חגית גפן

בעלת תואר שני בזאולוגיה ואקולוגיה. כחלק מלימודיה עשתה מחקר על  האקולוגיה, הביולוגיה והתזונה של הצבי הא"י ברמת הנדיב.
עצם היותה אישה-חוקרת בין גברים-חוקרים הביא למחקר נקודת מבט חדשה על תפקיד הנקבות בעדר ושינה את התפיסה שנלמדה עד אז, שאמרה כי הזכרים הם שקובעים את מהלך ההזדווגות. על כך כתב פרופ׳ יורם יום-טוב בספרו: ״בשנת 1994 הסבה חגית גפן את תשומת לבי לתופעה שהבחינה בה ברמת הנדיב. מיקום הטריטוריות אכן "מוכתב" לזכרים על פי כמות המזון ואיכותו וכל זכר ממתין בטריטוריה שלו לנקבות. אבל הנקבות הן שבוחרות לאיזו טריטוריה להגיע וכמה זמן לשהות בה. ההזדווגות אינה מתקיימת עד שהנקבה מתרצה, כלומר, הנקבות הן הצד הקובע בתהליך הרבייה. סיפור זה מדגים שפרשנות לתוצאות מדעיות עשויה להיות מוטת זוויג (של החוקר)".

מדריכה מנוסה בטנזניה, קניה ודרום אפריקה.
היתה חלק מצוות ״מלכת המדבר״ שהוביל טיולי העצמה לנשים.
במהלך הטיולים, חשוב לה להראות למטיילים תרבויות אחרות, טבע והבנה כי אנחנו חלק ממארג חיים גדול עליו חשוב לשמור.
היא מרגישה כי השבטים הקדומים באפריקה מציבים לחברה המודרנית מראה דרכה אפשר ללמוד על התרבות שלנו. זו הסיבה שבחרה לחיות בקרב אנשי שבט הדזבה בטנזניה - שבט ציידים ולקטים בן אלפי שנים המשמר את התרבות והמסורת הייחודית לו גם בימינו.

היום, מנכ"לית ארגון "הרשת הירוקה" העוסק בחינוך לקיימות.