטלו שם בלילות, אך מאז אין מידע בנושא.
מקור השמועה בארץ הוא מקרה מפורסם שקרה בכפר יחזקאל לפני כ-60 שנה.
ילד שהלך לבדו בלילה נעלם, וחברי הקיבוץ שיצאו לחפשו מצאו גופה בלי ראש וסימני גרירה לידה.
לעתים רחוקות ניצוד הצבוע בגלל פרוותו. ברוסיה ובקווקז נחשבת פרוותו לפחות איכותית מפרוות הזאב או השועל, אבל בטאג'יקיסטן, או אוזבקיסטן וטורקמניסטן נמכרו כ-200 פרוות לשנה בשנות ה-30 ופחות ממאה פרוות לשנה בשנות ה-50 של המאה ה-20. בשנות ה-70 וה80 לא נמכרו פרוות בכלל, והדבר מלמד על צמצום באוכלוסייה.
עיקר הרג החיות משקו של האדם נקשר תמיד בזאב הטלוא, בנמר או בזאב, והצבוע לא ניצוד מסיבה זו.
בישראל הורעלו הצבועים בסטריכנין שהיה בשימוש להדברת מחלת הכלבת בין השנים 1948-1918, 1970-1950, אך כיום הרעלה בסטריכנין מאיימת על הצבועים רק בניגריה.
הצבועים המפוספסים מרחיקים לטווחים גדולים בחפשם אחר מזון. יש להם זיכרון מצוין והם (וגם הצבועים החומים, שתפוצתו בדרום יבשת אפריקה) מחביאים מזון גדול בסבך השיחים, תחת עשב גבוה, בבורות, ובמאורות. ובהשוואה לצבוע המנומר (שאף הוא מין אפריקאי), מבלים הצבועים המפוספסים והחומים זמן רב בשיחור אחר מזון, והם לא חברותיים כמותו.
אבל, במדבר קלהרי שבאפריקה נצפו קבוצות משפחתיות מורחבות של צבועים חומים, ובהן עד 14 פרטים.
נחלותיהם הגיעו לשטח של כ-230 עד 540 קמ"ר.
נספח-מחקר חדש והנה, אבא שלי גם סיפר לי ממש בטרם השלמתי סופית את המחקר שלי על הצבוע המפוספס, כי בינתיים, בעודני חוקרת בעצמי, התפרסם מחקר חדש, הטוב מכולם שנעשה עד-כה על מין זה. המחקר הזה נעשה בקניה, אליה מגיע אבא שלי הרבה, והוא פורסם על חקר האקולוגיה, הביולוגיה וההתנהגות של הצבוע המפוספס במסגרת עבודת דוקטורט של אמריקאי מאוניברסיטת מישיגן ששמו ד"ר אהרון וואגנר (Wagner)
המחקר החדש הצביע על כך שאקולוגית ההתנהגות של הצבוע שלנו שונה כנראה בתכלית ממה שסברנו עד-כה. לראיה, התצפיות יוצאות הדופן, הנדירות והייחודיות שנעשו עליו ברמות לאקיפיה(Lakipia) בקניה, לא הרחק מהר קניה.
החוקרים, שהם ממובילי חקר הטורפים בעולם, והשתמשו במשדרי-רדיו שחיברו לצבועים המפוספסים בשטח, התקשו להגיע למסקנות נחרצות ממחקרם החשוב, ואולי זה מה שיפה אף יותר במחקר המדעי.
כעת עולה כבר מהמחקר החדש כי התנהגות חברתית שאנו מכירים באריות ובצבועים מנומרים, היא גם נחלתו של הצבוע המפוספס שהיה ידוע לנו עד-כה בעיקר כמין יחידאי. למרות שבשלב זה החלטנו כי העבודה שלי ממילא כבר עמוסה מדי, אמר לי אבא כי רמזים קודמים לחידושים שבמחקר החדש התגלו בעבר גם בישראל.
תודות ופרפראות
למה בחרתי בחיה הזו?
בחרתי דווקא, אבל דווקא בצבוע המפוספס, כי רק השנה הוא יצא למחקרים, ולתחנות ההאכלה בשבילם, לא שהוא רק הרגע קיים, הוא פשוט חדש בעיתונים וכל הפרסום.
הצבוע המפוספס היא חיה נורא מעניינת, יש המון דברים מעניינים בחיה הזו.
אבל החיה מעניינת, היא יפה, ויש המון דברים שאפשר להכניס עלייה.
למרות, שכן, היא דוחה ומצחינה עם כל זה שהיא אוכלת פגרים, ואת הילדים ואת המבוגרים, זה מפחיד קצת, אולי זה דוחה בכלל, אבל.. הצבוע המפוספס, הוא יותר מסתם ממה שאני חושבת בדרך כלל, בהתחלה חשבתי לעשות על הסמור, ואז על נמר, ואולי על אריה, ורציתי בסוף לעשות על סמור,
אבל בטעות יצא לי כנראה צבוע, ואז זה גלש אל הצבוע המפוספס, והתעניינתי, מאז, מרוב שאני עובדת על המחקר הזה, אני מספרת לכולם עליו, מה הוא עושה, איך הוא חי ואיפה, ואני מראה לכל אחד את העבודה כמעט, בסופו של דבר חשבתי שמספיק לעבוד, וצריך להתחיל להתקדם אל ההדפסה, איך אוכל להגיש את העבודה עוד ממש קצת זמן?
אז התחלתי להתמיד בזמן, ולהתחיל לעבוד, שלחתי לאימא שלי את העבודה, והיא הדפיסה לי אותה ישר, ועכשיו היא מוכנה, בחרתי בצבוע המפוספס, כי שוב:
הוא מעניין, הוא יפה, הוא מרתק, ואף פעם לא משעמם לקרוא שוב את הדברים עליו, ואת זה אני יודעת, קראתי הרבה עליו.
ותודה גם לאבא שלי שעסק בחקר הצבוע המפוספס מזה כמה שנים, וצפה בהם בטבע לא פעם באזור רמת הנגב (מצוק הצינים ורכס חתירה) באזור תחנת ההאכלה בשדה-צין, וגם במדבר יהודה ובאזור אילת שבערבה הדרומית. אבא שלי סיפר לי כי ראה פעם אחת צבוע מפוספס אחד מגיע לתחנת האכלה, מעמיס על כתפיו חלקי שלד גדול ועוזב את המקום. במקרה אחר, צפה בעימות על שיירי המזון בין צבוע ללהקת נשרים. במקרים אחרים, ונדמה היה כי גם בישראל, ישנם צבועים שמאמצים כבישים והולכים לאורכם בתקווה לגלות בעלי-חיים שנדרסו, עובדה המלמדת על יכולת למידה מרשימה. התנהגות ייחודית זו נצפתה גם על-ידי הרחם (Egyptian vulture) באפריקה ובישראל, כדורס אוכל שיירים שמצוייד במקור דק דמוי פינצטה (מצבט). הרחם נחקר על-ידי אבא שלי לפני כ-20 שנה במסגרת לימודיו לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב.
אז..
עכשיו היא מוכנה להגיש אותה אל גלית.
מקורות מידע תודה לכל אלה שנתנו לי את החומר הרב למחקר!
המקורות:
אנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל-
כרך 7, יונקים, עמוד 211-206
ויקיפדיה:
הצבוע המפוספס
הספרייה הוירטואלית:
יונקים
הצבוע המפוספס
נדב לוי, הצבוע המפוספס, כתב העת טבע דברים, עמוד 78-70, 2004.
חברת עולם-אחר טיולים איכותיים וחופשות מיוחדות בחו"ל
| 